פרשת ויחי | מעשה משבעת הקבצנים כהכנה לגאולה

Getting your Trinity Audio player ready...

בעזרת השם נתחיל לעסוק במעשה משבעת הקבצנים. הסיפור מעשה משבעת הקבצנים למעשה מורכב מסיפור בתוך סיפור. הסיפור הראשון זה מסירת המלוכה, המלך מסר לבנו את המלוכה בחייו, למעשה זה סיפור קצר, ורבינו לא
סיים את הסיפור של הבן מלך ובתוך זה הוא התחיל סיפור אחר, של הבן
והבת שנאבדו ביער וזה עיקר הסיפור אבל גם את הסיפור הזה של הבן והבת שזה הסיפור של שבעת הקבצנים, גם אותו הוא לא סיים, את הסיפור
של הקבצן השביעי רבינו לא סיים, רבינו אמר שאת זה כבר משיח צדקנו יספר לנו…

זה הכנה לשיעור של המשיח

זה הסיבה שחשוב ללמוד את הסיפור הזה, כי אחד השיעורים הראשונים שמשיח ילמד אותנו זה יהיה על הקבצן השביעי אז כשאנחנו לומדים את הסיפורים של ששת הקבצנים אז נוכל להכנס בקלות יותר לשיעור של המשיח, יהיה לנו יותר מובן השיעור של המשיח. יכול להיות שכבר מחר בבוקר ויהיה השיעור של המשיח, אי אפשר לדעת, אנחנו כל רגע מחכים. אז התחלת הסיפור זה מסירת המלוכה שהמלך מסר לבנו את המלוכה בחייו. בגללם עומקם של הסיפורים אפשר לפרש את זה בכמה דרכים אבל הדרך הכללית לפרש זה שהמלך זה הקב“ה, הבן מלך זה עמ“י, והמלך מסר את המלוכה למעשה במתן תורה, כי איך שאנחנו לומדים ומקיימים את התורה, ככה השם מנהיג את העולם. כביכול אנחנו קובעים להקב“ה איך להשפיע על העולם. בוודאי שהקב“ה הוא אחד יחיד ומיוחד והוא נותן את כל החיות והשפע, אבל מה קובע לו איך לתת את החיות? זה למעשה עמ“י, לכן יש לשון בגמרא ששואלת: מאן מלכי? רבנן. מי מולך? רבנן. מי שלומד את
התורה ומקיים את התורה, התפילות שלנו, האמונה, היראת שמיים והתשובה שלנו הם למעשה קובעים את הנהגת העולם

למה המלך אומר שהוא חוזה בכוכבים?

מסירת המלוכה זה מרמז על מתן תורה – זה נקודה אחת. נקודה שנייה – המלך אומר לבנו: היות שאני חוזה בכוכבים שאתה עתיד לרדת מהמלוכה, לכן ראה לא להיות בעצבות בשעה שאתה בירידה. בשבוע שעבר דיברנו על זה באריכות שזה יסוד גדול מה שהמלך אומר לבנו אני חוזה בכוכבים שלא יהיה לך ירידה, לכאורה המלך אומר לבנו: אני רואה שיהיה לך ירידה. למה הוא צריך להגיד אני חוזה בכוכבים? בסיפורי מעשיות אין מילה אחת מיותרת, מדוע רבינו משתמש בלשון הזו? רבינו באמת רומז פה על יסוד מאוד-מאוד גדול בדבר הזה. הכוכבים זה למעשה נקרא הנהגת הטבע, עיקר הנהגת הטבע באה לידי ביטוי ומתגלית בהנהגת הכוכבים, מה הכוונה? חוק
שם להם שלא ישנו את תפקידם, השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב וכן הלאה..

יש הנהגה קבועה

הקב“ה אמר לכוכבים יש לכם חוקים מתי אתם זורחים ומתי לא, מתי אתם משפיעים ומתי לא, זה נקרא הנהגת הטבע. החזון איש מגדיר את זה כרצון המתמיד של הקב“ה, בוודאי שאין עוד מלבדו, בכל הנהגת העולמות והכוכבים, אבל צריך לזכור שככה השם רצה שיהיה. מה שהמלך אומר לבנו אני חוזה בכוכבים אתה עתיד לרדת מהמלוכה, רבינו רומז לנו פה רמז גדול מאוד – כמו שהכוכבים יש להם הנהגה קבועה שלא ישנו את תפקידם, הקב“ה אומר לנו: לכל אחד מכם יהיה זמנים של עליות וזה נקרא שאתה במלוכה, אבל אתם גם תרדו מהמלוכה, יהיה לכם גם ירידות.

