מעשה משבעת הקבצנים – חלק ראשון
בעזרת שנה חדשה אז נתחיל גם עניין חדש, נתחיל ללמוד את הסיפור משבעת הקבצנים זה הסיפור האחרון מסיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב, מקובל אצל אנ“ש (אנשי שלומינו) שהסיפור הזה למעשה כולל בתוכו את כל התורות של רבינו, את כל המעשיות ואת כל השיחות, הכל נמצא בתוך הסיפור הזה, נגיד בקצרה הקדמה כללית לכל העניין של הסיפורי מעשיות – בתורה ס‘ רבינו מדבר על אדם שנפל מכל השבעים פנים של התורה, במקום אחר רבינו קורא לזה הסתרה שבתוך הסתרה, רבינו אומר שיש נפילה חלקית ויש נפילה שלימה..
הוא בכלל לא יודע שיש בורא
מה זה נפילה חלקית? אדם נמצא באיזה ירידה רוחנית, באיזה קושי, באיזה התמודדות אבל עדיין הוא יודע שיש בורא לעולם, הוא יודע שיש תורה והתורה היא אמת – זה נקרא נפילה מחלק מהפנים של התורה, אבל יש בחינה שאדם נופל מכל השבעים פנים של התורה שזה הסתרה שבתוך הסתרה ואז אדם בכלל לא יודע שיש בורא לעולם, אז ההסתרה עצמה שהוא נסתר מהקב“ה זה בעצמו הוא לא יודע, זה נקרא הסתרה בתוך הסתרה ולמעשה אנחנו רואים שהדור שלנו מאוד עובר את הבחינה הזאת של הנפילה מכל השבעים פנים של התורה, שאדם לא יודע את גודל ריחוקו מהקב“ה, למעשה כמעט כל הפוסקים אומרים על הדור שלנו על מי שנולד במציאות חילונית שזה בעצם ’תינוקות שנשבו‘ מכיוון שלא יודעים כלום – בעבר אמרנו שבזה יש הסכמה של כמעט כל הקהילות, גם הספרדים, גם החסידים וגם הליטאים פוסקים שהדור שלנו זה תינוקות שנשבו – הרב עובדיה יוסף זצ“ל כותב ב’יביע אומר‘ שאדם שנולד כחילוני למשפחה חילונית יש לו דין של תינוק שנשבה. החזון איש כותב את זה בהלכות שחיטה בתחילת הספר יורה דעה של החזון איש. בחסידות כמה כתבו את זה..
בשנייה אחת מוכנים למסור את הנפש!!
-הרבי מקאמרנא בספר נתיב מצוותיך אומר: אני נשבע בחי העולמים שכל הדור הזה (הוא חי לפני 150 שנה בערך) כולל כל אלה שגרים במדינת אשכנז (שם צמחה
כל תורת ההשכלה והציונות) כולם תינוקות שנשבו ובשנייה אחת מוכנים למסור
את נפשם למות על קידוש השם. ההסתרה שבתוך הסתרה זה למעשה המציאות
של התינוק שנשבה שהוא לא יודע כלום, הוא לא יודע שנסתר ממנו האמת ושם רבינו מדבר איך זוכים לעורר אדם שנפל מכל השבעים פנים של התורה להתקרב
אל הקב“ה, כל העניין של הצדיקים לעולם זה למסור את הנפש בשביל לקרב
את עמ“י להקב“ה, הוא מוכן לעשות את הכל כי הוא זוכה לראות את החשיבות
של עמ“י אצל הקב“ה לכן המסירות נפש הכי גדולה שלו זה לקרב אותנו להקב“ה..
דבר מאוד מפתיע
רבינו אומר איך אפשר לקרב אדם שנפל מכל השבעים פנים של התורה, שנפל להסתרה שבתוך הסתרה, רבינו אומר דבר מאוד מפתיע, ככל שאדם נפל להסתרה יותר גדולה כך צריך לגלות לו תורה יותר גבוה, ז“א שמי שנפל להסתרה שבתוך הסתרה צריך לגלות לו את הרזין דרזין, הסודות הכי גדולים של התורה, מיד מתעוררת השאלה: הרי ספק אם יש מניין של צדיקים בדור שיש להם איזה נגיעה או איזה השגה בתורה כזאת גבוהה ובסודות כאלה גדולים ורבינו אומר שצריך לגלות את התורה הזאת למי שלא יודע שיש בכלל בורא לעולם ושהיה מתן-תורה, איך אפשר לגלות לו כזאת תורה?
