פרשת יתרו | מתן תורה, עשרת הדיברות ואנחנו היום

בפרשת יתרו מובא כל הסיפור של מתן תורה ומובא בספרים הקדושים שכל מה שהיה במתן תורה זה למעשה קורה בכל הדורות. מבחינת השורש הרוחני כל מה  שקרה במתן תורה זה קורה כל הזמן לכל יהודי ויהודי בכל יום. בעזרת השם נראה כמה נקודות איך וכיצד מתן תורה קשור אלינו. דבר ראשון ידוע מה שחז“ל אומרים שהקב“ה אמר את עשרת הדיברות, אבל חז“ל אומרים שלמעשה אנחנו שמענו מפי הקב“ה בעצמו רק 2 דיברות ’אנכי השם א-לקיך ולא יהיה לך א-לקים אחרים על פני‘

בתוך מועדון ב‘לאס-וגאס‘

לאחר 2 הדיברות האלה עמ“י הרגיש שהם לא יכולים לשמוע יותר את הדיברות ואז הם אמרו למשה רבינו ’דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו א-לקים פן נמות‘. הנקודה הראשונה זה שכל אדם יהודי היה במתן תורה, אם בגוף ואם בנשמה, היו צדיקים שידעו להגיד באיזה שורה הם עמדו בזמן מתן תורה, וכולנו שמענו מפי הקב“ה ’אנכי השם א-לקיך ולא יהיה לך א-לקים אחרים על פני‘, כל הכוח של האמונה שיש לכל יהודי זה הכל נמשך ממתן תורה. אנחנו רואים שאמונה זה דבר לא טבעי, זה דבר פלאי מכיוון שכל העולם הזה זה הסתרה למציאות של השם, אף אחד לא יכול לראות אותו ולא יכול להרגיש, כולנו חיים בתוך עולם של חומר ובתוך עולם שמאוד מפתה אותנו, בפרט שאנחנו רואים שבדור שלנו זה כל הזמן ניסים, רוב הדור גדל בכלל בחינוך ובמציאות שהוא לא מכיר בכלל את הקב“ה, יש הרבה שלא יודעים בכלל שום דבר, ואדרבה כל התקופה שלנו זה הכל מציאות של גשמיות ותאוות העולם הזה ופתאום רואים שאדם רק מגלה איזה ניצוץ של אור של השם וזוכים לראות ניסים איך שיש בכל יום התעוררות.  סיפר לי מישהו שהיה בלאס וגאס בתוך איזה מועדון
ובתוך כל ההימורים וכל התאוות של העולם הזה ומתוך
זה הוא התחיל לצעוק להקב“ה: איך אתה בכלל נותן לי להגיע לכזה מקום וכזה מצב?

הדיבור של השם זה אור רוחני עצום ונורא

אז מאיפה נמשך אצלנו הכוח להאמין בהקב“ה, לחפש אותו ולהתאמץ להתקרב אליו בכזה דור חשוך, בכאלה מצבים ובכאלה מקומות? מזה שכולנו שמענו את שתי הדיברות ’אנכי השם א-לקיך ולא יהיה לך א-לקים אחרים על פני‘, זה מוטבע בנשמה של כל יהודי ויהודי, הדיבור של הקב“ה זה לא דיבור כמו שאנחנו מדברים, הדיבור של הקב“ה זה אור רוחני עצום ונורא והוא נטוע בתוך כל אחד ואחד מאתנו. אז כל המציאות שלנו זה הסתרה על הדיברות האלה ונרדמנו באלף תרדמות
אבל ברגע שניצוץ אחד מאיר בתוך הנשמה אז כולנו נזכרים בדיברות האלה ששמענו.

העולם מסתיר…!

האמונה בעצם נטועה בתוכנו זה לא שאנחנו צריכים לגלות את האמונה במשהו מבחוץ, כל מה שאנחנו לומדים ומתפללים ושומעים עצות של צדיקים זה כדי להסיר את המסכים שיש על האמונה שבתוכנו. האמונה ואהבת השם קיימת בתוכנו רק שיש מסכים שמסתירים את זה והמסכים זה העולם הזה, התאוות,
הפחדים וכל השיגעונות של העולם הזה וזה בעצם מסתיר מאתנו את מה שקיים בתוכנו

