פרשת משפטים | ’הנעור בלילה‘ – תורה נ“ב בליקוי מוהר“ן

בעזרת השם נעסוק בתורה נ“ב בליקוטי מוהר“ן. התורה הזאת נקראת ’הנעור בלילה‘, רבינו אומר בתורה כך ’ועקר הכוונה שברא כל העולם בשביל ישראל, היה כדי שישראל יעשו רצונו, ושיחזרו וידבקו בשרשן. דהיינו שיחזרו ויכללו בו יתברך, שהוא מחויב המציאות, ובשביל זה נברא הכל. נמצא כל מה שישראל עושין רצונו של מקום, ונכללין בשרשם, שהוא מחויב המציאות. על ידי זה נכלל כל העולם שנברא בשבילם, בחיוב המציאות. כי עיקר התכלית שנברא העולם הוא בשביל זה, ורק בשביל זה מחויב השם יתברך כביכול, לברוא ולקיים
כל העולמות בשביל ישראל כנ"ל, כדי שיעשו רצונו כנ"ל..‘

עיקר ההתבודדות זה בלילה

רבינו ממשיך ואומר ’זה אי אפשר לזכות אלא ע“י ביטול, שיבטל עצמו לגמרי, עד שיהיה נכלל באחדותו יתברך: ואי אפשר לבוא לידי ביטול, כי אם על ידי התבודדות. כי על ידי שמתבודד ומפרש שיחתו בינו לבין קונו, על ידי זה הוא זוכה לבטל כל התאוות והמידות רעות, עד שזוכה לבטל כל גשמיותו, ולהכלל בשרשו: אך עיקר ההתבודדות הוא בלילה, בעת שהעולם פנוי מטרדת העולם הזה…ובמקום שאין שם אדם‘ – נתחיל לראות קצת את מה שרבינו אומר כי ידוע בברסלב שהתורה הזאת היא אחת התורות היסודיות ביותר שרבינו מדבר על העצה הכי גדולה שהוא גילה והוריד והנחיל לעולם, ההתבודדות. רבינו מתחיל את התורה ואומר מה התכלית שהקב“ה ברא את כל העולם, בשביל שאנחנו נחזור ונתכלל בו, צריך קצת להבין את זה. נזכיר נקודה שדיברנו עליה כמה פעמים, שכל עניין בריאת העולם זה לברוא הסתרה והעלמה כי עולם זה מלשון נעלם. הקב“ה ברא פה העלמה והסתרה, הוא בעצמו הנעלם פה. לפני שהנשמה מגיעה לעולם היא יודעת את כל האמת, היא יודעת שיש את השם ושהוא המלך והבורא, למעלה אין לאף אחד קושייה אבל ברגע שאדם בא לעולם הוא בא למציאות של הסתרה והעלמה

למה אחרי הגילוי שוב חוזרת ההסתרה?

הקב“ה מסתתר פה בעולם ואדם כבר לא יודע מה האמת ומי המולך פה, זה הכל מציאות של הסתרה – רבינו אומר שהקב“ה ברא את כל זה כדי שכל יהודי יחפש את הקב“ה מתוך מציאות ההסתרה, לחפש איך אפשר לחזור ולהדבק בו כמו שהיו הנשמות לפני כל בריאת ההסתרה וההעלמה – זה תכלית בריאת העולם. נעמיק קצת בנקודה הזאת ונראה מה הסיבה שיש הסתרה, הרי מצד אחד יש צד של גילוי, לפעמים אנחנו מרגישים אמונה, אנחנו לומדים קצת תורה ואנחנו מרגישים את הקב“ה, יש מציאות חלקית של גילוי, אז למה אחרי הגילוי חוזר ונולד עניין ההסתרה?

היא יודעת הכל…

אחת הקושיות הכי גדולות בדור שלנו ויש את זה לכל אחד מאתנו: למה אנחנו כל הזמן נופלים מחדש לתוך הסתרה? לפני כמה זמן דיבר איתי קרוב משפחה שלי שהתחזק ואמר לי: לפני שבוע הרגשתי את הקב“ה כאילו הוא נמצא איתי, כזה קירבה וכזה אמונה, אבל למחרת בבוקר שוב פעם חזרתי להסתרה ולהעלמה – אז מה הסיבה שיש הסתרה והעלמה? זה נקודה עמוקה שצריך להבין מה הסיבה להסתרה – הנשמה יודעת את הכל והיא רואה את האמת ואין לה שום קושיות ושום ספקות