נפל להסתרה שבתוך הסתרה
-רבי נתן כותב בליקוטי הלכות שאפילו ת“ח עצומים אין להם השגה בתורה הזאת ומה רבינו אומר, שאדם שנמצא באיזה מקום בעולם בהסתרה הכי גדולה, אז ניסע אליו ונתחיל ללמד אותו רזין דרזין? בוודאי שמתעוררת פה מיד השאלה: איך אפשר לגלות כזאת תורה למי שנפל להסתרה שבתוך הסתרה? רבינו אומר שכפי איך שהתורה היא כרגע א“א לגלות אותה, אבל רבינו אומר שצריך לעשות תחפושת לתורה הזאת, הכוונה להלביש את התורה הזאת בתחפושת וככה לגלות אותה לעולם, התחפושת זה סיפורי מעשיות משנים קדמוניות. למעשה הפנימיות של הסיפור זה כולל את כל סודות הבריאה אבל זה לא מובא כמו שהוא כי לאף אחד לא יהיה השגה ולאף אחד לא יהיה קשר עם הדבר הזה. כשאנחנו רוצים לעורר בתשובה את מי שנפל מכל השבעים פנים של התורה צריך לספר לו את הסיפור הזה. רבי נתן, רבי אברהם ועוד כותבים שזה דבר רוחני וברגע שיש את זה בעולם זה כבר פועל את הפעולה שלו, הנקודה הזאת זה דבר מאוד-מאוד חזק, עצם העובדה שנאמרה תורה כזאת, כש“כ אם מדברים מהתורה הזאת, אפילו שמבינים רק כטיפה מן הים, עצם העובדה שהסיפורים כבר נמצאים בעולם זה כבר הולך ופועל בעולם לעורר את נשמות ישראל
יש סגולה, לקרוא איתו ביחד את הסיפור
לפעמים רואים שאדם מגיע למצב שהוא לא מסוגל לשמוע שום דבר, אין לו כלים והוא לא מסוגל, הוא נמצא באיזה דמיון ורואים שאי אפשר לדבר איתו, יש סגולה פשוט לקרוא איתו ביחד את הסיפור הזה, ראינו את זה כמה פעמים, זה לא מובן איך אבל ניצוץ מתחיל להתעורר אצלו. בפנימיות זה כמו שרשב“י אומר בזוהר הקדוש שברגע שיש כבר את הזוהר בעולם זה כבר יפעל את הפעולה שלו – מפה לומדים יסוד מאוד גדול: כשלומדים תורה בפרט את התורה של הצדיק אז התורה
הזאת הולכת ופועלת בעולם והיא יכולה להחזיר אנשים בתשובה והיא יכולה לעורר
כל הבריאה זה לגלות את דרכי השמחה
עד עכשיו עשינו הקדמה קצרה לכל העניין של הסיפורי מעשיות שרבינו מלביש בזה סודות מאוד עמוקים של כל בריאת העולם וכמו שאמרנו הסיפור הזה הוא כולל את הכל. בעזרת השם נתחיל את המעשה: אספר לכם איך היו שמחים (רבי אברהם כותב שמכאן לומדים שכל הסיפור הזה שזה כל הבריאה, זה לגלות בעצם את דרכי השמחה) מעשה פעם אחת היה מלך, והיה לו בן יחיד. ורצה המלך למסור המלוכה לבנו בחייו. ועשה משתה גדול (שקורין באל). ובוודאי בכל פעם שהמלך עושה באל הוא שמחה גדולה מאוד, בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו, בוודאי היה שמחה גדולה מאוד. והיו שם כל השרי מלוכה, וכל הדוכסים והשרים, והיו שמחים מאוד על המשתה.
וגם המדינה היו נהנים מזה שמוסר המלוכה לבנו בחייו, כי הוא כבוד גדול למלך. והיה שם שמחה גדולה מאוד. והיה שם כל מיני שמחה: קאפעלייש (מקהלות זמר) וקאמעדייש (משחקי הצגות) וכיוצא מזה, כל מיני שמחה, הכל היה שם על המשתה..
