פרשת שמות | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים

Getting your Trinity Audio player ready...

בעזרת השם נמשיך עם המעשה שאנו עוסקים בו המעשה משבעת הקבצנים. התחלנו לפני שבועיים את הסיפור הפנימי, כמו שאמרנו שהמבנה של הסיפור זה שיש סיפור חיצוני על הבן מלך שנפל לכפירה ורבינו הפסיק את הסיפור הזה ולא סיים אותו והתחיל סיפור אחר שזה סיפור פנימי, על שני הילדים שהלכו לאיבוד ביער ולמעשה גם את הסיפור הזה רבינו לא סיים, את הסיפור של הקבצן השביעי רבינו לא סיים ורבינו אמר שמשיח יספר לנו את הסיפור של הקבצן השביעי ואז גם נדע איך תוקן הבן מלך, הכוונה איך הבן מלך חזרה בתשובה.

ברך אותם שיהיו זקנים כמותו

נעשה הקדמה קצרה, הזכרנו שהיה בריחה באיזה מדינה וברחו כולם, וביער נאבדו ילד וילדה קטנים ולא היה להם מה לאכול, אז הם צעקו ובכו ובתוך-כך בא אצלם קבצן עיוור ונתן להם לאכול, היה לו שקים עם לחם, והתחילו אלו הבן והבת להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו. ונתן להם לחם לאכול, ואכלו. ושאל אותם: מהיכן באתם לכאן? השיבו לו: אין אנו יודעים, כי היו בנים קטנים כנ"ל. והתחיל לילך מהם, ובקשו ממנו שיקח אותם עמו. ואמר להם: את זה איני רוצה, שתלכו עמי. בתוך כך הסתכלו – והנה הוא עיוור. וברכם שיהיו כמותו, שיהיו זקנים כמותו, והשאיר להם עוד לחם לאכול והלך לו, והבנים נשארו לבד ביער. המעשה הזה חוזר שוב שבע פעמים. למעשה אם נשים לב זה כל קומת האדם ובוודאי שיש בזה רמזים מאוד עמוקים. הקבצן הראשון זה העיוור, אח“כ החירש, הכבד פה, בעל הצוואר העקום, בעל החטוטרת, בלי הידיים ובלי רגליים – אלו שבעת הקבצנים, בהמשך נראה שכל חיסרון זה רמזים על עניינים רוחניים מאוד-מאוד גבוהים. נחזור לעניין של
הבת והבת שנאבדו ביער. לפני שבועיים התחלנו לעסוק קצת בנושא הזה, נזכיר קצת את מה שדיברנו לפני שבועיים

בכל מקום ומקום בבריאה יש זכר ונקבה

הבן והבת מרמזים למעשה על יסוד ועל שורש גדול מאוד בבריאה, כתוב בפרשת בראשית ’זכר ונקבה בראם‘, זה לא הולך רק על איש ואישה אלא למעשה זה שתי מהויות ושתי מציאויות וכוחות רוחניים שנמצאים משורש הבריאה ועד סוף כל הבריאה, שבכל מקום ומקום בבריאה יש תמיד זכר ונקבה. בעולמות הרוחניים העליונים זכר ונקבה זה לא שתי נבראים שונים במהותם, למרות שכתוב בספרים הקדושים שגם אצל המלאכים יש בחינה של זכר ונקבה, זה לא כמו בעולמנו, אבל גם שם יש זכר ונקבה וגם למעלה מהמלאכים גם שם יש זכר ונקבה. התחלנו לדבר קצת מה זה העניין של הזכר שזה הבן ומה זה העניין של הנקבה שזה הבת – כתוב בספרים הקדושים שבכל מקום לפי מציאות העולם, נלמד את מציאות המושג של זכר ונקבה

זה נמצא בכל אדם

הכוחות שנקראים זכר ונקבה שזה הבן והבת, הם נמצאים בכל אדם, גם באיש יש בן ובת וגם באישה יש בן ובת, אלא למה האישה נקראת בחינת הבת והנוקבה? מכיוון שאצלה יותר דומיננטי כוחות הנקבה, ואילו אצל האיש יותר דומיננטי זה כוחות הזכר, אבל באמת לכל אחד יש את שתי הכוחות האלה. למעשה כל תיקון הבריאה זה לעשות שלום
בין הבת והבת ומכיוון שזה משתלשל אל המציאות שלנו זה מתגלה בהרבה בחינות…

