בפרשה שלנו פרשת וישב יש הרבה מאוד סודות והרבה מאוד דברים
שקשורים לגאולה, בפרשה כתוב על שתי ירידות ’ויוסף הורד מצרימה‘, ’וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי‘ – במדרש רבה כתוב שאחרי שתי הירידות האלה יעקב אבינו עוסק בשקו ובתעניתו. האחים מצטערים במכירת יוסף, יוסף מצטער במכירתו, יהודה הולך ומחפש אישה, ומה הקב“ה עושה? הקב“ה בורא
אורו של משיח. בשעה שאנחנו רואים שמתחילים לעבור עלינו הרבה תיקונים צריך לדעת שעכשיו הקב“ה עוסק בלברוא את אורו של משיח..
תמר היא אישה קטלנית?
ממשיך המדרש ואומר: עד שלא נולד משעבד ראשון, כבר נולד גואל האחרון – משעבד ראשון זה פרעה, הגואל האחרון זה משיח בן-דוד. אומר המדרש שמשיח בן-דוד נולד לפני פרעה, איפה אנחנו רואים שמשיח בן-דוד נולד? זה שאלה גדולה מאוד – עכשיו בע“ה נלמד איפה נולד משיח בן-דוד. כתוב בפרשה שיהודה לקח אישה והוליד שלושה בנים: ער, אונן ושלה. כשגדלו הבנים של יהודה הוא חיפש להם אישה והוא מצא אישה צדיקה ושמה תמר. הוא חיתן את ער הבן הבכור שלו עם תמר, ’ויהי ער בכור יהודה רע בעיני השם וימתהו השם‘, התורה לא אומרת לנו למה הוא מת וגם יהודה לא יודע למה הוא מת, אבל היום אנחנו כן יודעים למה הוא מת, הוא מת כי הוא שיחת את זרעו לארץ, אבל יהודה שלא ידע את זה נתן את תמר לייבום לפני הבן השני, אונן, אבל גם אונן שיחת זרעו לארץ וגם אותו המית השם. כשיהודה ראה שגם ער וגם אונן מתו אצל תמר הוא התחיל לחשוש, יש מושג בגמרא שנקרא אישה קטלנית, הכוונה שמי שמתייחד איתה יכול
למות מזה, אבל באמת זה לא היתה הסיבה האמתית
אבל יהודה לא ידע את זה, הוא בעצם לא ידע שער ואונן מתו בגלל החטאים שלהם ולא בגלל שהיה בעיה בתמר. יהודה אמר לתמר
’שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה‘, שלה היה קטן ולא היה ראוי עדיין לנישואין..
זה הפתח שכל העיניים נשואות אליו
התורה אומרת לנו שיהודה לא באמת התכוון לתת לתמר את שלה, הוא אמר לעצמו: נשאר לי עוד בן אחד וזה סכנה עם האישה הזאת, אני לא מסתכן עם הבן השלישי והאחרון שלי. תמר היתה חכמה והיה לה רוח הקדוש ונבואה, היא הבינה שיהודה בכלל לא מתכוון לתת לה את הבן השלישי לכן ’ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה‘ המדרש אומר שזה הפתח שכל העיניים נשואות אליו, מה הפשט? אומר הזוהר הקדוש שכשתמר היתה בבית יהודה היא הבינה מה הולך לצאת מהבית הזה..