כל אחד מאתנו שמע את זה

זה לא שאנחנו צריכים עכשיו ללכת ולחפש את אהבת השם אלא אנחנו רק צריכים ללכת ולראות איך מסירים את המסכים ואז האדם בעצם מתחיל לגלות את האמונה שקיימת בתוכנו כי כל אחד מאתנו שמע במתן תורה ’אנכי השם א-לקיך ולא יהיה לך א-לקים אחרים על פני‘, והדיבור של הקב“ה הוא כ“כ גבוה שעמ“י נבהל ופחד והם אמרו: אנחנו לא יכולים לקבל עוד דיבור אחד, ואז למעשה נקבע סדר הנהגה שלם לכל הדורות. עמ“י פנה למשה רבינו ’דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו א-לקים פן נמות‘, הם הרגישו איך כל דיבור הנשמה שלהם פורחת. בספר דברים משה רבינו מרחיב את זה ומספר שהיה רע בעיניו מה שעמ“י ביקש שהקב“ה לא ידבר איתם, כי משה רבינו חשב שעמ“י לא כ“כ רוצה להתקרב להקב“ה לכן עמ“י מבקש שהוא ידבר ולא הקב“ה, אז היתה מחלוקת בין עמ“י למשה רבינו, עמ“י רצה שהקב“ה יפסיק להגיד לו את הדיברות ומשה רבינו ימשיך, ומשה רבינו חשב שבעצם עמ“י צריך לשמוע את כל עשרת הדיברות מהקב“ה ובמחלוקת הזאת הקב“ה הכריע. הקב“ה אמר למשה רבינו ’היטיבו כל אשר דברו‘, הם צודקים יותר ממך. קודם כל הקב“ה פסק הלכה ’יחיד ורבים הלכה כרבים‘, עמ“י צודק ועדיף שאני יגיד לך את הדיברות ואתה תגיד את זה לעמ“י, אבל מיד אחרי זה מובא התפילה של הקב“ה:

נופלים על הרצפה ועושים תנועות מוזרות

’מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים‘ – זה התפילה של הקב“ה. הקב“ה אמר למשה רבינו: הלוואי ויהי רצון שתמיד הם ירצו לשמוע את דברי דרכך, דרך הצדיק. למעשה בבקשת עמ“י נקבע עד ביאת משיח צדקנו וגם אח“כ שכשאנחנו רוצים לדעת את דבר השם אז אנחנו יכולים לדעת את דבר השם דרך הצדיק. עמ“י אמר: אנחנו לא במדרגה שאנחנו יכולים לקבל ישירות מהקב“ה, הם ראו שהדיבור של הקב“ה זה לא פשוט. ידוע שהנביאים היו כמו משתגעים, הם היו נופלים על הרצפה ועושים תנועות מוזרות זה כזה גילוי רוחני גבוה..

בכל יום ויום יש את ההנהגה של אותו יום

היחידי שהיה יכול לדבר פנים בפנים מול הקב“ה כאשר ידבר איש אל רעהו, ולשמוע את הקב“ה, זה היה משה רבינו וזה נקרא נבואה באספקלריא מאירה, אבל
אם נביאים שהיו צדיקים מאוד-מאוד גדולים לא יכולים לקבל את הדיבור של הקב“ה אז הקב“ה אמר למשה רבינו שבוודאי ובוודאי שכל יהודי לא יכול לקבל את הדיבור הזה. אבל למה צריך לדעת את הדיבור של הקב“ה בכל דור ודור? הרי יש
לנו את התורה שבכתב ותורה שבע“פ ויש לנו את חכמי התורה אז אנחנו כבר
יודעים מתוך הספרים, אבל מובא שבכל יום ויום יש את ההנהגה של אותו יום וכל שכן בכל דור ודור, כי התורה היא תורת חיים וכפי המצב של הדור והמצב של הנשמות התורה כל הזמן מתחדשת, כתוב בספר ’ביאור הליקוטים‘ שאנחנו יכולים לראות את זה מהתורה שבע“פ בהלכות פשוטות, אנחנו רואים שבכל דור ודור יש פוסקי-הלכות שכל הזמן מחדשים חידושים – אם יש לנו את השולחן ערוך אז
למה צריך כל הזמן לחדש חידושים? המציאות משתנה אז לכן צריך כל הזמן גם לחדש