דרכו של איש לצאת למלחמה

זה מתחיל משלום פנימי בין הבן והבת הפנימיים של האדם,. דיברנו על זה שלמעשה הבן זה כוח התורה וכוח הלימוד והעשייה הלכה למעשה במסירות נפש לעשות את מה שכתוב בתורה וזה מלחמה, גם ללמוד את הדברים, גם להסכים ולקבל אותם והכי קשה זה ליישם אותם הלכה למעשה. התורה זה לא רק המצוות זה גם תיקון המידות והתרחקות מתאוות העולם הזה, זה גם נקודות פנימיות מאוד, להתרחק ממידת הכעס – כל זה נקרא כוח הבן או כוח הזכר שבאדם ועל זה הגמרא אומרת ’דרכה של איש לצאת למלחמה ואין דרכה של אישה לצאת למלחמה‘, כי כל כוח המלחמה נמשך מכוח הזכר שבתוכנו וכמו שאמרנו אם נראה אישה שיש לה מסירות נפש ברוחניות זה כי יש לה כוח של זכר חזק, זה לא שלאיש יש את זה ולאישה לא. גם לאיש יש את שתי הכוחות וגם לאישה יש את שתי הכוחות. לכן כוח הזכר זה למעשה המלחמה כאשר המלחמה האמיתית והגבורות האמיתיות זה בחינת איזהו גיבור הכובש את יצרו, זה המלחמה האמיתית. ברגע שנלחמים על הישגים של העולם הזה זה נפילת הכוח, זה נקרא שמשתמשים בכוח הזה לעולם הזה, אבל המקום האמיתי של הגילוי של הזכר זה כשנלחמים את מלחמתה של תורה..

תוך חמש שעות להכין שיחה על התורה..

מלחמתה של תורה זה שאנחנו זוכים ללמוד מה השם רוצה מאתנו ואח“כ להילחם לקיים את זה כי זה לא פשוט לקיים את מה שהשם מצווה עלינו, לדוגמא: הקב“ה מצווה עלינו ’ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם‘ וכל אחד מאתנו יודע כמה
קשה לקיים ולא תתורו. דוגמא נוספת: הצדיקים מגלים לנו את התורה אז רבינו אומר בתורה ו‘ עיקר התשובה כשישמע בזיונו, ידום וישתוק. כל מי שמקורב קצת לרבינו מכיר את התורה הזאת ומן הסתם כבר כל אחד יכול לשבת חמש שעות ולהכין שיחה על התורה הזאת, אבל כמה שנים צריך אח“כ כדי לקיים את זה? שבעים
שנה. זה היחס, אפשר תוך חמש שעות להכין את השיחה הזאת אבל צריך שבעים שנה לעבוד על הנקודה הזאת, המלחמה לקיים את הדברים היא מאוד-מאוד קשה..

חייבים מיד לבדוק אם יש לאדם הזה דופק

למעשה כל כוח הגבורה, המלחמה והלימוד זה נקרא כוח הזכר או כוח האיש שבאדם, כוח הבת או כוח הנוקבא זה כוח אחר לגמרי – הזכרנו לפני שבועיים את מה שכתוב במסילת ישרים: לא נברא האדם אלא להתענג. דברי המסילת ישרים הם מאוד-מאוד עמוקים, שורש הבריאה זה למעשה הכוח, המציאות, הרצון והצורך של האדם לקבל תענוגים, אנחנו צריכים לדעת שככה נבראנו – הקב“ה ברא כל אחד מאתנו שבהכרח הוא יחפש תענוגים, אין בחירה על הנקודה הזאת. אם יבוא אדם ויגיד: אני ביטלתי כל רצון לקבל תענוגים. חייבים מיד לקחת לאותו אדם את היד כדי לבדוק לו את הדופק, אם יש לו דופק אז הוא אמר דבר לא נכון, אדם חי מחפש תענוגים. אין כזאת מציאות שאדם לא יחפש תענוגים, הרי נבראנו לשם כך, אדרבה תכלית הבריאה היא שהקב“ה רוצה להיטיב איתנו, איך הוא יטיב איתנו? בתענוגים שלו כמו שאנחנו אומרים בשבת בבוקר בקידוש: אז תתענג על השם והרכבתיך על במתי ארץ.

תענוגים מצד הקדושה או מצד הטומאה

אם האדם מוכרח בתענוג אז איפה נקודת הבחירה בזה? בגלל שהקב“ה רצה את העבודה ואת הבחירה ואת המציאות של העבודה שלנו בעולם הזה, לכן הקב“ה ברא למעשה בכלליות 2 צינורות כלליים של תענוגים: תענוגים שבאים מצד הקדושה, ותענוגים שבאים מצד הטומאה, זה לעומת זה עשה הא-לקים. יצר האדם רע מנעוריו, קודם כל האדם מחפש את התענוגים של העולם הזה, עד יום הבר מצווה, גם אם הילד הוא מחונך והולך בדרכים טובות, זה רק הכנה, רק מכינים אותו למלחמה שתהיה לו בגיל 13 מכיוון שבהכרח שהכוח הדומיננטי שבאדם עד גיל 13, זה חיפוש התענוגים של העולם הזה, של הגשמיות שבאה מצד הטומאה. כל העבודה שלנו בכלליות זה להעלות את כוח התענוג שזה למעשה לתקן את הבת, זה נקרא תיקון המלכות ותיקון השכינה, זה תיקון הבת שבתוכנו. העבודה שלנו זה לתקן אותה ולהעלות אותה, הכוונה זה לא לבטל את רצון התענוג כי זה בלתי-אפשרי, כל עוד אדם חי בהכרח שהוא יחפש תענוג, זה לא לבטל את זה אלא זה להעלות אותו ממקום שרוצים את התענוגים מגשמיות ומטומאת העולם, להעלות את זה לקבל את התענוגים ממקום רוחני..