היה לה תקווה…
תמר ידעה ברוח הקודש שמהבית הזה הולך לצאת משיח צדקנו, היא ידעה שכל התיקון של כל העולם תלוי בבית הזה של יהודה והיא רצתה את הזכות הזאת להוליד את המשיח, אבל כשער ואונן לא זכו לקיים את המצווה כראוי ולא חיו כמו שצריך לחיות אלא הם השחיתו את זרעם לארץ ומתו היא הבינה שהיא לא הולכת לזכות במצווה הזאת אבל היה לה עדיין תקווה, התקווה היתה לחכות עד שיגדל שלה ואז היא תזכה לתיקון הזה
המשיח צריך לבוא משם
כשתמר ראתה ששלה גדל והיא הבינה שיהודה לא מתכוון לתת לה את שלה היא לא התכוונה לוותר, מה היא עשתה? ’ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה‘ – אומר הזוהר הקדוש שזה הפתח של הגאולה ואף אחד לא יודע איפה הפתח הזה, זה הסוד הכי גדול ומשם צריכה לבוא הנשמה של המשיח. יש מקום שנקרא פתח עיניים ומהמקום הזה צריך לבוא המשיח. אומר הזוהר הקדוש שתמר כ“כ השתוקקה להביא את הנשמה של המשיח מכיוון שהיא היתה מיועדת לזה וכשאדם מיועד למשהו מסויים הוא לא מוותר על זה, הוא כל הזמן משתוקק לקיים את הדבר הזה. כשאדם רואה שמשהו דוחף אותו מאוד לאיזה עניין מסויים זה משמיים כי האדם לא מוותר. משמיים האדם לא מוותר כי זה התיקון שלו ובעומק נשמתו הוא מבין שהוא חייב לעשות משהו כי זה התיקון שלו ועל זה צריך להתפלל הרבה. תמר הרגישה שהיא חייבת להוליד מהבית הזה, מה היא עשתה? היא ביררה מתי יהודה הולך לעבודה, זה לא כמו היום שנכנסים לרכב ונוסעים חצי שעה ואנחנו בעבודה, פעם זה היה כברת-דרך. היא ביררה מתי יהודה הולך לגוז את צאנו, מה עשתה תמר? היא הגיעה למקום הזה כבר מהבוקר והתלבשה בבגדים מיוחדים של פרוצות, גם הפרוצות היו צנועות אז, היא היתה מכוסה לגמרי ואף אחד לא הכיר אותה אבל היה סימן מיוחד, היא באה ומתלבשת בבגדים האלה ומה היא עושה בנתיים? התבודדות.
הקדושה שלו כנגד התפילות שלה…
תמר התפללה: יהי רצון שאזכה להוליד בן מהצדיק הזה. יהודה הוא גיבור כארי בקדושה, הגבורה הכי גדולה זה הגבורה של יהודה, וכי יעלה על הדעת שצדיק כזה גדול שהוא כולו קודש קודשים ילך לפרוצה? אבל כשהוא עבר שם הוא פתאום הרגיש שמתגבר בו רצונות ללכת לפרוצה אבל הוא לא וויתר והוא נלחם בכל הכוח שלו – הקדושה של יהודה והצדקות שלו נלחמים כנגד התפילות של תמר, אנחנו רואים שהכוח של התפילה של תמר יותר חזק מהצדקות של יהודה, היא ניצחה אותו
בכל מילה ופרט יש אין-סוף סודות…
כתוב בספרים הקדושים שמלאך של תאווה נשלח משמיים שכפה על יהודה ללכת לתמר. אנחנו רואים שיחה שלימה בין יהודה לתמר ’ויאמר הבה נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו הוא ותאמר מה תתן לי כי תבוא אלי: ויאמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך: ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חתמך ופתילך ומטך אשר בידך ויתן לה ויבא אליה ותהר לו‘ – היא באמת זכתה בזכות התפילות שלה והיא זכתה להתעבר ובהמשך אנחנו גם יודעים שהיא ילדה תאומים את פרץ וזרח. עכשיו נתבונן בכל השיחה שם כי אין מקרא יוצא ידי פשוטו, אבל הזוהר הקדוש אומר במיוחד על זה שהתורה שלנו זה הכל סודי-סודות, זה הכל סיפורי מעשיות משנים קדמוניות ובכל מילה ובכל פרט יש אין-סוף סודות. יהודה ידע שכל התפקיד שלו זה לתקן את קליפת עשיו והזכרנו שאם עשיו היה בוחר בטוב הוא היה מוליד את משיח בן-דוד לכן עשיו ידע שאחרי שהוא בחר ברע ומכר את הבכורה ונדחה מהקדושה אז כל התיקון עבר לבנים של יעקב ויהודה ידע שזה עבר אליו
הקב“ה מנהיג את העולם בהסתרה
בתחילת הסיפור הזה כתוב ’ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי ושמו חירה: וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה‘ – זאת אשתו. שואל הבני יששכר מה אכפת לנו שקוראים לחמיו של יהודה שוע? המילה הזאת לא חוזרת יותר בתורה ולא מסופר על אשתו של יהודה אז מה אכפת לנו שקראו לחמיו של יהודה שוע? אלא שוע זה אותיות עשו, יהודה הלך וחיפש את האישה שדרכה הוא יביא את המשיח לעולם, הוא ידע שהוא צריך להביא את המשיח לעולם, אבל עדיין לא הגיע הזמן. אז כל
הסיפור של יהודה היה להביא את המשיח ותמר ידעה את זה, יהודה לא ידע שבדרך הזאת תהיה הגאולה אבל ככה הקב“ה מנהיג את העולם, בהסתרה אפילו מיהודה בעצמו..