אז כל שכן שזה כך גם בפנימיות התורה

לדוגמא עד לפני כמה עשרות שנים לא היה לנו הלכות בעניין החשמל – התחדש החשמל בעולם אז ישבו והתחילו לדון איך אנחנו מסתכלים ומתייחסים לחשמל
בכל מיני שאלות בהלכה בפרט בשבת, מותר להדליק או אסור להדליק? זה
איסור מהתורה או מדרבנן וכן הלאה. צריך כל הזמן שיהיו פוסקים שיגלו לנו וילמדו אותנו את ההלכה ששייכת אלינו. אומר ביאור הליקוטים שכמו שאנחנו רואים את זה
בפשט התורה אז כל שכן שזה כך גם בפנימיות התורה. כל דור ודור צריך שיהיו צדיקים שיגלו לנו מה דעתו של הקב“ה כי זה משתנה, אנחנו רואים שכל מיני עצות ותיקונים שהיו לפני כמה דורות לא שייכים אלינו בכלל וזה לא בגלל שזה לא אמת. בדורות שלהם זה היה אמת לאמיתה. בכל דור ודור צריך שיהיו צדיקים בפרט צדיק האמת שיגלה לנו איך להתנהג ומה הדעת והעצות שאנחנו צריכים כדי לעשות תשובה באמת ולהתקרב ולהקב“ה באמת – זה מה שהקב“ה אמר למשה רבינו ’מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים‘ – מי יתן שבכל הדורות הם יבואו לצדיק ויבקשו ממנו
שהוא ידבר איתם, אני אדבר עם הצדיק והצדיק ידבר איתם.

נבואה בהסתרה ובהעלמה

בדורות שלנו אין נבואה, רבינו אומר שיש בחינה של רוח הקודש אבל אין גם רוח הקודש ממש, אז מאיפה הצדיקים יכולים לדעת מה הקב“ה עכשיו אומר? כתוב בספרים הקדושים שהצדיקים חושבים והמחשבה שלהם זה בעצם נבואה בהסתרה ובעלמה, הכוונה מה שהם עכשיו חושבים זה מה שהקב“ה אומר להם, לכן ר‘ צדוק הכהן מלובלין אומר שהתורה שהם מגלים לנו זה תורה שיכול  להיות שהצדיק קיבל אותה עכשיו מהקב“ה. זה לא בדרך של נבואה אלא זה בדרך של מחשבה

מי יתן שכשירצו להבין אותי ילכו לצדיק

הגמרא במסכת בבא בתרא שואלת: מי עדיף, הכוונה מי יכול להשיג יותר, נביא או חכם? הגמרא אומרת שחכם עדיף – כתוב בספרים הקדושים שהכוונה שחכם יכול להשיג ברצון ובדעת של הקב“ה אפילו יותר מנביא ויש לזה סיבות עמוקות. אז כשהחכם שזה רבינו הקדוש, הבעש“ט, רבינו האר“י הקדוש וכל הצדיקים שגילו לנו בספרים ובשיחות שהם מסרו תורה, הקב“ה בעצמו אומר את התורה הזאת, לכן נקבע סדר הנהגה לכל הדורות ’מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים‘ – הקב“ה אומר: מי יתן שבכל הדורות כשירצו להבין אותי שילכו לצדיק, כי עיקר התיקון שלנו תלוי בצדיק וזה נקבע במתן תורה, הנקודה הזאת נקבעה במתן תורה. זה נקודה ראשונה במתן תורה, בעזרת השם נתבונן בנקודה נוספת

כל הזמן יש הר סיני ומתן תורה והגבלה

לפני מתן תורה הקב“ה אמר למשה רבינו פעמיים ללכת ולהזהיר את עמ“י ’רד העד בעם פן יהרסו אל השם לראות ונפל ממנו רב‘ – מסביב  להר היו מחנות-מחנות, היה מותר להם להתקרב עד לגבול מסויים. משה רבינו עשה גבולות, מעבר למחנה ישראל היה הגבול של הכהנים, לאחר מכן היה הגבול של אהרן ואח“כ משה רבינו ואסור היה לעבור את הגבול. הקב“ה אמר למשה רבינו פעמיים ללכת ולהזהיר את עמ“י. בפעם השנייה משה רבינו אמר להקב“ה: כבר אמרת לנו את זה. הקב“ה אמר לו: לך תגיד את זה עוד פעם. לכאורה מה זה האזהרה הזאת לעשות גבולות סביב ההר ולמה הקב“ה הזהיר את זה פעמיים? ודבר נוסף כשהקב“ה אמר את זה למשה רבינו הוא אמר לו את זה בלשון כזאת ’פן יהרסו‘ שאם הם יעברו את הגבול שלהם הם יהרסו. ר‘ נתן כותב את זה בהלכות תפילת מנחה הלכה ז‘ שלמעשה כל הזמן יש את ההגבלה הזאת. כל הזמן יש הר סיני ויש מתן תורה וכל הזמן יש את ההגבלה הזאת