כל אדם יכול לראות מראות

אדם בא לעולם הזה לתוך גוף וכשהוא בא לתוך גוף יש עוד דבר שמתלבש על הנשמה, זה נקרא הלבושים של הנשמה וזה נקרא נפש בהמית, זה כל הרצונות של העולם הזה. מה שאדם רוצה לאכול עוגות והוא אוהב כסף וטיולים ועוד כל מיני דברים של העולם הזה, זה לא בא מצד הנשמה כי הנשמה באמת אוהבת את הקב“ה, הנפש הבהמית אוהבת את העולם הזה, לכן אנחנו תמיד נמצאים בתוך מלחמה בעולם הזה – מצד אחד הנשמה יודעת את האמת והיא רוצה את הטוב והיא יודעת שהטוב האמיתי זה רק להתקרב להקב“ה, רק שהנפש הבהמית כל הזמן נלחמת עם הנשמה והיא מגדילה את העולם הזה. הבעש“ט אמר פעם שבאמת העין של האדם יכולה לראות מסוף העולם ועד קצהו וכל אדם יכול לראות מראות עליונים אבל את כל זה יכול להסתיר מטבע אחת קטנה וזה התאוות ממון שמסתירה את הקב“ה. התאווה שהכי קשה להשתחרר ממנה זה לא התאווה הידועה (ניאוף) אלא זה תאוות ממון, רוב הנפילות של העולם זה ברדיפה אחרי ממונות. אמרתי למישהו שיותר מכל הספרים ומכל ההתבודדויות קיבלתי מוסר ויראת שמיים בבתי חולים, אדם מרגיש הכי גיבור בעולם ושהוא עושה ופועל אבל ביום אחד כל זה יכול להסתיים, זה התאוות ממון שמסתירה את זה

מזוודה עם חבילות של שטרות של 200 ₪

הנפש הבהמית מסתירה מהנשמה את האמת, וכל המציאות שלנו פה זה מלחמה. רבינו אומר שאדם צריך לחזור ולהיות נכלל בהקב“ה, בהבנה הראשונה הכוונה לחזק ולהאיר את האור של הנשמה שתבטל את הנפש הבהמית. הנשמה זה החלק בתוכנו שרוצה את השם, רוצה את התורה, רוצה אהבת ישראל, רוצה את הגאולה ורוצה שיבוא משיח צדקנו. מצד הנפש שבתוכנו הנפש מרגישה טוב איפה שיש מזוודה עם חבילות של שטרות של מאתיים ₪ או של דולרים ועוד כמה הנאות של העולם הזה, שם הנפש הבהמית מרגישה טוב. רבינו אומר שאדם צריך לחזור ולהיות נכלל בהקב“ה

להפחית ולהמעיט את הנפש הבהמית

מה הכוונה שאדם צריך לחזור ולהיות נכלל בהקב“ה? הכוונה שאדם צריך לחזק ולהאיר את אור הנשמה ולהפחית ולהמעיט את הנפש הבהמית, פירוש הדבר שהרצונות והכוח של הקדושה יתגבר בתוכנו על אהבות ותאוות העולם הזה וכל עוד  אנחנו בעולם הזה צריך לדעת שאנחנו לעולם נמצאים במלחמה הזאת, זה המציאות של העולם וזה ההסתרה של העולם שיש נשמה כנגד הנפש הבהמית. יש עוד נקודה והסתכלות קצת יותר פנימית בדבר הזה להבין מה זה השורש של הנשמה ומה זה השורש של הנפש הבהמית, במגילת איכה הנביא ירמיהו מקונן על חורבן בית המקדש והוא מזכיר הרבה מאוד את המושג שנקרא בת-ציון – ’ויצא מן בת ציון כל הדרה‘ – מה זה המושג הזה ציון? אנחנו נתקלים במושג הזה הרבה פעמים ’כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלם‘ ’ציון במשפט תפדה‘ – בהבנה אחת ציון זה בית המקדש, לכן כתוב כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלם, אבל יש הבנה נוספת ועמוקה יותר שקשורה לנפש האדם, הרמח“ל כותב בתחילת ספר מסילת ישרים שהכוח הבסיסי והעמוק ביותר בנפש האדם זה הרצון והצורך של האדם לקבל תענוגים