ע“י התורה עמ“י מנהיג את כל הבריאה
אחד היסודות בלימוד זה תמיד לראות למי רבינו מרמז בדמויות כדי להכנס בעצם לרובדים היותר עמוקים של הסיפור. במעשה פה המלך מרמז בעיקר על הקב“ה, הבן של המלך זה נשמות ישראל, ז“א שיש פה איזה מהלך שהקב“ה מסר את המלוכה לעמ“י, זה למעשה מתן תורה, ע“י לימוד וקיום התורה למעשה עמ“י מנהיג את כל הבריאה. יש פה נקודה מאוד עמוקה – המלך מסר את המלוכה לבנו בחייו, אם המלך זה הקב“ה האם זה אומר שהקב“ה לא מלך? הרי כתוב פה שהוא מסר לנו את המלוכה – הרמח“ל כותב יסוד מאוד גדול בספר דרך השם, הרי הקב“ה הוא כל יכול ואין דבר שנסתר ממנו, אז מדוע בעצם הקב“ה צריך בבית-דין של מעלה מקטרגים ומסנגרים? יש בתי-דין למעלה וכמו שבעולם הזה יש מקטרגים ומסנגרים אז גם למעלה יש מקטרגים ומסנגרים..
נשמות של צדיקים ומלאכים
לפעמים יש מצבים שלא הקב“ה יושב בדין, לפעמים יש נשמות של צדיקים או מלאכים שנמצאים בדין ולפעמים הקב“ה בעצמו. בשעה שהקב“ה דן למה צריך מקטרגים ומסנגרים, וכי יש דבר שנסתר מעיניו של הקב“ה? אומר הרמח“ל יסוד השקפתי מאוד גדול: אין הקב“ה מנהיג את העולם ואת כל הבריאה לפי יכולתו אלא הוא מנהיג את הבריאה לפי רצונו. הקב“ה הוא כל יכול אבל הוא לא מנהיג ככה את הבריאה, הוא מנהיג את הבריאה כביכול הוא מוגבל, ז“א שהוא מסתיר את השלמות שלו כדי להנהיג את העולם וכל זה כדי לתת לנו את הכוח הזה ואז הוא נתן לנו את כוח הפעולה ואת כוח המלוכה בעולם, כביכול יש שיתוף פעולה ביננו לבין הקב“ה בהנהגת העולם. יש דברים שהקב“ה כביכול לא יכול לפעול את הפעולות האלה בלעדינו, הוא צריך אותנו בשביל זה, זה יסוד ראשון בהבנה שהקב“ה מסר לנו את המלוכה. ע“י התורה, המצוות, התפילות והמעשים הטובים שעם ישראל עושה, למעשה אנחנו קובעים איך תהיה הנהגת העולם
הצדיק יכול לבטל את רצונו של הקב“ה
רבי נתן אומר שכשאדם יודע שהקב“ה עושה ופועל את הכל בבריאה זה הנהגת הקודש. הנהגת קודש הקודשים זה לדעת שכל מה שהקב“ה עושה זה על פי המציאות והעבודה של עמ“י, זה הבנה ראשונה שהמלך מסר את המלוכה לבנו בחייו, כיצד הדבר מתקיים בפועל? יש דרך אחת שאנחנו יודעים וזה ’צדיק גוזר והקב“ה מקיים‘, כביכול הקב“ה מצד עצמו רוצה משהו והצדיק יכול לבטל את רצונו של הקב“ה ואת זה הקב“ה גילה למשה רבינו. בשעה שהקב“ה אמר למשה רבינו ’רד מהר מזה כי שחת עמך אשר הוצאת ממצרים סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם מסכה‘ אפילו משה רבינו לא ידע שהוא יכול לפעול בתפילתו כדי להמתיק את הדין הזה..
לשנות כל מציאות בבריאה ע“י התפילה
משה רבינו שמע: עבודה זרה בהר סיני ארבעים יום אחרי שעמ“י שמעו ’אנכי השם א-לקיך‘?? משה רבינו לא ידע שיש לו כוח לבטל את הגזירה הזאת. רש“י כותב שבשעה שמשה רבינו התחיל לרדת להר סיני הקב“ה אמר למשה רבינו ’הרף ממני ואשמידם‘ ז“א הקב“ה מלמד את משה רבינו תורה מאוד גבוהה שגם משה רבינו לא ידע, הוא אומר לו: תניח לי ואני אכלה אותם – רש“י אומר שמכאן משה רבינו הבין את הרמז שהקב“ה רמז לו שהכל תלוי בו, הקב“ה מבקש רשות ממשה רבינו להשמיד את עמ“י – זה גילוי אחד שהקב“ה נתן כוח לעמ“י כביכול לבטל ולשנות את כל סדר ההנהגה והבריאה ואנחנו צריכים להתבונן מאוד בנקודה הזאת כדי להשיב את זה ללב שלנו כמה אנחנו יכולים לפעול בתפילה, אנחנו צריכים לדעת שאנחנו יכולים לשנות כל מציאות בבריאה ע“י תפילה – יש בדבר הזה הרבה נקודות
לפעמים האורות המקיפים מסתלקים..