כל יהודי ירצה לרוץ אפילו אם הם ימותו

במתן תורה זה היה בגילוי ועכשיו כמובן זה הרבה יותר במסכים ובהסתרות, אז איזה בחינה לנו יש של מתן תורה? שאדם מרגיש את האור של התורה או את האור של קירבת השם, מיד האדם רוצה לרוץ אל השם, זאת היתה האזהרה. כשהשכינה התגלתה על הר סיני הקב“ה ידע שכל יהודי ירצה לרוץ אל הר סיני, האור החיים הקדוש אומר שאפילו שהם ידעו שהם ימותו הם היו מוכנים לרוץ מרוב השתוקקות לדביקות בשכינה. הקב“ה ידע שהם יהיו מוכנים לרוץ אל תוך האש ואל תוך ההר אפילו שהם ימותו מרוב אהבת השם ומרוב דביקות, לא היה אכפת להם על החיים שלהם ובלבד שהם ירגישו את הנעימות והדביקות בהקב“ה. אז הקב“ה אמר למשה רבינו: לך תגיד להם שהם לא יגיעו לדביקות בדרך הזאת, להפך הם יהרסו. אומר האור החיים הקדוש מה זה ’ונפל ממנו רב‘? תדע לך, תגיד להם שאם הם ירוצו לתוך האש והם ימותו אח“כ יהיה להם הרבה-הרבה נפילות, הם לא יחזיקו מעמד, הם יצטרכו לבוא בגלגול ויהיה להם הרבה נפילות בגלגול שאחרי זה – יש פה בכל הדבר הזה יסוד מאוד גדול..

זה אחד חלקי מיליארדים

ר‘ נתן כותב בהלכות תפילת מנחה הלכה ז‘ שלכל אחד מאתנו יש גילוי שכינה, כמובן לא כמו שהיה במתן תורה,
זה יותר בהסתרה, אבל לפעמים כשאדם לומד תורה, מתפלל או מקיים מצווה פתאום האדם מרגיש את אור השם ואז ברגע שאדם מרגיש את האור של הקב“ה הוא מוכן לעשות דברים של שגעון ובלבד להתקרב אל השם. יש בזה כזה נעימות וכזה תענוג גדול בלהרגיש את קרבת השם שאדם מוכן באותו רגע לעשות הכל ולא משנה מה יהיה ובלבד לקבל את זה – אנחנו צריכים לדעת שלכל יהודי היה רגעים של הדבר הזה – אז כל אחד צריך לזכור
את הרגעים האלה וכשיש מלחמות גדולות עם היצה“ר לזכור את הנקודה הזאת שאפילו ברגעים הכי-הכי גדולים שקיבלנו והרגשנו את קרבת השם זה אפילו לא אחד חלקי מיליארדים שבמיליארדים מה שאדם מקבל ברגע שהוא עוזב את העולם.

האור הסתלק? היצה“ר בא עם חרבות

תמיד צריך לזכור את זה כי בעצם כל המלחמות שלנו זה כשהאור הזה מסתלק ואז היצה“ר בא עם כל החרבות ועם כל הכלי נשק שלו כנגדנו עד שאנחנו מפסיקים להאמין שיש בכלל תענוג להיות עם השם – הוא מנסה להחליש אותנו פה, הוא אומר לאדם: מה אתה לא רואה? איזה כזה דבר. אנחנו תמיד צריכים לזכור שיש את הנעימות הזאת ויש את התענוג הזה, אפילו אם אדם הרגיש את זה כמה שניות בכל ימי חייו הוא תמיד צריך לזכור: הרגשתי אחד חלקי אין-סוף ממה שזוכים לעתיד לבוא – בהתחלה מקבלים את זה בתור מתנה כדי לדעת מה יש, בפרט בעלי תשובה..

לפעמים בכלל עובר עלינו מכת חושך..

ר‘ נתן מסביר שיש את זה לכל יהודי כי השורש של נשמת כל יהודי זה באור אין-סוף, אבל זה לא הרצון של הקב“ה, זה ההגבלה והמחנות שהיו במתן תורה. ר‘ נתן אומר שהרצון של הקב“ה שנעבוד אותו בצמצום של כל יום ויום. בכל יום ויום יש צמצום, לפעמים קצת יותר מרחיבים לנו ולפעמים קצת יותר מצמצמים אותנו, לפעמים בכלל מחשיכים אותנו, עובר עלינו מכת חושך, שלושה ימים אנחנו לא רואים שום דבר, ואח“כ עוד שלושה ימים שאנחנו כבר לא יכולים לזוז מהמקום מרוב חושך – לפעמים עובר עלינו כאלה מכות חושך אבל צריך לדעת שכל יום ויום יש את בחינת העבודה של אותו היום, מה שאדם יכול לעשות באותו היום. יש ימים שאנחנו יכולים להתפלל שחרית, מנחה וערבית, להניח תפילין וב“ה ללמוד תורה – צריך אין-סוף להודות להקב“ה על כל דבר ודבר שזוכים לעשות. יש ימים יותר קשים