בפרט אדם שרוצה להתקרב

בעצם כבר בששת ימי בראשית נקבע כבר העליות והירידות שלנו ואת זה צריך לדעת. לכן אדם צריך לקבל את המצבים של ההסתרת פנים ושל החושך ושל כל מיני התמודדויות שהוא עובר – צריך לדעת לקבל את זה בצורה הנכונה, ככה השם רצה מתחילת הבריה שיהיה לנו עליות ויהיה לנו ירידה, וזה לא סותר את עניין הבחירה, כי יש בחירה איך לעבוד אותו בזמן העלייה ויש בחירה איך לעבוד אותו בזמן הירידה. הבן איש חי בספר בן יהוידע על מסכת שבת אומר שלמעשה כבר כל הירידות של עם ישראל נקבעו עוד לפני שהקב“ה ברא את העולם ויש בדבר הזה סוד. זה משמעות מאוד גדולה לדעת את זה כי ברגע שאדם עובר איזה מציאות של חשיכה והסתרת פנים, זה מבהיל אותנו, בפרט אם יש לאדם יראת שמיים והוא רוצה את האמת והוא רוצה להתקרב להקב“ה, אז הוא נבהל מזה. צריך לדעת לא להיבהל מזה, נכון שזה לא נעים ואנחנו רוצים להיות תמיד בעלייה, בעזרת השם יבוא משיח ואז נהיה תמיד בעלייה, אבל עד הגאולה אנחנו צריכים לדעת לקבל גם את הזמנים האלה – איך לקבל? מיד המלך אומר לבן שלו: ראה להיות בשמחה גם כשאתה יורד מהמלוכה, ולמה אתה יורד מהמלוכה בעצם? כי אינך יכול להיות בשמחה כשאתה יורד מהמלוכה לכן אתה יורד מהמלוכה..

זה תלוי לפי הירידה, החושך וההסתרה

-רבינו אומר פה דבר נורא מאוד, למה אתה יורד? כי אינך יכול להיות בשמחה כשאתה יורד, לכן אתה יורד, ז“א שאם נדע להיות בשמחה בזמן הירידה אז למעשה אנחנו לא נצטרך לרדת. כל מה שאנחנו יורדים זה כי אנחנו לא יכולים להיות בשמחה בזמן הירידה, יש פה עומק נורא מאוד מה שרבינו אומר. דיברנו על זה בשבוע שעבר אבל בכללות זה לראות איך אנחנו מתחברים עם הקב“ה גם בזמן הירידה, מה הכוונה? אין בזה בעצם דבר אחד כי זה תלוי לפי הירידה, לפי החושך ולפי ההסתרה, לכל אדם ואדם יש את המצבים שלו ולא רק זה אלא גם אצל כל אדם זה משתנה מיום ליום..

בזמן הירידה אנחנו מרגישים פירוד וריחוק

הנקודה היא שבזמן הירידה אנחנו מרגישים פירוד וריחוק מהקב“ה, לראות איך להפוך את הפירוד לקירוב – מה הכוונה? לדעת, נכון שעכשיו אני בהסתרה ואני בחושך, אבל מתוך המקום הזה לראות מה אני בעצם יכול לעשות, איך אני בעצם צריך להתבונן, מה אני יכול לדבר, מה אני יכול לחשוב, מה לרצות בתוך המצב של החושך – הכלל הוא שהקב“ה אף פעם לא עוזב אותנו. למשל עובר על האדם צמצום מאוד גדול, אם אפשר תדבר עם השם ותספר לו מה שעובר עלייך, תתקרב אליו מתוך הירידה, לפעמים יש ירידות לא נעימות, לוקחים את האדם למקום לא-הכי סימפטי בכדור הארץ, אז צריך לדעת שגם משם להתחבר עם הקב“ה. הנקודה
פה היא להפוך כל מקום של פירוד לחיבור. כשאדם נמצא במקומות כאלה
ומחפש את הנקודה איך מתחברים עם הקב“ה, ע“י זה נפתח כל הסיעתא דשמייא. זה מה שרבינו אומר פה, שבזמן הירידה שאדם יראה איך העיקר זה לא לבוא לפירוד.

תתחברו איתי גם בזמני החושך והצמצום

פירוד זה עצבות, כעס, התמרמרות: למה השם עושה לי את כל זה. צריך לדעת שזה הניסיון שלנו בזמן הירידה – לא ליפול לכעסים ולעצבויות. לראות להתחבר עם הקב“ה מתוך הפירוד. אי אפשר לדעת מה אדם פועל בזמן החושך בדבר הזה. יש ספר שנקרא ספר הביאורים, חיבר אותו בעל הלשם שבו ואחלמה, זה סבא של הרב אלישיב, הוא כותב ככה: אין לך עבודה יותר גדולה שמתקנת בכל העולמות כשאדם זוכה להחזיק באמונה ומתחבר עם הקב“ה בזמן החושך והצמצום. אז זה בעצם המבחן הכי גדול שלנו. לכן רבינו אומר שהמלך אומר לבנו, שזה הקב“ה אומר לנו: ראה להיות בשמחה – תתחברו איתי גם בזמני החושך והצמצום, אני לא עוזב אתכם, אני תמיד נמצא איתכם, רק בשביל הניסיון צריך לעור את זה. אנחנו רואים איזה ניסיונות היו ליעקב אבינו בבית של לבן 20 שנה. אנחנו רואים שהבית של לבן היה מלא בעבודה זרה ובכישופים, ושמה יעקב אבינו היה לבד, בלי חברותא או כולל