קדושה זה לחפש את התענוג מהקב“ה

כל אדם חייב לחפש תענוגים. ברגע שאנחנו באים לעולם הזה, כל הבריאה כולה ובפרט האדם היהודי, חייב לחפש תענוגים, אנחנו פה בעולם הזה מחפשים תענוגים.  אם כך אז איפה הבחירה? מה המלחמה בין הקדושה לבין הדבר שהוא הפוך מהקדושה? פירוש הדבר של הקדושה זה שאנחנו מחפשים את התענוג בקשר ובקרבה להקב“ה, אם זה ע“י לימוד התורה, אם זה ע“י קיום המצוות וכן הלאה. יש על זה מלחמה אבל כשאדם זוכה שקצת נפתח לו בלימוד התורה או שהוא זוכה שנפתח לו בתפילה, לפעמים זה במצווה או בעשיית חסד, ואז הנשמה מרגישה כזה מין אור פנימי וזה נקרא אור התענוג של קרבת השם, הקב“ה מתקרב אלינו ואין תענוג יותר גדול בכל הבריאה כולה מההרגשה שאדם מקבל כשהוא קרוב להקב“ה – זה צד אחד של הדברים, אבל הרבה פעמים הקב“ה מסתיר מאתנו את התענוגים ואז אנחנו מחפשים את זה ופה נכנסת המלחמה

מהיכן אתה מקבל תענוגים?

הנפש הבהמית רוצה לקבל את התענוגים מהעולם הזה, הנפש הבהמית רוצה לאכול שניצלים, רוצה לאכול סטייקים, רוצה ממון, היא רוצה את התאוות של העולם הזה. הנפש הבהמית רוצה לקבל את כל התענוגים מפה והנשמה רוצה לקבל את כל התענוגים מהקדושה – כתוב בספרים הקדושים שהמושג ציון זה אותה נקודה פנימית בנשמה של האדם היהודי שמחפשת את התענוג מהקב“ה. אמרנו שהמלחמה זה בין הנשמה לנפש הבהמית, עכשיו בהבנה קצת יותר עמוקה המלחמה זה מהיכן האדם מקבל את התענוגים. יש מושג שמובא הרבה בספרים הקדושים ונקרא גלות השכינה שזה קרה מאז שנחרב בית המקדש. מה זה בעצם גלות השכינה?

אנחנו רוצים להקים את השכינה מהעפר

אנחנו אומרים ’יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה..לאקמא שכינתא מעפרא‘, יש כזה מושג שנקרא שכינה. השכינה זה המצב של נשמות ישראל, ברגע שעמ“י בכלליות מחפש את התענוגים מתאוות העולם הזה, זה בעצמו גלות השכינה, זה מה שאנחנו אומרים שהשכינה בעפר ואנחנו רוצים להקים את השכינה מהעפר ומהגלות ועיקר הכוונה זה שאנחנו רוצים להעלות את קבלת התענוג בתוכנו, במקום לחפש את התענוגים בעולם הזה אנחנו רוצים לקבל את התענוג מהקב“ה, ברגע שאדם מקבל את התענוג מהקב“ה זה נקרא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה – השכינה בגלות זה שאנחנו מחפשים את התענוגים בתאוות העולם הזה ובזה אנחנו מורידים את השכינה לגלות, כשאנחנו מחפשים את התענוג מהקב“ה בזה אנחנו מעלים את השכינה מהגלות

איך יהודי מגיע למצב שהוא הורג ושונא

חז“ל אומרים שבית המקדש הראשון נחרב על 3 עבירות: שפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה ובית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם. שואלים בספרים הקדושים: הרי כל יהודי זה קודש קודשים אז איך יהודי מגיע למצב שהוא הורג? הורגים אחד את השני ושונאים אחד את השני, גילוי עריות ושפיכות דמים, אז איך מגיעים לכל המציאות הזאת? צריך לדעת מאיפה מתחילה הירידה של האדם היהודי שהוא יכול להגיע לפשעים הכי גדולים כנגד החברים וכנגד עצמו, מאיפה זה מגיע? ברגע שהאדם היהודי מתחיל לאבד את הקשר עם הקב“ה והוא מתחיל לחפש את התענוג בעולם הזה הוא יכול להגיע לדברים הכי גרועים וזה נקרא השורש של חורבן בית המקדש. השורש של חורבן בית המקדש זה שהיה לעמ“י בית מקדש ולא חיפשו את התענוג מהקב“ה, חיפשו את התענוג פה בעולם הזה ומפה מתחיל כל הנפילה והירידה של האדם כי לעולם לא יהיה לאדם אושר אמיתי בתאוות של העולם הזה..