הרצון של הקב“ה זה העבודה בצמצום

יש ימים כאלה שם לא התאבדת בהם, עשית תיקון. במכת חושך יש ימים שהתיקון שלהם זה לא להתאבד. ר‘ נתן כותב שאדרבה הרצון של הקב“ה זה העבודה של אותו היום בצמצום כפי מה שקורה היום. צריך לדעת שבאמת כל יהודי הוא בעצם פועל-יומי, אדם צריך לראות מה הוא יכול לעשות היום לכבוד השם. צריך לדעת שכל הרצון של הקב“ה וכל השמחה שלו זה שאנחנו עובדים אותו בצמצום של אותו יום. נכון שכל יהודי רוצה ובצדק להגיע עד לאין סוף ואדם גם צריך להגיד ’מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי‘? זה רצון טוב ונכון ואמיתי אבל איך מגיעים לזה? דווקא ע“י הבחינה שאנחנו מוכנים ומקבלים על עצמנו את העבודה כל יום ויום כפי בחינת היום. צריך לדעת שיש יצה“ר רוחני וגבוה שאומר לאדם להתחיל להגדיר את עצמו, תראה מי אתה ותתחיל להגיד את עצמך. יש הגדרה של תלמיד חכם, של צדיק, של גומל חסדים, של מזכה הרבים, של אדמו“ר ושל מקובל א-לוקי וכן הלאה – צריך לדעת שיש בחינה של יצה“ר גם בזה, לפעמים כשאדם בונה על עצמו איזה בניין או איזה הגדרה צריך לדעת שעל זה מקבלים הרבה מכות..

חושב שהוא סגן של המשיח

אם אתה חושב שאתה אדמו“ר או גדול-מזכה הרבים או הסגן של המשיח אז יכול להיות שמחר תהיה לך עבודה בדיוק הפוכה ואז אתה כבר לא תוכל לקבל אותה כי העבודה הזאת לא מתאימה עם ההגדרות שלך, לכן אתה כועס ועצבני, לא נוח לך לעבוד את הקב“ה באופן כזה – צריך לדעת שהאמת זה שכל יום יש לו את החידוש שלו. זה עבודה מאוד גדולה שאדם מוכן בכל יום ויום לקבל את העבודה של בחינת היום וזה נקרא ’פן יהרסו אל השם‘ וזה בכמה וכמה בחינות – מצד אחד כשיש אור מאוד גדול האדם רוצה להיות דבוק
כל הזמן באור האין-סוף, זה מותר וזה אמת וככה אנחנו צריכים להרגיש, אבל בד
בבד צריך לדעת שהעולם הזה זה עולם של צמצום ושל עבודת השם מתוך הצמצום..

הכל כבר מסודר ומוכן, כל הימים והשנים

מישהו שאל אותי: איך אני יודע מה אני בדיוק צריך לעשות בכל יום? אמרתי לו: תראה, כל מה שיהיה לך בכל יום ויום זה בדיוק מה שאתה צריך לעשות, הקב“ה עושה כבר מה שצריך להיות, אתה רק תסכים לפתוח את העיניים בבוקר ולהגיד מודה אני, היום כבר נברא, הניסיון שלנו בעצם זה רק לעבור את זה בצורה הנכונה. בזוהר הקדוש בפרשת משפטים ובגמרא במסכת שבת כתוב שהכל כבר מוכן, כל הימים וכל השנים, הכל כבר מסודר, הניסיון והבחירה שלנו זה איך אנחנו עוברים את זה בצורה נכונה – זה נקרא ’פן יהרסו אל השם‘ בכמה בחינות של זה. נקודה נוספת: כתוב שבמתן תורה היו כמה מראות ’ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקל שפר חזק מאד…והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו השם באש ויעל עשנו כעשן הכבשן‘