לקום בנץ ולהיות רבי שמעון

הלשם שבו ואחלמה כותב שבעשרים שנה האלה יעקב אבינו תיקן את כל העולמות, למעשה זה כתוב אצל רבינו האר“י בספר עץ חיים. היסוד הכללי זה מה שרבינו אומר שהעיקר זה ההתחברות, זה להתחבר בכל מצב. לדוגמא ,היום לא קמתי בזמן, רציתי לקום בנץ ולהיות רבי שמעון בר יוחאי. אז תהיה אתה מתי שקמת, מה שאתה יכול לעשות, תעשה. הפנימיות של העבודה שלנו זה להפוך פירוד לחיבור. מי שנותן לנו את תחושת הפירוד זה היצהר הרע והעוונות שלנו שמתגברים בתוכנו ואז היצר הרע
נותן לנו את התחושה ששל הפירוד – העבודה שלנו וזה בעצם תיקון מאוד גדול זה תמיד להתחבר עם הקב“ה בכל מצב שאנחנו נמצאים – זה מה שהמלך אומר לבנו…

לכן שכחו באותה מדינה טכסיסי מלחמה

רבינו ממשיך את הסיפור ואומר שהבן קיבל את המלוכה ביד רמה: ועשה לו שרי מלוכה, ודכסים ושרים וחיל. וזה הבן מלך היה חכם, והיה אוהב חכמה מאד והיו אצלו חכמים גדולים. וכל מי שהיה בא אצלו עם איזה דבר חכמה – היה אצלו בחשיבות גדול מאד. והיה נותן להם כבוד ועשירות בשביל החכמה, לכל אחד כפי רצונו, ומחמת שהיה חשוב אצלו החכמה כל כך, היו כלם לוקחין עצמן אל החכמה, ועסקו כל המדינה בחכמות. רבינו אומר שמחמת זה שכולם היו עסוקים בחוכמות לכן שכחו טכסיסי מלחמה, כי כולם היו עסוקים בחוכמות. ומחמת שכלם עסקו רק בחכמות על כן שכחו שם באותה המדינה טכסיסי מלחמה, כי היו כלם עוסקין בחכמות. עד
שהיו כל בני המדינה חכמים גדולים. עד שהקטן שבאותה המדינה – היה במדינה אחרת חכם גדול מכלם. והחכמים שבאותה המדינה היו חכמים מפלגים גדולים מאד..

מרוב שאהב חוכמה לכן נפל לאפיקורסות

ממשיך רבינו ואומר: ומחמת החכמות נתפקרו החכמים של אותה המדינה. ומשכו גם את הבן מלך הנ"ל לדעתם, ונתפקר גם כן. ושאר בני המדינה לא נתפקרו. מחמת שהיה עמקות ודקות גדול באותה החכמה של החכמים הנ"ל, על כן לא יכלו שאר בני המדינה לכנס באותה החכמה, ולא הזיק להם. אבל החכמים והבן מלך – נתפקרו כנ"ל

והבן מלך, מחמת שהיה בו טוב כי נולד עם טוב, והיו לו מדות טובות וישרות, היה נזכר לפעמים: היכן הוא בעולם, ומה הוא עושה וכו'. והיה גונח ומתאנח על זה על שנפל למבוכות כאלו ונתעה כל כך. והיה מתאנח מאד. אבל תכף כשהיה מתחיל להשתמש עם השכל – חזר ונתחזק אצלו החכמות של אפיקורסית הנ"ל. וכן היה כמה פעמים שהיה נזכר כנ"ל והיה גונח ומתאנח, ותכף כשהתחיל להשתמש עם השכל – חזר ונתחזק אצלו האפיקורסות כנ"ל. למעשה עד כמה זה הסיפור של הבן מלך. כאן רבינו עוזב את הסיפור של הבן מלך ומתחיל את הסיפור השני. רבינו אומר שהבן מלך נפל לאפיקורסות ורבינו מציין את זה שמרוב שהוא אהב חוכמה, שכח טכסיסי מלחמה ועל כן נפל לאפיקורסות. צריך להתבונן בנקודה מה ז“א שהבן מלך שכח טכסיסי מלחמה.

החכמה היא חיות גדולה מאוד לנשמה..