יהיה לו קצת היסח הדעת אז הוא יתבלבל

תן לאדם היהודי את כל ההצלחות של העולם הזה, תן לו כל שבוע 10,000$ ומרצדסים וב.מ.וו ותן לו את הטיולים הכי יפים בעולם ואת התאוות הכי גדולות בעולם, יהיה לו קצת היסח הדעת אז הוא יתבלבל מאיפה שהוא נמצא אבל אושר אמיתי לעולם לא יהיה לו מכיוון שזה כלל גדול מאוד: האושר והמקום האמיתי של כל נשמות ישראל זה שהם מחוברות עם הקב“ה, כל זה יכול להסיח את הדעת שלנו מהנקודה האמתית אבל לתת לנו אושר אמיתי וסיפוק אמיתי זה בשום פנים ואופן
לא יכול להיות לכן אנחנו רואים שכאשר האדם היהודי
יורד הוא יורד פי מיליון מגוי כי גוי לא צריך את החיבור הזה עם הקב“ה, כי נשמות ישראל חצובות ממקום מאוד עליון..

אדם שיורד מתחיל לצעוק..

המלחמה שלנו זה בין הנשמה לנפש הבהמית הכוונה מאיפה אנחנו מקבלים את התענוגים, האם אנחנו מקבלים את התענוגים מהקב“ה או שאנחנו מקבלים את התענוגים מתאוות העולם הזה וכל העניין של חורבן בית המקדש זה היה ירידה, היה לעמ“י בית מקדש אבל הם חיפשו את התענוגים בהבלי העולם הזה לכן הקב“ה החריב את בית המקדש, הקב“ה אמר: תרדו לגלות גדולה מאוד ותתחילו לצעוק משם. כשהאדם היהודי יורד הוא מתחיל לצעוק להקב“ה – זה מה שרבינו אומר שאדם נכלל בהקב“ה. רשב“י אמר לפני פטירתו: בקשר אחד נקשרתי. ככה רשב“י עזב את העולם -רשב“י שהיה כזה אדם גדול העיד על עצמו שכל המציאות שלו זה רק נשמה א-לוקית, הנפש הבהמית התבטלה לגמרי. רשב“י אמר: אין לי שום חיות ואין לי שום תענוג מהעולם הזה. איך הוא זכה לזה? בזכות השלוש עשרה שנה במערה

פנימיות התורה מגלה את אור הנשמה

ר‘ שמעון בר יוחאי היה שלוש עשרה שנה קבור בחול במערה והוא למד תורה ככה הוא ביטל את כל מציאות העולם הזה. כל העניין שהוא הלך למערה זה כדי לראות מה אפשר לעשות כדי לתקן את החורבן. רשב“י היה דור אחד אחרי החורבן, רבו היה ר‘ עקיבא והוא היה בזמן החורבן, ר‘ עקיבא היה בן 68 כשנחרב בית המקדש. כתוב בגמרא שרשב“י ברח למערה ונברא לו עץ חרוב ומעיין, הם 13 שנה אכלו חרובים ושתו רק מים. החרוב זה מלשון חורבן, הוא הלך לראות למה נחרב בית המקדש ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לתקן. בשלוש עשרה שנה האלה הוא ביטל את הנפש הבהמית והוא כבר היה לגמרי נשמה א-לוקית וכשהוא כתב את הזוהר הקדוש
הוא אמר: בהאי חיבורא יפקון מן גלותא – בחיבור הזה יצאו מהגלות, פירוש אחד שע“י לימוד הזוהר יצאו מהגלות, כשיתגלה הפנימיות של התורה עמ“י יצא מגלות כי אז הם יגלו את התענוג של השם. הפנימיות של התורה מגלה את האור של הנשמה