באמת יש עוד חידוש גדול מאוד בדבר הזה, כתוב בגמרא ובזוהר הקדוש שהקב“ה לומד תורה, יושב במתיבתא דרקיעא ולומד תורה עם עמ“י, לפעמים חברותא ולפעמים הוא מעביר שיעור, לפעמים יש גם מחלוקות בנושאים הלכתיים וצריך לדעת דבר גדול מאוד בדבר הזה, כשיש מחלוקת בהלכה בשמיים זה לא איזה דבר מופשט אלא זה קובע סדרי הנהגה שלמים. ברגע שיש איזה הלכה בשמיים, ז“א
גם אם ההלכה לא קשורה עכשיו לענייננו ולמציאות שלנו, אבל באמת זה קובע הרבה מאוד כיצד הקב“ה מנהיג את הבריאה לכן לפעמים יש וויכוחים למעלה, כמו שבעולם הזה יש מחלוקות, יש וויכוחים בין חכמים ויש דעות, ככה זה גם למעלה. בתורה כ“א בליקו“מ רבינו אומר שע“י צעקה מולידין את המוחין, ויש התרחקויות שהמוחין והאורות המקיפים מסתלקים מהאדם, אז ככל שזה יותר מסתלק ככה האדם צריך יותר ויותר לצעוק, ז“א כגודל ההתרחקות ככה גודל הצעקה – בסוף התורה רבי נתן כותב ’הקושיה זאת הקשו במקום שהקשו, והוא ז"ל אמר על זה תרוץ כך שמעתי מפיו הקדוש בפרוש, ואחר כך זכינו לשמע כל התורה הנ"ל‘. בחיי מוהר“ן רבי נתן מסביר שאת הקושייה הזאת איך מולידים את המוחין כשהם מסתלקים, הקשו במקום שהקשו – איפה הקשו? במתיבתא דרקיעא..
כמובן שזה מקום אחר לגמרי
-רבינו שמע שקשה להם במתיבתא דרקיעא איך מולידין את המוחין כשהם מסתלקים, אז רבינו אמר לנו תורה כדי לתרץ להם את הקושייה, אנחנו הרווחנו תורה כתוצאה מזה שלא ידעו תירוץ למעלה בנקודה הזאת. פירוש הדבר שכמו שלומדים תורה פה ככה לומדים תורה למעלה, יש כללים, יש הלכות, יש יסודות, יש י“ג מידות שהתורה נדרשת בהם, יש משניות וכן הלאה, כל התורה יש להם למעלה וכמובן שזה מקום אחר לגמרי, זה רוחני אבל יש בחינה כזאת שמה שיש למטה ככה יש גם למעלה. לפי כמה שנים הזכרנו את הגמרא בבא מציעא שדנה בהלכות נגעים, יש שאלה איך ההלכה של
נגע צרעת שמטמא? זה כתם לבן וצומחת בתוכו שערה לבנה, אבל אומרת הגמרא שזה חייב להיות בסדר הזה, קודם יש כתם לבן שזה הנגע ואחר-כך צומחת שערה..
חכמים לא הסכימו להתבטל בהלכה הזאת
אם יש קודם שערה לבנה ואח“כ נגע מה הדין? אומרת הגמרא שזה טהור. שואלת הגמרא שאלה: אם ספק לנו מה קדם למה? אומרת הגמרא תיקו (לא יודעים), ואז אומרת הגמרא כשם שחלקו כאן למטה ככה במתיבתא דרקיעא חלקו בשאלה הזאת, כל חכמי מתיבתא דרקיעא אמרו טמא והקב“ה אמר טהור. אומרת הגמרא שחכמים לא הסכימו לוותר ולהתבטל להקב“ה בהלכה הזאת והקב“ה לא הסכים להתבטל לחכמים, שאלו במתיבתא דרקיעא מי יבוא להכריע לנו את ההלכה שנדע מי צודק?