’אשלח גדי עזים מן הצאן‘
תמר מרמזת על השכינה הקדושה ויהודה זה צדיק האמת שרוצה להוליד את נשמת המשיח ולהביא את הגאולה לעולם, הוא אומר לתמר (לשכינה): ’הבה נא אבוא אליך‘-אני רוצה לעשות ייחוד שיביא את הגאולה. תמר אומרת לו: ’מה תתן לי כי תבוא אלי‘? אתה חושב שבקלות אפשר לעשות כאלה תיקונים וכאלה ייחודים בעולם להביא את המשיח? אבל יהודה הוא צדיק האמת אז הוא אומר לה: ’אשלח גדי עזים מן הצאן‘ – אשלח גדי זה גימטריה משיח, קודם כל הוא הבטיח לה שהוא יביא לה את המשיח, אבל גדי עיזים זה נקרא הבירור של הגאולה וזה מופיע בהרבה מקומות בתורה – בבית המקדש 2 הקורבנות התדירים ביותר היו כבשים ועיזים. כבשים באים לתקן את כל מידת החסד בעמ“י, זה נקרא אור החסדים ואילו העיזים זה כנגד העזות והגבורות והם היו באים לתקן את כל הגבורות שבעמ“י, לכן יש הבדל גדול מאוד בין הנשמות של החסדים לנשמות של הגבורות..
מה ההבדל בין עדר של כבשים לעיזים?
הנשמות של החסדים זה בד“כ אנשים רגועים יש להם יישוב הדעת כי שורשם בחסד אז הכל הולך במתינות ואילו הנשמות של הגבורות זה ההיפראקטיביים, כל הריטלין זה בשביל העיזים, בשביל הנשמות של הגבורות, יש להם אין-סוף מרץ. לפני הגאולה יש להם יותר מדי מרץ אז נותנים להם כדורי הרגעה שיירגעו, אחרת הם קופצים, אין להם אפשרות לשבת רגע אחד על הכיסא – מי שראה פעם עדר של כבשים או עדר של עיזים זה פלא, הכבשים הם הכי רגועות שבעולם, הרועה צריך להתאמץ כדי להזיז אותם, לעומת זאת העיזים תמיד קופצים – אומר ר‘ נתן בליקוטי הלכות שגדי זה גימטריה ’טוב‘, זה הבירור לברר את כל הגבורות לצד הטוב,
שנזכה לברר את כל הגבורות לצד הטוב וזה כל סוד הגאולה, את החסדים יותר קל לתקן
מי יהיה ערב עד שתבוא הגאולה??
את הגבורות קשה לתקן, מצד אחד זה כעסים והקפדות ומצד שני זה תאוות העולם הזה – כשאנחנו זוכים לתקן את הגבורות דהיינו להעלות את הגבורות לשורשם, את הכעס ואת ההקפדה להפוך לאש של עבודת השם, ואת כל האש של התאוות להכניס לתורה, לתפילה ולעבודת השם זה נקרא תיקון הגבורות ויש עוד אין-סוף מדרגות בתיקון הגבורות וכל הגאולה תלויה בדבר הזה. תמר שזה סוד השכינה כמו שכתוב בשיר השירים ’זאת קומתך דמתה לתמר‘ והצדיק אומר לה ’הבה נא אבוא אליך‘, אני רוצה לעשות ייחוד ולהביא את הגאולה אז השכינה שואלת: מה תתן? מה אתה מקבל על עצמך לעשות? אומר לה הצדיק: אני מקבל את העבודה של גדי עיזים, אני מקבל לעשות את העבודה של בירור הגבורות לצד הטוב וכך תבוא הגאולה. השכינה אומרת: מה תתן לי ערבון? מי יהיה ערב עד שתבוא הגאולה? הצדיק אומר: אני מקבל על עצמי את הערבות על נשמות ישראל. ר‘ נתן כותב בליקוטי הלכות על הפסוק ’ערב עבדך לטוב‘ שהצדיק אומר לשכינה: אני מקבל על עצמי ערבות על כל נשמות ישראל, אני מוכן למסור את הנפש ולקבל על עצמי את כל הייסורים, את
כל התיקונים ואת כל העבודה בשביל כל נשמות ישראל. כשהשכינה שמעה את
זה שהוא הבטיח לה שהוא יתן לה גדי עיזים שזה סוד נשמת המשיח וגם שהוא מקבל על עצמו ערבות על נשמות ישראל עד שיבוא המשיח, היא מתרצה ’ותהר לו‘..