אש זה הגבורות וזה בשמאל ולא בימין

צריך לדעת שכל העשן, הקולות, הערפל והאש שהיו במתן תורה זה היו דברים רוחניים. חז“ל שואלים איפה מצאנו שרואים קולות? הרי שומעים קולות אלא הקולות האלה זה היה הקולות של הקב“ה, אפשר לראות אותם ואפשר לשמוע אותם וכן הלאה. לכל המושגים האלה יש שורש רוחני, נתבונן בעניין האש: בפרשת וזאת הברכה כתוב ’מימינו אש דת למו‘ האש שהיתה במתן תורה זה נקרא אש שבאה מהימין של הקב“ה ואנחנו יודעים שעפ“י תורת הסוד והחסידות שאש זה גבורות והגבורות זה בשמאל ולא בימין, פה אנחנו רואים סתירה. החסדים זה בימין והגבורות זה בשמאל אבל אנחנו רואים פה שמימינו אש דת למו, יש אש שהיא כולה חסדים וזה היה האש שהיה במתן תורה. למעשה האש זה הגבורות וזה כוחות הנפש של האדם, אמרנו שכדי לחיות בעולם הזה צריך גבורות, בכל שנייה ושנייה אדם
צריך להתגבר על משהו וזה לא משנה באיזה כיוון, אז כל הזמן יש מניעות והפרעות וכדי להרגיש חיות, שמחה וכוח להתמודד עם מה שאנחנו צריכים להתמודד
אנחנו צריכים כוחות בנפש וזה נקרא גבורות. כל הגבורות נקראים מבחינת שמאל..

לא לכעוס, לא להקפיד ולא להתגאות

יש בתוכנו הרבה אש שהולכת אל העולם הזה בהרבה מאוד בחינות, אם זה מצד תאוות העולם הזה ואם זה מצד מידות ויש גם אצל צדיקים אש של העולם הזה, רק צדיק האמת זכה לאש מבוררת לגמרי. מאוד-מאוד קשה לברר את האש של העולם הזה מכיוון שזה כל יום מתחדש, אפילו אם אתמול עשינו את כל העבודה וכל המסירות נפש לא לכעוס, לא להקפיד, לא ליפול לתאוות ולא להתגאות ובאמת עשינו עבודה מאוד גדולה והצלחנו, אבל פתאום יורדת אש חדשה לעולם ואז מתעוררים על האדם כל המלחמות. כל יום מתעורר כנגד האדם התחדשות
של היצה“ר ואנחנו בכלל לא יודעים. עפ“י הטבע בפרט שאדם עשה כמה ביקורים באש של העולם אז עפ“י טבע
אדם בשום פנים ואופן לא יכול לצאת מזה, זה כל-כך חזק..

אש שכולה אהבה ודביקות

מה עומד כנגד האש הזאת? זה מה שכתוב ’והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו השם באש‘ – הקב“ה ירד על הר סיני באש שלו שזה נקרא ’מימינו אש דת למו‘ והאש של הקב“ה זה למעשה האור והדבקות בהקב“ה. אהבת השם שהתגלתה בהר סיני היתה בבחינה כזאת שמבריאת העולם ועד ביאת משיח צדקנו לא היה כזה דבר, אין כזה גילוי של דבקות בהקב“ה וזה נקרא האש של הקב“ה, זה האש שבאה מימין שהיא כולה אהבת השם וכל אחד מאתנו קיבל את האש הזאת. אז איך מורידים אותנו לכאלה מקומות מה שלא היה במצרים? עכשיו הירידות הם פי אלף-אלפים ממה שהיה במצרים, איך יכולים להוריד אותנו? חז“ל אומרים שאחרי שהיה מתן תורה אפשר לרדת לחמישים שערי טומאה מכיוון שבמתן תורה כל נשמות ישראל קיבלו את האש שהיא בחינת ימין

..זה נותן את הכוח להתמודד מול היצר

 האש של הקב“ה זה בעצם אהבת השם והדביקות האין-סופית שקיבלנו בתוך העולם הזה, וכל אחד מאתנו קיבל את זה וזה נטוע בתוכנו, ואפילו אם חלילה נרד לכל הירידות שבעולם, כל מה שצריך לעשות זה להצית את האש הזאת, זה ניצות אחד שמאיר ומזכיר לנו את זה והוא נותן לנו את הכוח אח“כ להתמודד כנגד האש של העולם הזה. האש שבאה מימין זה אהבה ודביקות אין-סופית שיש לכל אחד ואחד מאתנו בהקב“ה וזה מה שנותן לנו את הכוח להתמודד כנגד היצה“ר, אם זה לא
היה בתוכנו אין סיכוי בעולם שהיינו יכולים בכלל להתמודד עם היצה“ר. רואים שאדם עובר נפילות וירידות והתמודדויות אין-סופיות ואח“כ הוא קם וחוזר בעצם
להקב“ה, זה הכל מהאש שהיתה בהר סיני והצדיק הוא הלפיד שמדליק את זה בתוכנו..