התיקון הכי גדול לחורבן זה אהבת חינם

כשאדם לומד קצת את הזוהר הקדוש הוא מתחיל להרגיש חיבור עם הקב“ה, אבל זה היה פירוש אחד למה שאמר רשב“י ’בהאי חיבורא יפקון מן גלותא‘. פירוש נוסף זה בהתחברות ביננו, באהבת חינם, נצא מהגלות, זה בהאי חיבורא, כשנתחבר ביחד, זה העניין של תיקון ירושלים ותיקון בית המקדש. כתוב בתהלים ’העיר שחוברה לה יחדיו‘, הגמרא בירושלמי אומרת על הפסוק הזה, העיר שכל ישראל נעשים חברים זה לזה, מדוע היו עולים לרגל? כדי להתחבר זה עם זה. היו עולים מיליונים לרגל והיו מרגישים כזה אהבת ישראל וכזה התחברות וזה היה התיקון שרשב“י ירד 13 שנה לחקור ולראות איך מתקנים את עץ החרוב שזה חורבן בית המקדש וחורבן
העולם ואז דבר ראשון שהוא גילה שע“י פנימיות התורה יצאו מהגלות, הדבר השני זה ע“י התחברות ואהבת חינם שזה התיקון הכי גדול. התיקון הכי גדול לחורבן בית המקדש זה העניין של אהבת חינם. עכשיו אומר רבינו שלזכות לכל התיקונים
האלה אי אפשר כי אם ע“י ביטול, זה שאדם מבטל את כל כוחות הנפש הבהמית,
זה לא קל וזה לוקח הרבה זמן אבל העיקר זה שאנחנו עושים את ההשתדלות שלנו..

א“א לזכות לכל זה כי אם ע“י התבודדות

ביטול הנפש הבהמית זה ביטול התאוות והמידות הלא-טובות, הכעס הגאווה, תאוות אכילה, תאוות ממון וכן הלאה – כשאדם זוכה לבטל את זה, זה נקרא הביטול ואז הוא זוכה שהנשמה והתענוג הא-לוקי מאיר בתוכו וזה נקרא שהוא נכלל בהקב“ה, לכן המושג ציון זה הפנימיות של הנשמה של האדם היהודי לכן ירמיהו הנביא אומר ’ויצא
מן בת ציון כל הדרה‘ הכוונה מנשמות ישראל יצא ההדר שלהם והאור שלהם זה האור של השם, האור של הנשמה יצא מתוכנו לכן ישבו על הארץ זקני ציון, כשהזקנים
ראו שיצא האור של הנשמה והסתלק מאתנו הם ישר
ישבו על הארץ כמו אבלים כדי לחזור ולתקן את הדבר הזה. רבינו אומר פה יסוד מאוד גדול: אי אפשר לזכות לכל
זה ולתקן את ציון שזה לחזור לחיבור עם הקב“ה, כי
אם ע“י התבודדות. פה רבינו מלמד אותנו יסוד מאוד גדול..

מרגיש כמעט כמו הבעש“ט

צריך לדעת שללמוד את כל זה, זה לא קשה. יש הרבה ספרים שכתוב בהם מה זה נשמה ומה זה נפש בהמית ואפשר ללמוד את זה, אבל צריך לדעת שללמוד את זה, זה דבר אחד ולתקן את זה, זה עניין אחר לגמרי. הדבר הכי קשה בעולם זה לתקן את הנקודה של הנפש הבהמית. זה קורה לכל אחד מאתנו שאנחנו יכולים ללמוד ולהתפלל ולהיות ממש באורות עליונים, לפעמים אדם קם בבוקר והוא מתפלל מוקדם, אולי בנץ, הוא הניח תפילין רש“י ורבינו תם והוא הרגיש שהוא כמעט הבעש“ט, עוד יום אחד כזה והוא עולה למדרגת רשב“י אבל מה שקורה זה שרבע שעה אחרי שהוא יוצא מהבית כנסת הוא כבר כולו בתוך מציאות העולם הזה וכולנו נמצאים במקום הזה וזה מאוד קשה לתקן את זה..

תעשה מסיבת ריקודים עם עצמך בשדה

רבינו אומר לנו פה יסוד מאוד גדול: ואי אפשר לזכות לבוא לכל זה אלא ע“י התבודדות – צריך לדעת שרבינו אומר לנו פה מפתח יסוד עצום ונורא. יש מעלות ויש הידורים בעצה הזאת, אבל צריך לדעת איפה שיש לאדם ישוב הדעת, אם זה בבית, אם זה בבית כנסת, אם זה בים או בשדות, איפה שאדם מרגיש ישוב הדעת שאדם ילך וידבר עם הקב“ה, העיקר זה להיות לבד כשהרצון והכוונה זה לקבל איזשהו קשר וקירבה להקב“ה, זהו, מה שיהיה אח“כ שיהיה. לפעמים מדברים עם השם, לפעמים חושבים מחשבות, לפעמים אין לאדם מוחין לכלום אז שישיר וירקוד בשדה, שיעשה מסיבת ריקודים עם עצמו בשדה. רבינו אמר שיש שירת העשבים אז שיעשה מניין עם העשבים, העיקר שאדם יתחיל לחיות את הנקודה של להיות לבד..