נשמת משיח בן-דוד ממש
תמר יולדת את פרץ ואת זרח – בסוף מגילת רות כתוב שמפרץ עד דוד המלך זה עשרה דורות ומדוד המלך יצא משיח בן-דוד. בפשטות רוב המפרשים מסבירים שפרץ הוא שורש המשיח אבל אומר ר‘ צדוק הכהן מלובלין חידוש גדול מאוד שהוא לא שורש המשיח, אמרנו מקודם שכתוב במדרש שלפני שנולד משעבד ראשון שזה פרעה, נולד גואל אחרון, אז מי זה הגואל האחרון? זה משיח בן-דוד זה לא שורש נשמת משיח אלא זה המשיח בעצמו – על הדיוק הזה אומר ר‘ צדוק שפרץ היה בו נשמת משיח בן-דוד ממש אבל עוד לא הגיע זמן הגאולה לכן הוא לא התגלה כמשיח אבל הוא כבר היה בחינת משיח – הדבר הנורא מאוד שכתוב זה מובא באר“י הקדוש ובזוהר הקדוש שפרץ וזרח היו גלגול של שני הבנים של יהודה כי הרי הוא ייבם את תמר..
כמה קדושה ככה ניסיונות
אדם שלא מוליד ילדים ונפטר צריכים לעשות ייבום, פרץ וזרח זה גלגול של ער ואונן, ער זה פרץ ואונן זה זרח ואומר הזוהר הקדוש ורבינו האר“י שצדיקים גמורים היו. פה כתוב דבר שקשה אפילו להגיד, שהנשמות האלה שהם בחינת המשיח שימו לב מה היה להם בגלגול הראשון שלהם מאיזה עוון הם מתו – בגלל גודל הקדושה שלהם היה להם כאלה ניסיונות עצומים, לפני שהתגלה כזאת קדושה בעולם הקליפה התעצמה מאוד כנגד הנשמות האלה בעצמם ולכן הם מתו, זה פלא עצום שלנשמות כאלה קדושות בעמ“י היו כאלה ניסיונות
אחת הנשים החשובות והצדיקות…!!
מכאן אפשר ללמוד יסוד מאוד גדול: אין שום ייאוש בעולם כלל – אם לכאלה נשמות קדושות היה כאלה ניסיונות אז כמה אנחנו צריכים להתחזק מזה ולא ליפול בדעתנו, משיח יצא מהמקום הזה והבירור הזה. פרץ וזרח נולדו ושימו לב איזה הולדה קדושה היתה פה, יש פה את אחת ההולדות הכי קדושות בכל ההיסטוריה של עמ“י, עכשיו בואו נראה מה קרה ליהודה שזכה לכזה דבר להוליד את כל ענף משיח צדקנו בעולם, מה קרה לו בעצם בכל זה? זה פליאה גדולה. אחרי 3 חודשים מתחילים להכיר בהריון של תמר ’ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף‘ – העולם היה גדור מאוד בכל ענייני הקדושה והצניעות, תמר היתה הבת של שם לכן יהודה לקח אותה לבנו כאחת הנשים החשובות והצדיקות ביותר בדור
יצחק אבינו, יעקב אבינו וכל השבטים
תמר כרגע קשורה עם משפת יהודה בהלכה זה נקרא ’שומרת יבם‘, יש לה השתייכות למשפחת יהודה, ברגע שרואים שהיא זנתה היא בעצם עברה על כל הכללים ועל כל החוקים של כל מה שהיה באותה תקופה, אומר הגמרא והמדרש שהיה בית-דין אחד הגדולים שהיו אז באותה תקופה ומכיוון שזאת היתה עבירה מאוד חמורה, בגלל המבול כל האומות היו מאוד גדורים ושמורים בזה, לכן זאת היתה עבירה מאוד חמורה – עשו בית-דין שלמעשה כל גדולי העולם היו שם, זה היה משפט ציבורי שסיקרו אותו בכל הרשתות, בכל מקום דיברו על המשפט הזה, זה היה אחד המשפטים הכי חשובים שהיו באותה תקופה, צריך היה לקבוע איזה בית דין ידון את תמר, הם אמרו שהם צריכים אדם גדול שיהיה אב בית דין, הם קבעו שיהודה בעצמו יהיה אב“ד (אב בית הדין) ומי השתתף במשפט הזה? יעקב אבינו, יצחק אבינו וכל הבנים של יעקב שזה אחי יהודה, כולם היו שם – יהודה קיבל עדויות ורואה שלמעשה תמר מעלה באמון של משפחת יהודה, ככה הם רואים. יהודה פסק את דינה בנוכחות יעקב אבינו ויצחק אבינו וכל האחים ועוד הרבה מאוד אנשים חשובים שבאו למשפט ויהודה פסק: ’הוציאוה ותשרף‘, מה עשתה תמר כשלקחו אותה לשריפה?