באותיות של התורה יש את האש הזאת

כתוב ’והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה‘ – יוסף זה צדיק האמת והוא מאיר בתוכנו ומזכיר לנו את האש של מתן תורה לכן רבינו אמר ’האש שלי תוקד עד ביאת המשיח‘ – כל אחד שיתקרב לרבינו יכול לקבל מהצדיק, מעצם ההתקרבות לצדיק אפשר לקבל את האש הזאת וזה בדרך פלאית. דבר נוסף – צריך לדעת שבאותיות של התורה ושל התפילה יש את האור ואת האש הזאת, הכוונה שכל דבר שאדם לומד, אפילו שאנחנו לא מרגישים את זה בגלל המסכים, אבל כל דבר שאדם לומד כל אחד לפי בחינתו וכוחו אם זה חומש ואם זה נביא, אם זה גמרא, משנה, מדרשים, ליקו“מ, ספרי חסידות – כשאדם לומד תורה אז בכל מילה ומילה ובכל אות ואות
יש את האש של מתן תורה לכן כתוב ’מימינו אש דת למו‘, שהתורה ניתנה לנו
באש, הכוונה שהאש שזה אור רוחני של האהבה ודביקות בהקב“ה זה נמצא בתוך אותיות התורה והתפילה לכן כל דיבור שאנחנו מדברים עם הקב“ה וכל מילה ואות שאנחנו לומדים בתורה זה מעורר בתוכנו את האש הזאת ואנחנו צריכים להאמין בזה

איזה שדות ואילנות ואיזה פרחים ופירות

ברגע שאנחנו לומדים ומתפללים לאט-לאט אנחנו מעוררים את האש הזאת בתוכנו. יש כזאת נעימות בתורה ובתפילה, עכשיו אנחנו לא מרגישים את זה כי המסכים מסתירים לנו את זה אבל צריך לדעת שבכל אופן זה לא הולך לאיבוד, זה כמו זרעים שאנחנו זורעים באדמה, כל פעם שאדם לומד תורה או מתפלל הוא זורע באדמה עוד זרעים עד שיום אחד הזרעים יבקעו את האדמה ואז אדם פתאום יתחיל לראות מה צומח מזה, איזה שדות ואיזה אילנות, איזה פרחים ואיזה פירות צומחים מזה. הזוהר הקדוש אומר שאפילו רצון טוב לא הולך לאיבוד, כל שכן שאדם אומר דברי תורה או תפילה בוודאי ובוודאי שזה לא הולך לאיבוד וצריך לדעת שכמו שחז“ל אומרים אין כוחנו אלא בפינו, כל הכוח של האדם היהודי זה בפה.
אנחנו נמצאים בעלמא דאתכסיא אז אנחנו לא רואים לאן זה מגיע אבל צריך לדעת שאדם יושב רק עם רצון פשוט ואמיתי להתקרב להשם וזה כבר הופך את כל העולם..

הדיבורים שלנו מזיזים את כל העולמות

לפני מתן תורה כתוב ’משה ידבר והא-לקים יעננו בקול‘, לכאורה לפי הפשט של המילים משה מדבר והקב“ה עונה אחריו – האור החיים הקדוש שואל את השאלה הזאת ומביא על זה כמה פירושים, אחד הפירושים זה שזה היה עוד מעלה של משה רבינו שמשה דיבר והקב“ה חוזר אחריו, כביכול הצדיק גוזר והקב“ה מקיים. אז ברגע שלאדם יש את נקודת הצדיק שזה בתמימות ובפשיטות לרצות את האמת אז כל יהודי הוא צדיק וזה לא משנה בכלל איפה הוא נמצא, אז בעצם ע“י המילים של התורה והתפילה אנחנו מזיזים את כל העולמות, צריך לדעת שכל מה שקורה בעולם זה לפי התורה והתפילה שלנו, איך שאנחנו מתנהגים זה מזיז את כל העולם. ר‘ נתן כותב בליקוטי הלכות שכל העניין זה להאמין בזה, אדם אומר: בסדר זה כתוב, אבל זה לא עליי, זה כתוב על רבי נחמן ועל עוד כמה צדיקים זה לא כתוב עליי אבל צריך לדעת שזה לא כך, לכל יהודי יש את הכוחות האלה ואנחנו חייבים להאמין בזה. אנחנו חייבים להאמין שבתורה הפשוטה שאנחנו לומדים ובדיבורים הפשוטים שאנחנו מדברים אנחנו מזיזים את כל העולמות, זה הבחינה של האש של מתן תורה.