אתה טהור ונשמתך טהורה ופסקת טהור
אומרת הגמרא שהחליטו שמכיוון שפה בעולם הזה יש חכם מאוד גדול ששמו רבה בר נחמני, מכיוון שהוא פוסק הדור בהלכות נגעים לכן יקראו לו למעלה וישאלו אותו והקב“ה וחכמים הסכימו להתבטל לדעתו של רבה בר נחמני – אז שלחו את הממונה להביא את הנשמות למעלה, שיביא את רבה בר נחמני למתיבתא דרקיעא, הגמרא אומרת שנשמתו עלתה למעלה ואז יצאה בת קול ואמר: אשרייך רבא שאתה טהור ונשמתך טהורה ופסקת טהור. רבה בר נחמני פסק במחלוקת הזאת כמו הקב“ה שבמקום של ספק הנגע הזה הוא טהור – על הגמרא הזאת אומר רבי צדוק הכהן מלובלין שמכאן אנחנו רואים שכשאדם לומד תורה בנקודת אמת עפ“י מידות
טובות ועפ“י יסודות התורה אזי כל הבריאה מתנהגת עפ“י התורה הזאת, זה מחייב את כל הבריאה – התורה שאנחנו לומדים היא בעצם מנהיגה את כל מציאות.
אמרתי על דרך האפשר שאנחנו צריכים ללמוד הרבה את התורה של רבינו ’אין שום ייאוש בעולם כלל‘ כי כשאנחנו לומדים את התורה של אין ייאוש אנחנו קובעים שאין ייאוש, זה לא רק שאנחנו מתחזקים בעצמנו, אנחנו קובעים שיש הנהגה בבריאה של אין שום ייאוש וזה יותר ויותר מתגלה לנשמות, זה הנהגה שיורדת לעולם
רואה שפתאום מביאים לדין מישהו חי….
יש ספר שנקרא דעת תורה של המהרשד“ם, באחת המהדורות הוא כותב בהקדמה סיפור: פעם אחת בסוכות הוא היה בסוכה בשעת הצהריים והוא נרדם, הוא חלם חלום והוא רואה שהוא נמצא בבית דין של מעלה והוא יושב בצד ומסתכל איך דנים, פתאום הוא רואה שמביאים לבית-דין מישהו חי שהוא מכיר מהעולם הזה ודנים אותו – הוא היה יהודי צדיק וירא שמיים ודנו אותו על חילול שבת שהוא עשה, והבית דין הסתפקו אם זה נקרא חילול שבת או לא נקרא חילול שבת, הם לא ידעו מה להחליט אז הם אמרו: מכיוון שפוסק הדור המהרשד“ם נמצא פה אז נשאל את פיו מהי ההלכה. הם שאלו אותו מה דעתו על הדבר הזה, הוא אמר להם שיש בפירוש של הרמב“ם שתי דרכים איך הרמב“ם פירש את הגמרא שדנה בשאלה הזאת, לפי הפירוש הראשון זה כן נקרא חילול שבת ולפי הפירוש השני של הרמב“ם זה לא נקרא חילול שבת..
ז“א שהקב“ה נתן לנו כזה כוח
אמר להם המהרשד“ם: מכיוון שהרמב“ם פירש את הגמרא בשתי דרכים ולפי הדרך השנייה אפשר ללמוד שזה לא חילול שבת לכן אתם יכולים לסמוך על הדרך השנייה של הרמב“ם ולפסוק שזה לא חילול שבת – הם קיבלו את דעתו. הנקודה הזאת זה גם חלק מהעניין של מסירת המלוכה לבנו בחייו, זאת אומרת שהקב“ה נתן לנו כזה כוח.
רבינו האר“י הקדוש בספר ליקוטי תורה על פרשת בראשית שואל מדוע התורה מתחילה באות בית ולא באות אלף? מכיוון שהתורה לא באמת מתחילה מההתחלה. ’בראשית ברא א-לקים‘ כל הסיפור מתחיל משלב מסויים, התורה בעצם מתחילה לספר לנו את סיפור הבריאה מתחילת הבריאה הגשמית אבל קודם לכן היה בריאה רוחנית ועל זה התורה לא מספרת לנו, ז“א שיש עוד עולמות נסתרים של תורה שזה בכלל לא כתוב בתורה, זה נרמז בתורה אבל לא כתוב במפורש
אז התחילה להתגלות התורה של האלף
אומר רבינו האר“י שיש תורה של ’בית‘ שזה בראשית אבל יש תורה של ’אלף‘ – מתי מתחילים לגלות את התורה של האלף ומתי הבריאה והנשמות יכולות לגלות את התורה של האלף? ’אנכי השם א-לקיך‘ עשרת הדיברות מתחילים באות אלף. בשעה שהקב“ה נתן תורה לעמ“י, רק אז התחילה להתגלות התורה של האלף, זאת-אומרת
עד שעמ“י לא קיבל את התורה, יש עולמות שלמים של תורות, חוכמות והשגות שלא היה אפשרות בתחילה להתחיל לגלות אותם בבריאה – מתי זה התחיל להתגלות?