מלחמה הכי עוצמתית שהיתה אי פעם
באותו רגע תמר אמרה לשליח שבא לקחת אותה לשריפה: אני מבקשת ממך רק דבר אחד, הבקשה האחרונה שלי היא שיש לי פה תפילין, טלית, חותמת ומטה, תיקח את זה בלי שאף אחד יראה ותביא את זה לאב“ד ותגיד לו שלמי שזה שייך הוא האבא שאחראי על ההיריון הזה. אותו שליח לא ידע כלום והוא הביא את זה ליהודה, הוא אמר לו: אותה פרוצה שדנת לשריפה אמרה לי שיש פה את הסימנים של האבא, כשיהודה ראה את זה הוא מיד הבין את הכל, אומרים חז“ל איזה מלחמה היתה ליהודה באותו רגע: מצד אחד צריך לקום ולהודות, מצד שני זה חוצפה, איזה מין אישה עושה כאלה דברים?? מתלבשת כמו פרוצה ומחכה על הדרך מפתה ומסיתה אותי? אולי עכשיו מגיע לה שתשרף פעמיים ולא פעם אחת? בתוך יהודה היתה מלחמה הכי עוצמתית שהיתה אי-פעם באדם..
רבותיי: חטאתי ופשעתי..
עכשיו הוא צריך לקום לפני אבא שלו ולפני סבא שלו ולפני כולם ולהגיד: רבותיי, חטאתי עוויתי, פשעתי, עכשיו אני יגיד לכם את האמת, הלכתי על אם-הדרך ולא יודע מה קרה לי תקף אותי יצה“ר ונכשלתי ונפלתי ואני האחראי על ההיריון הזה – איזה בושה היתה לאב“ד החשוב – זה הגדולה של יהודה שקם ואמר: צדקה, אני אחראי על ההיריון הזה. יהודה לא שמע את הבת-קול שאמרה ממני, הקב“ה אמר: ככה אני מביא את הנשמה של משיח לעולם. יהודה עבר את הבושה הזאת אבל איך הוא עכשיו מתייחס לכל המקרה הזה? יהודה 30 שנה הולך ועושה תשובה על הדבר הזה, זה מובא בפרשת ויחי בברכות ובתוכחות של יעקב אבינו לבניו
יהודה רצה לברוח מהחדר מרוב בושה
יעקב אבינו מתחיל לפי הסדר, את ראובן הוא מוכיח על מה שהוא עשה עם בלהה, את שמעון ולוי הוא מוכיח על זה שהם הרגו את אנשי שכם בלי רשותו ושהם האחראים על מכירת יוסף, הברכה של יהודה מתחילה כך יהודה אתה יודוך אחיך – שואל המדרש מדוע הברכה מתחילה בשמו של יהודה? אומר המדרש שיעקב קרא ליהודה, רש“י מביא את המדרש הזה ואומר שבשעה שיהודה ראה שיעקב עכשיו סודר חשבונות ומוכיח כל אחד ואחד על מה שהיה הוא רצה לברוח מהחדר, הוא אמר: אם את ראובן שמעון ולוי הוא מוכיח על דברים קלים הוא הולך עכשיו להזכיר לי את מעשה תמר. יהודה מפחד מהרגעים האלה, מרוב בושה הוא רצה לעזוב את המקום ולוותר על המעמד הכי גדול בהיסטוריה שזה הברכות של יעקב אבינו לשבטים
לא ראובנים לא שמעונים ולא לויים..