לדבר, לחשוב, ללכת, להסתכל ולרקוד..

רבינו אומר שאם יהיה לאדם כל יום זמן מסויים שהוא יהיה לבד, ע“י זה הוא יוכל לתקן את הכל. אפילו אם יש לאדם את התאוות הכי גדולות בעולם והוא כל כולו שקוע בתוך העולם הזה, ע“י התבודדות אדם יחזור ויהיה נכלל בשורשו. אם היצה“ר אומר לאדם: אתה לא יכול להתבודד. אז תגיד לו: בסדר, אני לא הולך להתבודד, אני הולך לטייל בשדה. אדם הולך לעשות טיול בשדה, הוא יכול לשיר בדרך, הוא יכול לדבר עם השם, הוא יכול לחשוב, הוא יכול סתם ללכת ולהסתכל על הנוף -רבינו אומר שע“י שאדם ילך בקביעות להתבודדות, ע“י זה האדם יכול לצאת מכל הרע. יש ספר שנקרא דברי אמת, את הספר הזה חיבר אחד מגדולי התורה לפני 150 שנה בערך, קראו ר‘ אלכסנדר-משה לפידות, הוא היה תלמיד-חבר של ר‘ ישראל סאלנטר שהקים את כל תנועת המוסר. הוא חיבר ספר שנקרא דברי אמת ובפרק ט“ז שנקרא עניין ההתבודדות הוא כותב כך: אפילו האדם רשע גמור, אם יעשה כל יום שעה התבודדות ע“י זה יהיה צדיק תמים וצדיק שלם, זה בחינת פלא, רבינו אומר שכל המציאות של האדם מתחילה להשתנות ברגע שאדם הולך ועושה את העצה הזאת של ההתבודדות. בתפילת שמונה עשרה אנחנו אומרים ’המחזיר שכינתו לציון‘

לכתוב ספרים על עניין הכעס והעיניים

מה זה המחזיר שכינתו לציון? מחזיר את האור של הנשמה לתוך נשמות ישראל. אמרנו שציון זה הרצון לקבל את התענוגים השלמים והשכינה זה גילוי התענוגים – אנחנו מבקשים מהקב“ה שיחזיר את השכינה לציון, שיחזיר לנו בחזרה את האור של הנשמה שלנו, ולזה זוכים ע“י התבודדות. רבינו אומר שע“י התבודדות אדם זוכה לבטל את כל המציאות שלו וזה פלא גדול מאוד. אפשר לכתוב ספרים על זה שהכעס הוא לא טוב ולא אמת ואפשר לכתוב ספרים על העניין של שמירת העיניים – הכל אמת אבל כל זה לא יועיל לאדם ואם זה יועיל זה לא יועיל אלא כחוט השערה, מכיוון שהיצה“ר יותר חזק מאתנו. היצה“ר יודע את כל זה ולא אכפת לו שנלמד את כל זה אבל אח“כ רק יוצאים לרחוב והוא מיד מפיל אותנו לכל מה שהוא מפיל אותנו. כדי לקבל איזשהו כלי נשק כנגדו רבינו גילה לנו את העניין של ההתבודדות..

אדם יכול לצאת מכל הרע

אדם הולך לבד בשדה, בחוף הים, בבית כנסת או בבית והוא מדבר עם הקב“ה, מרגישים טוב אבל בהתחלה אדם לא מרגיש מה הוא מקבל – כל התבודדות אדם מקבל כלי נשק, צריך להגיד להשם כל יום: השם תציל אותי, אני לא יכול להינצל מזה, רק אתה יכול להציל אותי. להגיד את זה כל יום להשם וגם אם יעבור שנה, שנתיים או חמש שנים בסופו של דבר אדם יצא מכל הרע שלו. רבינו אומר שע“י התבודדות אדם יכול לצאת מכל הרע. העיקר זה ההתבודדות אבל יש בזה מעלות והידורים כמו שיש במצוות