אנחנו רואים עוד נקודה שגם פה וגם במעשה מחכם ותם, רבינו מאוד מגנה את החוכמה. גם החכם נפל לאפיקורסות ולטעויות גדולות מאוד והתם היה צריך לעזור לו. מצד שני יש כמה תורות בליקו“מ וגם מה שאנחנו יודעים קצת מרבינו שהוא היה חכם גדול מאוד אז מצד אחד רבינו מאוד משבח את החוכמה ומצד שני רבינו מאוד מגנה את החוכמה, אז לכאורה צריך להבין את שני הצדדים. הנקודה היא שכח טכסיסי מלחמה. בוודאי שהחוכמה היא חיות גדולה מאוד-מאוד לנשמה של האדם היהודי. אנחנו במהות שלנו אוהבים מאוד חוכמה. אצלנו התורה החוכמה וההבנה זה חיות ושזה שמחה גדולה מאוד ללמוד לדעת ולהבים עוד ועוד דברים. אנחנו הרבה פעמים רואים שכשאדם שומע משהו שמאיר לו הוא כשהוא שומע דברים חדשים, בפרט אם זה דברים עמוקים מהתורה, הוא יכול להגיע לעולם האצילות מרוב שמחה. בוודאי שזה כך..

הקב“ה בעצמו נתן לנו את זה

מצד שני אנחנו צריכים לזכור שבעולם הזה יש לנו מידות שאנחנו צריכים לתקן ויש לנו תאוות של העולם הזה שאנחנו צריכים לתקן, ואדרבה לשם כך נשלחנו לעולם כדי לתקן את זה. שמעתי לפני הרבה שנים מהאדמו“ר מפוריסוב שאמר לי: הקב“ה לא תובע את האדם על שום מידה לא טובה שיש לו ועל שום תאווה לא טובה שיש לו. מדוע? כי הקב“ה בעצמו נתן את זה בתוכנו. הוא שתל את זה בתוכנו כי הוא רוצה את העבודה שלנו בעולם הזה כנגד זה. אם לא היה לנו מידות לא-טובות ולא תאוות של העולם הזה, אז לא היינו יהודים וצדיקים היינו מלאכים…

הדמיון הכי גדול שאדם אומר אני בסדר.

למלאך אין התמודדות עם תאוות של העולם הזה ואין לו התמודדות עם מידות לא-טובות. האדמו“ר אמר לי מה מעורר את מידת הדין על האדם, לא שיש לו לא-טוב בתוכו, זה שיש לו לא-טוב בתוכו ככה נשלחנו לעולם הזה כדי לברר את זה – אלא כשאדם לא עובד על זה ולא משתדל לתקן את זה, זה מעורר את מידת הדין. אם אדם אומר: אני בסדר גמור. זה הדמיון הכי גדול. אנחנו צריכים לדעת לא להיבהל ולא לפחד מזה שיש לנו מידות לא-טובות ותאוות של העולם הזה, ככה נבראנו ולשם כך באנו לעולם הזה כדי לעבוד על זה, זה עיקר המעלה. רבי נתן כותב שבזה הצדיק יותר גדול ממלאך, בזה שכן ירדנו למציאות הזאת, לכל המלחמה הזאת ולכל ההתמודדות הזאת, ואז אם אנחנו אוחזים בשתי הבחינות, מצד אחד אנחנו אומרים על החוכמה
כי היא חיינו ואורך ימינו, ובהם נהגה יומם ולילה, אבל לא לשכוח טכסיסי מלחמה…

עשרים שנה אני עבדתי על עצמי ותיקנתי

לא לשכוח טכסיסי מלחמה זה לזכור שאנחנו פה במלחמה אמיתית בעולם הזה, זה לא היריות והטילים. המלחמה האמיתית זה המלחמה בתוכנו עם המידות ועם התאוות שלנו, לכן רבינו אומר שזה ניסיון מאוד גדול אצל האדם היהודי. אנחנו נקראים ’עם הספר‘, אנחנו אוהבים חוכמה מאוד, זה אחד השורשים הכי גבוהים של האדם. אנחנו מאוד משתוקקים לחוכמה וזה בסדר גמור, אבל בד בבד לא לשכוח שיש לנו מידות לא טובות ויש לנו תאוות, וכל הזמן צריך לדעת שאין הפסק במלחמה הזאת. מדוע? אדם יכול להגיד אני עשרים שנה עבדתי על עצמי ותיקנתי.
באמת הוא עבד ותיקן באמת הרבה, אז הוא יכול לחשוב שעכשיו הוא נשאר בשביל לזכות את עם ישראל ולהתפלל על עם ישראל. אם אתה יכול לזכות את עם ישראל זה טוב מאוד ואם אתה יכול להתפלל על עם ישראל זה טוב מאוד. אבל אל תחשוב שגמרת את המלחמה. רבינו אומר שעד שאדם הולך לדרכו האחרונה, פה בעולם הזה זה מלחמה, צריך לדעת את זה שכל הזמן צריך להילחם בעוד תאווה ובעוד מידה. אדם אומר: אבל תיקנתי, נכון באמת תיקנת אבל עכשיו זה עוד יותר בדקות בנפש..