כתוב בוהר הקדוש שכל הסודות של הגאולה היו בברכות של יעקב אבינו ויהודה מוכן לוותר על זה מגודל הבושה שהוא מרגיש, יעקב רואה את זה ואומר: יהודה, אתה לא כמותם, אתה יודוך אחיך וישתחוו לך בני אביך.. אומר המדרש שיש פה 2 דברים שכלולים בברכה הזאת: יהודה, אותך אני לא הולך להוכיח כי אתה מעולם לא נכשלת, לא היה לך שום כישלון, אדרבה אתה עמדת בניסיון יותק מכולם, גם יותר מיוסף. פה יעקב אבינו מגלה ליהודה: תדע לך, אתה לא שמעת אבל היתה בת-קול שאמרה שהכל זה ממני, אתה בכלל לא היית קשור לזה, שלחו לך מלאך של תאווה, רצו להביא את נשמת משיח בכזאת העלמה והסתרה לכן עבר כל מה שעבר אבל אתה באמת לא עשית שום דבר, הניסיון שלך היה אחר לגמרי, הניסיון של יהודה היה לקום ולהודות ולקבל את הבושה הזאת לפני כולם. הניסיון שלך היה אם תודה על האמת או לא תודה על האמת ובזכות ההודאה על האמת עמדת בניסיון יותר גדול מכל האחים שלך, לכן אתה יהודה יודוך אחיך – אומר המדרש שיש 2 דברים שכלולים בברכה הזאת 1. בזכות ההודאה שלך על האמת יודו למלכותך לעד ולנצח נצחים, פה נקבע לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו, שזה המלכות הנצחית והאמתית של עמ“י, זה הפירוש הראשון, יודו למלכותך. 2. מעתה בניי לא נקראים לא ראובנים לא שמעונים ולא לויים אלא יהודים, על שמך עמ“י נקרא לכל הדורות..
גם להודות וגם להגיד תודה
עד אז קראו לעמ“י עברים, לכן בכל ספר בראשית כאשר אונקלוס מתרגם את בנ“י כעברים, בספר שמות הוא קורא להם יהודים, מכאן ואילך אנחנו נקראים יהודים על שמו של יהודה, שימו לב מה היה בעצם הניסיון של יהודה: להודות על האמת, איפה זה נרמז? בשם של בעצמו, יהודה זה מלשון להודות על האמת אבל יש לזה משמעות נוספת, להגיד תודה – אומר רבינו להודות על האמת ולהגיד תודה זה 2 בחינות שתלויות וקשורות זה בזה וזה שורש נשמות ישראל. לשם יש משמעות רוחנית מאוד גבוהה, השם של יהודה שאנחנו נקראים על שמו זה מלמד אותנו על שורש העבודה של האדם היהודי בעולם הזה: להודות על האמת, וכשאדם מודה על האמת אזי האדם מקבל את העבודה
של ההודאה להקב“ה, כל הגבורה של עמ“י מהנקודות האלה
הרגל הימנית והשמאלית
להיות גיבור זה לא ממכון כושר, הגבורה האמתית של
עמ“י באה משתי הנקודות האלה: להודות על האמת ולהודות להקב“ה וזה הנקודה הכי עמוקה והכי פנימית שצריך לתקן ולעבוד עליה. אומר רבינו האר“י הקדוש שיש שתי מידות שנפגעו ברוחניות ועמ“י צריך לתקן אותם ולכן כל יהודי צריך לתקן את שתי המידות האלה, בלשון המקובלים זה נקרא מידת הנצח ומידת ההוד וזה כנגד רגלין – גוף אדם מרמז על העניין של הספירות והרגליים מרמזות כל נצח והוד, הרגל הימנית זה נצח והרגל השמאלית זה כנגד מידת ההוד..
הכוח שלנו להתמודד כנגד היצה“ר!
מידת הנצח ומידת ההוד נפגעו, מישהו יודע מתי? ’ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר, וירא כי לא יכול לו וידע בכף ירכו ותקע כף הירך‘ מפה נולדה הבעיה של גיד הנשה, זה הנגיעה של הס“מ בירך של יעקב. הגמרא במסכת חולין ובמדרש אומרים שהוא פגע לו בשתי הרגליים גם בנצח וגם בהוד, הוא פגע בשורש של הנצח וההוד. אומר רבינו האר“י הקדוש ששמואל הנביא תיקן את מידת הנצח ועכשיו היא מתוקנת, עכשיו נשאר לתקן את מידת ההוד – מה זה נקרא לתקן את הנצח ואת ההוד? נצח זה מלשון לנצח, זה הכוח שלנו להתמודד כנגד היצה“ר. יש יצה“ר בעולם וצריך כוח להתמודד כנגדו, שמואל הנביא תיקן לנו את מידת הנצח לכן כשיהודי מקבל על עצמו במסירות נפש להילחם כנגד היצה“ר זה קשה אבל הוא יכול לנצח..