אם נבקש ממנו הוא יכול להפוך את הכל

אם אדם יכול להתבודד אחרי חצות לילה זה עת-רצון מאוד גדול. הזוהר הקדוש אומר על הפסוק ’חברים מקשיבים לקולך השמיעיני‘ (שה“ש), הקב“ה והצדיקים יושבים בגן-עדן ומקשיבים למי שלומד תורה בעולם הזה או שהוא מדבר עם הקב“ה אחרי חצות לילה. מי שיכול להתבודד אחרי חצות לילה זה מעלה גדולה מאוד אבל אם אדם לא יכול להתבודד בלילה שיתבודד במהלך היום. רבינו אומר דבר נוסף שאם יש לאדם נקודה שמפריעה לו, כגון מידת הכעס או העצלות, אולי הגאווה, אולי יש לו תאווה מתאוות העולם והאדם יודע בנפשו שבנקודה הזאת מאוד-מאוד בעייתי, אז רבינו אומר שטוב ללכת עם הנקודה ולדבר על זה כל יום עם השם, אחד המרבה ואחד הממעיט. זה לא משנה מה יש לאדם, צריך לדעת שאדם יכול לצאת מכל דבר שהוא נמצא בו. הקב“ה יכול לעשות את הכל ואם נבקש ממנו אז הוא יכול להפוך את הכל..

יום אחד הוא יראה שאין לו את התאווה

כל הייאוש שנובע באדם זה מכיוון שאדם כבר לא מאמין שהוא יכול להשתנות ואנחנו לא מאמינים בזה כי אנחנו לא מכירים את עצמנו. אנחנו צריכים להכיר את עצמנו ולדעת שהנשמה שלנו זה אור אין-סוף, אנחנו מחוברים עם האין-סוף. רבינו האר“י אומר שאין-סוף הכוונה שיש להקב“ה אין-סוף חידושים, הכוונה שהקב“ה כל הזמן מחדש חידושים, אז אנחנו צריכים להאמין שגם אם אני הכי כעסן בכל גוש-דן והסביבה אין אחד אחד כמוני או שאני הבעל תאווה הכי גדול וכן הלאה, וזה אמת וזה לא טעות, אבל צריך לדעת שהקב“ה יותר גדול מכל המציאות שלי, יש לו יותר כוח מכל המקום שבו אני נמצא והוא יכול להתיר אותי, והנשמה שלנו מחוברת איתו והוא רוצה להתיר אותנו ולהוציא אותנו מהמקום שבו אנחנו נמצאים, איך זוכים לזה? צריך לדעת פשוט להיות עקשן, אדם יודע שיש לו מידת כעס? כל יום לדבר על זה עם השם: תציל אותי מהכעס. אחרי כמה ימים היצה“ר בא לאדם ואומר לו: אתה לא רואה שאתה לא עושה שום דבר? הנה אתה כבר שבוע מבקש על זה ותהיה אמיתי, כמה התקדמת? צריך לדעת שהיצה“ר רוצה להחליש אותנו שלא נתחזק בזה, כי אם אדם רק יהיה חזק ויגיד להשם: אני רוצה לצאת מהתאווה או מהמידה הזאת – יום אחד הוא יקום בבוקר והוא יראה שאין לו את התאווה הזאת..

גם אתה יכול להיות במדרגת רבי נחמן!

כתוב בספר ’דברי אמת‘ של הרב לפידות שאדם שיעשה כל יום שעה התבודדות, אפילו אם הוא רשע גמור הוא יהיה צדיק תמים וצדיק
שלם, זה מה שרבינו אומר פה בתורה נ“ב שאדם יכול לבטל את כל המציאות שלו. צריך לדעת שכל אדם יכול להיות באמת לאמיתה במדרגת רבי נחמן מברסלב – רבינו אמר: אני יכול לעשות אתכם
כמוני ממש, אם אנחנו נלך עם העצות ועם הדיבורים של רבינו אז אנחנו נזכה לזה. הדבר שהכי קשה לחסידי ברסלב להאמין לרבינו זה שהוא אמר אני יכול לעשות אתכם כמוני ממש, אותי אתה תעשה כמוך?
הרי אתה כבר היית ביחידה דיחידה, צריך לדעת שרבינו מדבר גם עלינו.