הוא יכול להכשיל אותי עד הרגע האחרון

יש ספר שנקרא חוכמת המצפון, של אחד מבעלי המוסר, הוא כותב שם למה משה רבינו זכה להיות משה רבינו ולמה ירבעם בן נבט שהיה צדיק מאוד גדול, עשה את העבודה זרה הכי קשה בעמ“י, אז בספר חוכמת המצפון הוא שואל איך משה רבינו זכה עד היום האחרון זכה להיות בדרגות רוחניות כאלה גדולות. ואילו ירבעם בן נבט שהיה גם הוא צדיק גדול מאוד, ירד כ“כ ונפל? הוא כותב בספר חוכמת המצפון שמשה רבינו ידע: יש לי יצה“ר שיכול להכשיל אותי עד הרגע האחרון. אני צריך כל הזמן לראות איך להתמודד ואיך להילחם עם הדברים. ירבעם בם נבט שכח את זה, מצד מעלתו. אומרת הגמרא בסנהדרין שדומים עליו כל חכמי ישראל כעשבי השדה, והוא חידש חידושי תורה שאוזן מעולם לא שמעתם. רבי צדוק הכהן מלובלין כותב: וקיבלנו שכתוב עליו על ירבעם בן נבט איש אפרתי, וכל מקום שכתוב איש אפרתי זה אומר שהוא מתוקן בברית לגמרי. רבינו האר“י כותב שהתחילה להתנוצץ בו נשמת משיח בן יוסף, הוא היה משבט אפרים..

עשה עבודה זרה לעם ישראל

יש יותר מעלות גדולות מזה? ירבעם היה גדול החכמים, מתוקן בברית ונשמת משיח בן יוסף מתחילה להתנוצץ בו. אחיה השילוני המליך אותו בשליחות של הקב“ה להיות מלך על עשרה שבטים, אז איך זה יוכל להיות שאדם שיש לו כאלה מדרגות רוחניות וכאלה מעלות גדולות, איך הוא עשה 2 עגלים, סגר את העלייה לבית המקדש, עשה עבודה זרה לעמ“י, וכן הלאה. אומרת הגמרא שהוא הרגיש ביזיון שמלך מבית דוד ישב בעזרה והוא יעמוד בעזרה…

רואים תופעות טבע ורואים שזה חוקים..

ירבעם אמר: אם מלך מבית דוד ישב בעזרה ואני אעמוד בעזרה, לא עולים לבית המקדש. אני אעשה בית מקדש חדש. על הדקות הזאת, באותו רגע שהוא שכח טכסיסי מלחמה, הדקות הזאת הפילה אותו לאן שהפילה אותו. אז בספר חוכמת המצפון הוא אומר שמשה רבינו לא היה לו יום אחד שהוא לא התמודד: איפה היצר הרע יכול לתפוס אותי ולהפיל אותי, ירבעם בן נבט שכח את זה – זה ההבדל בין משה רבינו לירבעם בן נבט. עכשיו נסתכל על כל הנקודה הזאת בעוד היבט, זה נקודה מאוד עמוקה. אמרנו שעיקר חוכמת הטבע זה כמו שאומר החזון איש: הרצון המתמיד של הקב“ה, ז“א שאנחנו רואים מול העיניים שלנו תופעות טבע ורואים שזה חוקים קבועים, אי-אפשר להכחיש את המציאות, יש נוסחאות, יש טכנולוגיה
שנבנתה עפ“י הדברים האלה, זה דברים אמיתיים, מה עיקר המדע לפי העניין שלנו?

חוכמת הכוכבים זה בעצם אסטרולוגיה

עיקר המדע זה העניין של הכוכבים. האנושות חוקרת את זה למעשה מבריאת העולם, אדם הראשון כבר בגן עדן קיבל הרבה ידיעות וחוכמה על העניין של הכוכבים. אם אנחנו נסתכל על הכוכבים בתור דוגמא לחוכמה נראה שקודם כל יש חוקים קבועים וזה הטבע, זה חוקים קבועים שלא משתנים. לחוכמת הכוכבים יש עוד רובד, בלשון חז“ל זה נקרא אצטגנינות או בלשון היותר-כללית בעולם, אסטרולוגיה – מה זה בעצם? קודם כל צריך לדעת שזה חוכמה אמיתית ומי שהכי הרבה יודע את החוכמה הזאת זה עמ“י. אנחנו לא מתעסקים עם זה הרבה אבל זה מובא בספר היצירה, בזוהר הקדוש, בתיקוני הזוהר, בגמרא במסכת שבת יש אריכות על זה, פרקי דרבי אליעזר ועוד. מה זה בעצם? זה למעשה הכוחות הרוחניים או ההשפעות הרוחניות שמושפעות אלינו לעולם הזה הן בכלליות והן בפרטיות לכל אחד כתוצאה ממצב הכוכבים, זה חוכמה מאוד-מאוד עמוקה הדבר הזה, ואדם הראשון למד את זה בגן עדן. מצב הכוכבים משפיע מאוד-מאוד על העולם ועל האדם