אם לא תודה הקב“ה לא ידע מזה?!
מה זה מידת ההוד שאומר רבינו האר“י הקדוש שעד שלא יבוא משיח צדקנו לא תתוקן בשלמות מידת ההוד? מידת ההוד זה להודות על האמת ולהודות להקב“ה, מידת ההוד עדיין לא מתוקנת ובמגילת איכה כתוב והיא דוה כל היום, דוה זה היפוך אותיות הוד, דוה זה מנודה ומרחוקת, מה העבודה שלנו במידת ההוד? צריך לדעת שבגלל שמידת ההוד בהסתרה אזי האדם מתבייש ומפחד להודות על האמת, היצה“ר אומר לאדם: תראה אם אתה תודה על האמת אתה תפסיד מזה, ואם האמת הזאת תתגלה אתה תלך לגיהנם, אם לא תודה על האמת הקב“ה לא ידע מזה – ככה אומר לנו היצה“ר, הוא מכניס בנו מחשבות הכי טיפשיות בעולם אבל אם נשים לב האדם מפחד להודות על האמת אבל הצדיק מלמד אונו הפוך, להודות על האמת. אתם יודעים כמה מחלוקות היו נמנעות בין אנשים בין בני-זוג בין הורים לילדים ובין האדם לעצמו – צריך לדעת לא לפחד, אנחנו בני אדם ואנחנו מועדים לעולם, ברגע שאתה טועה תגיד: טעיתי. הרבה פעמים ראינו בבעיות של שלום-בית שאם אדם יקום ויגיד לאשתו: כן אשתי היקרה, טעיתי, סליחה – הכל היה נפתר אבל ברגע שיהודי עושה טעות בשלוש דקות הראשונות יורדים לו 13 סיבות למה הוא לא עשה טעות..
טבע האדם זה להתמרמר ולטעון..!
יש לאדם את כל התירוצים בעולם למה הוא לא טעה, אז מי טעה? לא משנה, יש 7 מיליארד אנשים בכדור-הארץ אז נמצא כבר מי אחראי על הבעיה הזאת, העיקר שזה לא אני – אבל אם אדם היה אומר: כן, טעיתי – מיד ממשיכים הלאה, כל מה שהקב“ה רוצה שאנגיד: כן, טעיתי, עשיתי טעות – ואז הרבה פעמים יתגלה לאדם שלא באמת הוא טעה אלא הקב“ה עשה שתטעה כדי שיהיה לך ניסיון להודות על האמת. בשביל זה הקב“ה עושה שנטעה כדי שיהיה לנו אפשרות להודות על האמת. אז דבר ראשון אנחנו צריכים לדעת לא לפחד מהנקודה הזאת של להודות על האמת, כשאדם מודה על האמת אז הוא מקבל את הנקודה להודות להקב“ה. להודות להקב“ה זה לא לבוא ולהגיד תודה, זה גם כלול בזה אבל באמת עניין ההודאה זה עניין עמוק בהתבוננות שלנו, אם אדם לא מתבונן ולא לומד את הדבר הזה אז טבע האדם זה להתמרמר ולטעון ולכל אחד ברוך השם בשעתיים הראשונות של היום יש לו כבר 15 טענות על מה שקורה וכל שעה זה עולה בכפולות, אדם
שלא מתבונן בדברים הולך כל היום עם התמרמרות וזה דוה – זה לא בסדר ולזה לא בסדר, אשתי לא בסדר, הילדים שלי לא בסדר, ההורים שלי לא בסדר, נתניהו
לא בסדר, הרחוב לא בסדר, חברת אגד לא בסדר, האדם כל הזמן מסתובב עם טענות
אם נסתכל כמה דברים טובים יש לנו
זה שיש לאדם טענות כל היום זה נקרא קלקול ההוד, תיקון ההוד זה להתחיל להסתכל על הדברים בצורה חיובית, לראות קודם כל כמה דברים כן יש לך בסדר, תראה כמה דברים הולך לך טוב, תראה כמה מתנות הקב“ה נותן לך, זה לא פשוט. ברוך השם נתן לך אישה, ילדים, בית, פרנסה – לפעמים מצמצמים אותנו קצת כדי שנצעק להשם אבל בסופו של דבר לכל אחד יש אתה מה שהוא צריך והכל- הכל מתהפך לטובה אם אנחנו נסתכל כמה דברים טובים יש לנו. כל העבודה שלנו זה נקרא תיקון מידת ההוד הכוונה להפוך את ההתמרמרות ולהסתכל בעין חיובית על הכל