כל ירידה שבעולם אפשר להפוך לעלייה

לפני מתן תורה הקב“ה דיבר שלושה ימים עם משה רבינו והכין את עמ“י ’ויאמר אליו השם לך רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלת אל השם‘ למעשה בפסוק הזה יש תורה בליקוטי מוהר“ן – תכלית הירידה זה העלייה. לפני שאדם עולה חייב שיהיה לו ירידה, התורה היא נצחית והיא מתקיימת בכל אדם ובכל דור – לפני שמשה רבינו צריך לעלות לקבל את התורה ולהגיע למקום שלו שזה הנבואה הכי גבוהה שהיתה, הקב“ה אומר לו לפני זה ’לך רד ועלית‘ לפני כל עלייה חייבת להיות ירידה. לפעמים אדם אומר: יש ירידות שהשם ככה רצה אבל אולי עכשיו אני קלקלתי? אולי עכשיו אני אשם בירידה הזאת? – צריך לדעת כלל גדול: גם אם אתה אשם, אם אתה רוצה ברגע הזה אתה יכול להפוך את זה לעלייה. כשאדם אומר להקב“ה: אני מצטער ואני מתחרט, תעזור לי להתקרב אליך, באותו רגע אדם הפך את הירידות שלו לעלייה. כתוב שאם אדם עבר עבירה והתבייש
בה אז מוחלים לו על כל עוונותיו, אז כל ירידה שבעולם אדם יכול להפוך לעלייה מתחילת הבריאה לא נבראה איזושהי ירידה שאי אפשר לעלות ממנה – אין כזה דבר, ליצר הרע יש כאלה תורות אבל צריך לדעת שזה תורות של שקר, אין כזה דבר..

מדוע חיכו ליתרו כדי לתת את התורה?

דבר נוסף – בתחילת הפרשה מובא הסיפור של יתרו שבא למשה למדבר ועל
זה אומר הזוהר הקדוש דבר נורא: עד שיתרו לא בא לעמ“י לא היה יכול להיות
מתן תורה. כל העולמות כולם חיכו שיתרו יבוא ויתגייר ויאמר ’עתה ידעתי כי גדול הא-לקים‘, מה העניין שכולם חיכו ליתרו? הרי היה עשר מכות והיה קריעת ים סוף והיה מלחמת עמלק – כל מה שקרה עם משה רבינו וכל הגילויים שהיו במצרים ובים סוף, כל זה ועדיין אי אפשר היה לקבל את התורה עד שבא יתרו כך אומר הזוהר הקדוש – מיד שואלים למה היה צריך לחכות שיתרו יבוא כדי לקבל את התורה? אומר הזוהר הקדוש דבר נורא, אין לך גדול בעבודה זרה כמו יתרו, הוא היה גדול העובדי-עבודה זרה בכל העולם, כתוב שהיה לו חוכמות עצומות, היה לו חוכמה בינה ודעת, הוא זכה לג‘ ראשונות דקליפה. אומר הזוהר הקדוש שעד שלא בא האדם הכי רחוק בעולם ומודה למלכות השם, הקב“ה לא יכול להתגלות – צריך
שהרחוקים ביותר יבואו. הבחינה שלנו היום זה שאנחנו צריכים לדעת שאין דבר יותר גדול מאשר לקרב יהודי, לפעמים בעיניים שלנו אנחנו רואים אדם שהוא רחוק..

אין ספק שמשמיים כבר התייאשו ממנו

לפעמים אנחנו בספק אם הוא בכלל יהודי וגם אם הוא יהודי אין ספק שמשמיים כבר התייאשו מכזה אדם, יש כאלה סברות – צריך לדעת שלהפך, כמה שאדם יותר רחוק התיקון שהוא עושה בעולמות העליונים הוא יותר גדול, לכן הזוהר הקדוש אומר שכאשר יתרו הגיע להתגייר אזי התייקר שמו של הקב“ה למעלה ולמטה יותר מכל המכות שהיו במצרים ויותר מקריעת ים סוף – הסיבה היא שאדם רחוק שעשה טיולים
בכל היכלות הטומאה והוא בא מהמקום הזה ואומר עכשיו אני יודע שהשם אמת והתורה אמת הוא פועל ייחוד כזה גדול, למעשה כל ההכנה
לגאולה זה שמהמקומות הכי רחוקים יגידו ’עתה ידעתי כי גדול הא-לקים‘.