עכשיו אנחנו נמצאים בין סוכות לחנוכה:
-זה התחיל להתגלות בשעה שהקב“ה נתן תורה לעמ“י. ברגע שהמלך (הקב“ה) נתן לנו את התורה למעשה עכשיו אפשר להתחיל לגלות את הסודות של האור הגנוז. עכשיו אנחנו נמצאים בין סוכות לחנוכה, יש איזה נקודת חידוש נפלאה מאוד בעניין של חנוכה, כתוב שבשעה שהקב“ה ברא את אדם הראשון ביום שישי אז הקב“ה החזיר את האור הגנוז להאיר בבריאה עוד 36 שעות, עוד 12 שעות של יום שישי של הבריאה. בכניסת השבת כשאדם הראשון חטא הקב“ה רצה לגנוז את האור בגלל החטא ואז באה השבת ואמרה להקב“ה: בשבילי תשאיר את זה עוד 24 שעות. הקב“ה הסכים – אומרת הגמרא בירושלמי שמכאן יוצא שהאור הגנוז האיר בנוסף עוד 36 שעות. יש ספר שנקרא ’הרוקח‘ והחיד“א, הבני יששכר ועוד צדיקים רושמים שכל חידוש שכתוב בספר הרוקח הוא קיבל את זה מאליהו הנביא. בספר הרוקח הוא אומר חידוש מאוד גדול בעניין של השלושים ושש שעות האלה: סה“כ כל הנרות של חנוכה יש לנו 36 נרות וכל נר מאיר שעה אחת מהאור הגנוז – עפ“י מה שכתוב בספר הרוקח היו הרבה צדיקים שהיו יושבים ליד הנרות חצי שעה ולא עושים שום פעולה..
בחנוכה יש בחינה של הארת האור הגנוז
לפי היסוד הזה כותב הבני יששכר שבעצם בחנוכה יש בחינה של הארה של האור הגנוז, ויש על זה הרבה-הרבה דברי תורה והלכות שנאמרו על העניין הזה שלמעשה מאיר לנו בחנוכה, עכ“פ בשעה שהנרות דולקים, בחינה של האור הגנוז – יש לזה נפקא מינא מאוד גדולה לנושא מסויים, עכשיו כל הפעולות הרוחניות שאנחנו עושים אנחנו מכוונים עפ“י זה שאנחנו בגלות. בזמן שבית המקדש היה קיים המציאות הרוחנית היא אחרת לכן גם הפעולות והכוונות הם שונות מזמן הגלות לזמן שיש את בית המקדש
רוצה שאנחנו נעשה את זה
בשעה שהנרות דולקים, עפ“י הכוונות והייחודים העליונים הרבה מקובלים כותבים שבשעה שאנחנו עומדים מול הנרות, אנחנו נמצאים בזמן בית המקדש לכן זה גם אחת הסיבות שאי אפשר להגיד תיקון רחל בחנוכה כי רחל זה השכינה שהיא בגלות, עכשיו היא לא בגלות – יש לדבר הזה הרבה השלכות שבעצם בחנוכה מאיר האור הגנוז, לכאורה אם זה אור רוחני כ“כ גבוה אז המצווה של חנוכה זה דאורייתא או דרבנן? דרבנן, והמניין שלה בסדר המצוות היא האחרונה, ז“א שהמספר שלה בסדר המצוות זה שש-עשרה – על זה שואל הבני יששכר: אם זה אור רוחני כ“כ גבוה אז למה התורה בעצמה לא נתנה לנו את זה? התורה רוצה שאנחנו נעשה את זה, ע“י המסירות נפש של החשמונאים כשצדיקים מוסרים את הנפש, הם מגלים השפעות והארות ומדרגות יותר גבוהות מאשר התורה עצמה
הוא מצא רימון, תוכו אכל וקליפתו זרק..