הרבה טיפולים רגשיים ותרופות הרגעה
ככל שאדם יותר ויותר זוכה להעמיק בהסתכלות בעין חיובית ככה אדם יוכל לראות שגם מה שלא נעים, גם זה בסדר גמור, אדרבה זה מעלה אותנו ומכל הדברים הלא נעימים שקרו לנו בחיים משם עיקר העלייה והתיקון וההתעלות של האדם, שמעתי שהצדיקים תמיד היו אומרים שמכל הקשיים שהם התמודדו משם היה עיקר ההתעללות שלהם – כשאדם מתמודד עם דברים משם הוא מתעלה, לכן גם דברים שלא נעימים לנו או שלא נראים לנו בסדר, זה הבסדר הכי גדול – ככל שאנחנו זוכים יותר להתבונן בדבר הזה, זה נקרא תיקון מידת ההוד וזה העבודה הכי פנימית והכי עמוקה באדם. אנחנו לא יודעים לתקן את מידת ההוד, אם תשימו לב אדם תמיד הולך עם התמרמרות, עם כעס ועם עצבות – למעשה כל הבעיות הנפשיות היום נובעים מהנקודה הזאת, היום יש הרבה טיפולים רגשיים ותרופות הרגעה, מי שלא אוהב תרופות הרגעה הולך לתרופות טבעיות, מעשנים כל מיני עשבים רק בשביל להירגע..
רוח שתבוא מארבע רוחות השמיים
השורש של כל המתחים והעצבויות והדיכאונות זה הכל מתחיל מהנקודה של תיקון מידת ההוד, לכן מיהודה קיבלנו את הכוח לתקן את ההוד, אבל אומר רבינו האר“י הקדוש שזאת מידה שצריך לעבוד עליה עד שיבוא משיח צדקנו. כתוב בספר ’האדם הישר‘ (זה חלק מספר עץ חיים) שעל ביאת המשיח כתוב ’מארבע רוחות באי הרוח‘, יש רוח שתבוא מארבע רוחות השמיים, זה רוח אחת שכוללת את כל הארבע רוחות, היא גם צפונית, גם מערבית, גם מזרחית וגם דרומית, זה רוח שכוללת את כל הרוחות והיא נקראת רוח עתיקא סתימאה, בתיקון ההוד תבוא הרוח הזאת ואז יתגלה האור האין-סוף, יתגלה האחדות ויתגלה הנועם שיש בכל הבריאה כולה. לרוח הזאת אנחנו מחכים ובמה הרוח הזאת תתגלה ותבוא? בתיקון מידת ההוד
ימים שהשמש הרוחנית שלנו זורחת
ככל שאדם זוכה יותר לתקן את מידת ההוד שזה 2 הבחינות טוב להודות להשם ולהודות להקב“ה על החסדים שהוא עושה איתנו, אז אנחנו מגלים את הרוח הזאת, הרוח הזאת מגלה איך הכל מסתדר, יש 2 צדדים, צפון ודרום וזה מנוגד זה לזה כי כל הגבורות בצפון וכל החסדים זה בדרום, יש מזרח ומערב, מזרח זה זריחת השמש ומערב זה השקיעה, יש ימים שהשמש הרוחנית שלנו זורחת זה גדלות מוחין, הכל הולך לנו טוב, ויש ימים שהכל שוקע, זה לא אותם ימים – מה זה מארבע רוחות באי הרוח (תבוא הרוח)? זה רוח של האין-סוף שמתגלה בבריאה – ’והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום‘ ומה מתקן את זה? ’ורוח א-לקים מרחפת על פני המים‘ וזה מה שדוד המלך ביקש ’ורוח קדשך אל תקח ממני‘ ’ורוח נכון חדש בקרבי‘ זאת הרוח שמתקנת את הכל ע“י שהיא מגלה איך הכל זה דבר אחד, הכוונה שהקב“ה מתגלה לנו בכל המקומות האלה, גם כשזורחת השמש וגם כשהשמש שוקעת, כשאנחנו במידת החסדים זה הקב“ה וגם כשאנחנו במידת הגבורות זה גם הקב“ה, זה הרוח שהופכת את הארבע פינות לאחדות אחת. בחנוכה מתעורר כל העניין של מארבע רוחות באי הרוח כי חנוכה זה בסוד האור הגנוז שזה אורו של משיח שמגלה איך בכל מקום הקב“ה נמצא.