הקב“ה לקח את כוכב צדק ממערב למזרח

לדוגמא הזמן שאדם נולד, למעשה כל מהלך החיים שלו כבר נקבע, לזה חז“ל קוראים אצטגנינות והעולם קוראים לזה אסטרולוגיה. הקב“ה אמר לאברהם אבינו צא וראה בכוכבים, הגמרא במסכת שבת דורשת: מה זה צא? צא מהאצטגנינות שלך, צא מהחוכמה שלך שאתה יודע בכוכבים. אברהם אבינו היה אחד החכמים הכי גדולים בעולם בהיסטוריה בתחום הזה. אברהם אבינו ידע שכשהוא נולד, כוכב צדק היה במערב. מי שנולד כשכוכב צדק במערב, לא יכול להוליד ילדים, אין לו כוח הולדה, ועל זה אברהם אבינו אמר: איך אני אלד? אני לא יכול ללדת. על זה הקב“ה אמר לו: צא מהאצטגנינות שלך, תצא ממה שנתלית בכוכב בצד. אברהם אבינו ידע ידיעה אמיתית, מה עשה הקב“ה? לקח את כוכב צדק והעביר אותו למזרח. מה כ“כ פחדת מכוכב צדק שהוא במערב? אני בראתי את הכוכבים ואני שם את כוכב צדק במזרח, אז אברהם אבינו קיבל את כוח ההולדה. הדוגמא הזאת מהגמרא זה חלק מהדיון שהגמרא דנה בזה שישראל למעלה מן המזל, מזל זה האצטגנינות, מלשון נוזל מן הלבנון..

יכולים להתעלות מעל למזל

מזל שזה השפעות שיורדות אלינו מכל מערכת הכוכבים, על זה נאמר ישראל למעלה מן המזל, והגמרא מביאה כמה דוגמאות לדבר הזה. יש מזל, רק שאנחנו יכולים להתעלות מעל למזל. מספרת הגמרא את הסיפור הידוע שכשנולדה לרבי עקיבא בת, אמרו לו החכמים שבליל חופתה היא צריכה להפטר מהעולם. מה יכול לעשות רבי עקיבא? עולם כמנהגו נוהג, רבי עקיבא גידל אותה וגם חיתן אותה. הגמרא מספרת שלמחרת בבוקר מיד הלך אליה הביתה וראה אותה בריאה ושלימה – רבי עקיבא ידע שזה חוכמה אמיתית.

בעצם בגלל הדברים הקטנים שאנו עושים

רבי עקיבא התחיל להסתובב בבית, הוא נכנס לחדר שהיא ישנה וראה שהסיכה שהיתה על הראש שלה תחובה בקיר, הוא הוציא את הסיכה והוא משך עם הסיכה נחש שהיה בקיר. זה הנחש שאמרו לו בשעה שהיא נולדה שצריך להרוג אותה, למעשה היא הרגה אותו עם הסיכה. שאל אותה רבי עקיבא: תגידי בתי, עשית אתמול בחתונה איזה מעשה טוב? היא ניסתה להיזכר ואמרה לו: אתמול הגיע עני לחתונה ומרוב שמחה אף אחד לא שם לב לעני הזה, אני ראיתי אותו והבאתי לו אוכל והבאתי לו לשבת. אמר לה רבי עקיבא, בזכות זה ביטלת מעלייך את הגזירה שראו החוזים בכוכבים. מה החידוש הגדול פה? רואים מפה שישראל למעלה מהמזל
בגלל דברים קטנים שאנחנו עושים לכבוד השם, בפרט בין אדם לחברו. הבת של
רבי עקיבא דאגה לעני, היא לא הפכה עכשיו עולמות, הגמרא מביאה עוד כמה מקרים

מי שנולד ביום ראשון יהיה לו כך וכך, וכו‘..

הגזירה היא קיימת, יש גזירה, אבל אדם ע“י מצוות חסד עולה למעלה מהגזירה של כל הכוכבים והמזלות. ע“י התפילות שלנו, הלימוד שלנו, ההתחזקות שלנו, בפרט חסד בין אדם לחבירו, עי“ז אנחנו עולים למעלה מן המזל. לא צריך עכשיו להפוך עולמות. זה הבחינה הזאת. אם נתבונן ראינו 2 רובדים. כשאנחנו מסתכלים על עולם הכוכבים שזה כמו שאמרנו עיקר הטבע ועיקר המדע, אנחנו מסתכלים על זה ואנחנו רואים קודם כל חוקים, שזה מדעים – השמש זורחת פה, יש לה כוח משיכה וכוח תנועה, יש קרינה, אנרגיה וכן הלאה. עוד רובדים שאנחנו מסתכלים זה האצטגנינות שזה האסטרולוגיה שיש במצבי הכוכבים כוחות רוחניים שמושפעים למטה. אם נתבונן בשתי הדברים האלה לא מצד עמ“י שהם למעלה מהמזל, אלא מצד ההתבוננות בזה, בעצם הצד של האצטגנינות הוא יותר רוחני מהרובד של המדע, אבל מה משותף לשני הרובדים האלה? שהם חוקים קבועים. חוץ מהכוח של ישראל לעלות למעלה מן המזל, למעשה נקבע חוקים קבועים בבריאה, ז“א שגם המדע וגם האצטגנינות המשותף לשניהם שזה חוקים קבועים. הגמרא אומרת שגם לעמ“י יש חוקים קבועים, אנחנו אמרנו איך מבטלים את הגזירות הלא-טובות אבל הגמרא אומרת שמי שנולד ביום ראשון כך וכך יהיה לו, מי שנולד ביום שני כך וכך יהיה לו וכן הלאה – כל זה למעשה החוקים הקבועים של הבריאה. הרובד השלישי של ההתבוננות בכל המערכת הזאת שהיא כמעט אין-סופית מצד הראייה שלנו, זה ההתבוננות שלכל המערכת העצומה הזאת יש מלך וכל ההתנהגות זה ברצונו של המלך