נתבונן בעוד נקודה אחת – יש מעשה בגמרא במסכת חגיגה דף טו עמוד ב‘ שמספרת על רבה בר שילא שפגש את אליהו הנביא. רבה שאל את אליהו הנביא: מה הקב“ה עושה עכשיו? אמר לו אליהו הנביא: עכשיו הקב“ה אומר דברי תורה בשם חכמים אבל בשם רבי מאיר הוא לא אומר. שאל רבה: מה הסיבה? אמר לו אליהו הנביא: מכיוון שרבי מאיר למד תורה מאלישע בן אבויה (’אחר‘) אחרי שהוא התפקר לכן הקב“ה לא רוצה להגיד דברי תורה בשמו. שאל אותו רבה בר שילא: אבל הרי ידוע שרבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל וקליפתו זרק, הוא ידע לברר את הפסולת של התורה של אלישע בן אבויה אז למה הקב“ה לא רוצה להגיד דברי תורה בשמו? אמר לו אליהו הנביא: עכשיו הקב“ה אומר: מאיר בני אומר, והוא התחיל להגיד דברי תורה בשם רבי מאיר. הזכות שרבה בר שילא אמר על רבי מאיר זה עכשיו מיד התקבל למעלה והקב“ה התחיל להגיד דברי תורה בשם רבי מאיר – עד היכן הדברים מגיעים.
לא רק איזה עצה טובה בתיקון המידות
-וכי הקב“ה לא יודע את הלימוד זכות הזה? הקב“ה רוצה שאנחנו נלמד זכות וזה גם הבחינה של עד היכן פועל העין טובה והלימוד זכות שלנו – חז“ל אמרו לנו במסכת אבות ’והוי דן את כל האדם לכף זכות‘, זה לא רק איזה עצה טובה בתיקון המידות זה בעצם דרך בהנהגת העולם, אתה תסתכל בעין טובה וזה בעצם פועל שכל העולמות יסתכלו בעין טובה – זה קצת ראיות לזה שהקב“ה מסר את התורה לעמ“י וזה המלוכה, וע“י זה משנים למעשה ופועלים על כל סדר ההנהגה של הבריאה
אני חוזה בכוכבים שאתה עתיד לרדת..!
רבינו ממשיך את הסיפור ואומר: וכשנעשו שמחים מאוד עמד המלך ואמר
לבנו: היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה,
בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה. רק תהיה בשמחה.
וכשתהיה בשמחה – גם אני אהיה בשמחה. גם כשיהיה לך עצבות, אף על פי כן
אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך. כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך
יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה. אבל כשתהיה בשמחה –
אזי אהיה בשמחה יתרה מאוד. רבינו אומר פה שהמלך אומר לבן שלו: אני
חוזה בכוכבים שאתה עתיד לירד מן המלוכה וכבר אני אומר לך את העצה
מה לעשות בשעה שאתה יורד מן המלוכה. העצה שרבינו נותן לנו פה
זה בעצם התיקון של הירידה מן המלוכה וזה בעצם להיזהר מאוד מנקודת העצבות..
שצריך לדייק ולהבין כל מילה אצל רבינו
-לראות איך אתה מחזיק את עצמך בכל מיני עצות למרות שאתה יורד מהמלוכה. הלכה למעשה ירידה מהמלוכה זה הסתלקות המוחין, מסתלקים מהאדם כל המוחין שלו והוא נכנס לקטנות הדעת ולצמצום. כשאנחנו נכנסים להסתרה אנחנו כבר יודעים שאנחנו יכולים לעשות שטויות וליפול למחשבות לא טובות, לדיבורים לא נכונים ולמעשים לא נכונים, כי ברגע שהאור הא-לוקי מסתלק מאתנו אנחנו מיד מתחילים להתבלבל וזה כל הבלבול שלנו בעולם – המלך אומר: אני חוזה
בכוכבים שאתה עתיד לרדת מן המלוכה, לכאורה מה זה הלשון הזו? רבי נתן אומר שצריך לדייק ולהבין כל מילה אצל רבינו. מה זה הלשון הזו חוזה בכוכבים? רבינו
יכל להגיד אני יודע, אני רואה, אני חוזה, אבל למה דווקא העניין של חוזה בכוכבים?
חוקים קבועים וחלק מהם שיהיו ירידות
ידוע שכל המערכות של הבריאה נבראו לפי חוק קבוע וזה הטבע. רבינו אומר: כמו שיש חוקים קבועים בתנועת הכוכבים, גם ברוחניות יש חוקים קבועים והיסוד של החוקים הקבועים זה שיהיה לך ירידות – יש במתוק מדבש על הזוהר הקדוש שאומר כך: כי כן יסד מלכו של עולם שתקדים ממשלת הקליפה לקדושה ושום דבר לא יכול להגיע לתיקנו בלתי שירד קודם כל לתוך החושך והקליפה וכן יסד המלך – זה חלק מההנהגה של הבריאה וא“א שזה יהיה אחרת, זה מה שרבינו אומר לנו פה..
שלא יהיה לך עצבות, רק תהיה בשמחה
-אתה תדע לך שיהיה לך ירידות, אני בראתי את העולם ולכל נשמה יהודית יהיה לפי בחינתה ירידות רוחניות, הסתרות, צמצומים, קשיים ומלחמות – זה החוזה בכוכבים שאתה עתיד לירד מן המלוכה, וכבר הוא אומר לו נקודה פנימית ועמוקה מאוד: תדע לך שיסוד העבודה שלך שם זה שתי דברים: בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה, רק תהיה בשמחה. שלא יהיה לך עצבות זה סור מרע, להיות בשמחה זה בחינת העשה טוב של העבודה הזאת. צריך להבין קצת מדוע רבינו מעמיד על נקודת השמחה למעשה את כל העבודה, נכון שזה היסוד אבל יש לנו תורה, חוכמות
וכ“כ הרבה דברים לעשות אבל רבינו מעמיד את כל הבניין על היסוד הזה: ראה להיות בשמחה בשעה שאתה יורד מהמלוכה – באמת זה כתוב בתורה בפרשת כי תבוא
תחת אשר לא עבדת את השם בשמחה
בפרשת כי תבוא כתוב ’תחת אשר לא עבדת את השם א-לקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל‘ – רואים גם שהתורה מקפידה על הנקודה הזאת שכל הדין בעולם מתעורר תחת אשר לא עבדת את השם א-לקיך בשמחה. צריך להבין מדוע הנקודה של השמחה היא כ“כ יסודית שהכל עומד על הנקודה של השמחה. רבינו אומר פה יסוד מאוד גדול: השמחה היא לא עוד איזה מידה או טבע או מצב של האדם אלא השמחה מגלה איפה באמת האדם נמצא באמונה, פירוש הדבר שאמונה אמיתית בהכרח מולידה שמחה בלב האדם, זה תלוי בזה. לכאורה אני עכשיו במצב מצער, יש מצבים שבהם אדם נמצא במצב מצער, א“א להכחיש את המציאות, אבל כל העניין של האמונה האמיתית זה לחבר אותנו כל הזמן עם הבחינה הזאת שהשם עושה את הכל, זה יסוד ראשון. היסוד מעל זה שכל מה שהשם עושה הכל לטובה וכפי כמה שזה מאיר לנו בלב ככה אנחנו זוכים לנקודת השמחה כי באמת אין שום טעות וקלקול
שזוכים להאיר את הנק‘ הזאת ללב שלנו
בוודאי שכל מעשה הבריאה הם רק לטובתנו כולל הכל וזה כלל שאין יוצא מן הכלל, גם הירידות הרוחניות, ברגע אחד הכל יכול להתהפך לטובה, פירוש הדבר ששלמות הדעת ושלמות האמונה זה שאנחנו מתבוננים בנקודה שהקב“ה עושה את הכל וכל מה שהוא עושה הכל לטובה ועוד יותר שלמות זה שאנחנו זוכים להאיר את הנקודה הזאת ללב שלנו, כשאנחנו מתקשרים עם הנקודה הזאת שהקב“ה עושה את הכל וכל מה שהוא עושה הכל לטובה, הנשמה היהודית מתחברת למעשה עם האין סוף..
זוכים להתעלות מעל כל בחינת הבריאה
-אדם מקבל כוחות מעל לטבע ומעל למציאות העולם ומציאות הבריאה, בעומק הדבר יש לנו שורש שהוא מעל לבריאה, ז“א שכל המשברים של הבריאה, הכל יכול להתהפך לטובה ואיך אנחנו מתחברים עם המקום הזה? שהשם עושה
את הכל והכל לטובה, כפי השמחה שאנחנו יכולים להאיר בנו מההסתכלות הזאת ומהדעת הזאת ככה אנחנו זוכים להתעלות מעל כל הבחינה של הבריאה.