אחד החכמים הגי גדולים שהיו זה פרעה

אלו שלושה רובדים למעשה. החוכמה זה למעשה בשני הרובדים שזה המדע והאצטגנינות, הרובד השלישי בוודאי שיש לו אין סוף חוכמה אבל להגיע אליו זה לא ע“י אין סוף חוכמה אלא זה ע“י קבלת עול מלכות שמיים ואמונה. למעשה כמעט כל ההתמודדות מחטא אדם הראשון עד שיבוא משיח צדקנו זה בנקודה הזאת. אחד החכמים הכי גדולים בשתי החוכמות הראשונות זה היה פרעה והחרטומים שלו, הם ידעו ידיעות מופלגות מאוד-מאוד בשתי הידיעות האלה, לכן פרעה שלט על כל העולם. הכוח שלו לשלוט על העולם זה מידיעת החוכמות האלה, כי יש בזה דברים שמי שיודע את זה, יעשה פעולות מסוימות, והוא ממשיך השפעות גדולות מאוד-מאוד לעולם והוא שולט על כל העולם. למעשה אם נדייק בהגדרה הלכתית, המשמעות של המושג עבודה זרה בצורה מדויקת, זה זה. שאדם משתמש בכוחות האלה להנאתו, לתאוותו, לגאווה שלו וכן הלאה, זה הגדר ההלכתי המובהק של ע“ז.

מה צריך לטרוח בשביל הגוי הטמא הזה

כאשר משה רבינו בא לפרעה ואמר לו: כה אמר השם א-לקי העברים שלח את עמי ויעבדני. מה פרעה ענה לו? מה השם אשר אשמע בקלו? מה בעצם היה הוויכוח בניהם? פרעה אומר למשה: איזה חידושים אתה בא לחדש לנו? אני קיבלתי כבר מלפני דורות שכך העולם מונהג עפ“י מדע ואצטגנינות, אין שום דבר מעבר לזה. אתה לא רואה שאני שולט על כל העולם וכולם מפחדים ממני? כל השיחה והוויכוח בין משה רבינו לפרעה זה על הנקודה של מלכות השם. נכון שאתה יודע הרבה דברים ואתה יכול לפעול פעולות – האם יש מלך על כל זה או אין מלך על כל זה? כל העשר מכות שפרעה קיבל זה כדי להראות לפרעה את מלכות השם בתוך כל מה שאתה מאמין בו. כשהקב“ה רוצה הוא נותן לך להתנהג איך שאתה רוצה אבל כשהקב“ה רוצה הוא מגלה את המלכות שלו בעולם. כל העשר מכות היה כדי לגלות את מלכות השם. לכאורה בשביל מה הקב“ה צריך לתת לפרעה עשר מכות? תן לו מכה אחת וזהו. מה צריך לטרוח בשביל הגוי הטמא הזה. כתוב בזוהר הקדוש שבאמת זה לא היה בשביל פרעה אלא זה בשביל עמ“י שהיה במצרים וספגנו בתוכנו את התרבות המצרית שהיתה כ“כ חזקה, משפיעה ועוצמתית וזה מה שחז“ל אומרים 49 שערי טומאה, זה היה ספוג בתוכנו. לכן אומר הזוהר הקדוש שעשר המכות זה כדי להראות את מלכות השם בכל כוחות הטבע ובכל האצטגנינות.

פרעה חיכה ללילה שבו הם יודעים לפעול

המצרים היו עובדים ליאור ולמזל טלה שזה ראש המזלות, בוודאי שיש בזה חוכמה נסתרת ועמוקה, הם ידעו לעשות עבודה מסויימת. בזוהר הקדוש כתוב שהם היו יודעים להקטיר עשבים מסויימים ולהגיד איזה שמות בלילה אחד בשנה בחצות לילה ומי שיודע את הסוד הזה במזל טלה, הוא שולט על כל העולם. למעשה פרעה, אתה מקבל כאלה מכות, אחרי מכת חושך אתה אומר למשה, אם תזהר, עוד פעם אחת אני רואה אותך ואני הורג אותך – אתה לא רואה שהוא הופך לך את כל מצרים? כל דבר שהוא אומר קורה, איך אתה יכול להגיד למשה רבינו עוד פעם אחת תראה את פניי ואני הורג אותך? פרעה חיכה ללילה שבו הם יודעים לפעול את הסוד הזה של כל הפעולות ואז הוא שולט על כל העולם. מתי הלילה הזה? כחצות לילה אני יוצא בתוך מצרים. אותו חצות לילה של יציאת מצרים זה אותו חצות לילה שהם היו פועלים את כל הפעולה של מזל טלה והיו יודעים לעשות את כל זה, לכן הקב“ה אמר להם: דווקא במקום שלכם, בנקודת הכוח שלכם, שם אני יראה את המלכות שלי.

באמת יש בבריאה חוכמה מופלאה מאוד

למעשה אם נתבונן בין המעבר בין שני הרובדים הראשון והשני לבין הרובד השלישי שזה מלכות השם, פה זה אמונה והסכמה להילחם במידות ובתאוות שלנו. לקבל את מלכות השם, אי אפשר לקבל את זה בלי שאנחנו עובדים על המידות שלנו ונלחמים על התאוות שלנו. לכן כל מה שרבינו אומר פה ששכחו טכסיסי מלחמה – הם אהבו את החוכמה אבל את שני הרובדים הראשונים של החוכמה. באמת בבריאה יש חוכמה מופלאה מאוד. אנחנו לא מכחישים את זה שיש חוכמה מופלאה מאוד, אבל השלמות זה שאדם עולה וחי את הנקודה הזאת – נכון שהמדע האצטגנינות וכל מה שסיבבנו זה דבר נפלא מאוד, איזה טכנולוגיה יש לנו היום, עוד מעט יהיה חללית פרטית, אם העולם יתקדם ככה אז עוד מעט על כל גג של בית נראה איזה חללית, אדם ירצה לעשות סיבוב סביב כדור הארץ בשעה, הוא יגיד לאשתו, תחממי את האוכל אני עושה סיבוב סביב כדור הארץ ואני בא. זה לא מפתיע אם זה יהיה בקרוב…

התפקיד העיקרי: לקבל את מלכות השם

אין לנו בעיה עם המדע, עם הטכנולוגיה ועם כל החוכמות האלה, אבל העיקר זה לדעת שעל הכל יש מלך. התפקיד העיקרי שלנו זה לקבל את המלכות של הקב“ה וזה התכלית של הכל. בלי עבודה על המידות ועל התאוות אדם לא יכול לקבל עול מלכות שמיים – זה היסוד. כולם יודעים את זה, גם אלה שמכחישים וגם אלה נלחמים בתורה, למה הם נלחמים? הם נלחמים בגלל שהתורה אומרת שאנחנו צריכים לעבוד על עצמנו, בגלל זה הם נלחמים בתורה. לא אכפת להם ללמוד את כל התורה, רק אל תגיד לי שאני צריך לעבוד על עצמי, זה טענה אחת. טענה נוספת: אל תגיד לי בכלל שאפשר לעבוד על עצמי. הטבעים שלנו יותר חזקים מאתנו. הנקודה זה שהטכסיסי מלחמה שרבינו אומר זה לקבל עול מלכות שמיים וכל אדם יודע בפנימיות נפשו שלקבל עול מלכות שמיים זה לא פילוסופיה וזה לא איזה מדע, למי שיש איי קיו גבוה – לקבל עול מלכות שמיים זה אומר שאני צריך לעבוד על עצמי, אני צריך לעבוד על המידות שלי ועל התאוות שלי, אחרת זה לא באמת לקבל עול מלכות שמיים אלא זה הצגה ותיאטרון – רבינו אומר בתורה ס“ז חלק שני שהצדיק האמת מצד אחד הוא נותן הרבה מאוד לאדם שמתקרב אליו אבל בעיקר הוא כל הזמן מאיר לו את העניין של התשובה. צדיק אמיתי, זה צדיק שכל הזמן מעורר בנו את הרצון ואת ההתעוררות של התשובה, שאדם מתבייש בעצמו אבל לא נשבר מזה. מתבייש ומיד מתחזק. לכן ראו בברסלב בכל הדורות את הנקודה הזאת שהיו חכמים עצומים. למשל רבי נתן, קוראים העלים לתרופה ואת ימי מוהרנ“ת וזה נראה אחד האנשים הכי שבורים שהיו בדורות האחרונים, איזה לב שבור היה לו וכמה הוא בוכה. רבי נתן היה ענק שבענקים בחוכמת התורה, אבל מי שמתקרב לרבינו הוא כל הזמן נותן לו את הנקודה של ענווה ושפלות ולעשות תשובה כדי שלא נשכח טכסיסי מלחמה. הצדיק כל הזמן מעורר בנו את הנקודה הזאת.