חיות, שמחה, אושר ותענוג…

אם אדם יודע שעוגת קצפת גורמת לו לעונג מאוד-מאוד גדול, העבודה שלו זה להעלות את הרצון ואת הצורך הזה לקבל תענוג, לקבל את זה מתורה, מתפילה, מהתבודדות, ממעשים טובים, ממצוות וכן הלאה – זה למעשה תיקון הנוקבא שבתוכנו – רבינו האר“י הקדוש מרבה מאוד-מאוד להביא בספריו את המושג הזה שנקרא נוקבא שבגופו, זה כוח הבת שבתוכנו. העבודה שלנו זה לא לבטל את זה אלא להעלות את זה, הכוונה להרגיל את הנקודה הזאת בתוך הנפש שלנו שהחיות, השמחה, האושר והתענוג שלנו, יהיה מצד לימוד התורה, תפילה, התבודדות, התקשרות לצדיקים, שיחות של אמונה, קיום המצוות – כל זה נקרא צינור הקדושה..

הטבע שלנו נמשך אחרי תענוגי-העולם

צריך לדעת שלמעשה כל תיקון העולם זה תיקון הבת, אבל מי יכול לתקן את הבת? רק הבן יכול לתקן את הבת, ז“א שרק כוח המלחמה שבתוכנו יכול לתקן את כוח הבת שבתוכנו, הסיבה היא שיצר האדם רע מנעוריו, בפרט אחרי חטא אדם הראשון ובמשך הדורות הוספנו עוד קצת חבילות, הכוונה שהתקשרנו עם תענוגי העולם הזה עוד ועוד אז הטבעיות שלנו נמשכת אחרי תענוגי העולם הזה. קודם כל נמשכים אחרי תענוגי העולם הזה – מכיוון שאנחנו נמשכים אחרי תענוגי העולם הזה, זה נקרא שהבת בגלות – עיקר המושג שכינה בגלות או שכינתא בעפרא זה הכוונה על הדבר הזה, הכוונה שהחיות, הרצון והמשיכה שלנו זה לקבל את התענוג מהעולם הזה

ע“י המלחמה הזאת אנו מעלים את הבת

כל תיקון העולם זה להעלות את השכינה מהעפר, אבל הלכה למעשה אנחנו באמת מקימים את השכינה מהעפר כשאנחנו מקימים את הבת שבתוכנו. כשאנחנו מעלים את הבת שבתוכנו לקבל את תענוגי השם אז אנחנו בעצם מעלים את השכינה, זה לקיים לאוקמא שכינתא מעפרא, להוציא את השכינה מהגלות. צריך לדעת שאדם מתחיל מזה שהוא בגלות, זה נקודת ההתחלה, אנחנו מתחילים מנקודת חיסרון, קודם כל הבת בגלות, הבת אוהבת את העולם הזה, הכוונה שאדם רוצה את התענוגים מהעולם הזה והוא מחפש את זה פה בעולם הזה, ואז הבן שבתוכנו שזה כוח הלימוד וכוח המלחמה, ע“י המלחמה של הבן שזה לדעת מה הקב“ה רוצה מאתנו ע“י התורה והתורה של הצדיקים, ואנחנו נלחמים את המלחמה הזאת וע“י המלחמה הזאת אנחנו מעלים את הבת עד שהבת תשתווה לבן, בלשון המקובלים זה
נקרא שהיא תהיה באותה קומה עם הבן, הכוונה שהבת תרצה את מה שהבן רוצה..

יודע שהתורה זה אמת והתפילה זה אמת

לבן קל לדעת שהאמת זה התורה כי זה השכל. כשיש לאדם נקודת אמת ונקודת יראת שמיים הוא יודע שהתורה זה אמת והתפילה זה אמת, ההתבודדות זה אמת, הצדיקים זה אמת, המצוות זה אמת ואדם יודע את זה. ברגע שהבת שזה רצונות הלב והמקום שאנחנו מחפשים את התענוג, הוא רוצה לגמרי את מה שהבן רוצה, זה נקרא האיחוד השלם וזה תיקון העולם ותיקון האדם, לכן כתוב שלעתיד לבוא בעולמות הרוחניים העליונים, הבן והבת יהיו שווים בקומתם, הכוונה שמה שהבן רוצה הוא מיד מאיר לבת בלי מחיצות, אין הסתרות וזה ביטול היצר הרע, אז בעצם  מתבטל כל מציאות היצר הרע בעולם, לכן רבינו מתחיל את הסיפור ואומר שכל הסיפור הזה למעשה זה הסיפור של הבן והבת, איך הם גדלים ביחד ואיך הם מתחתנים ומה שקורה בחתונה שלהם. רבינו מספר שהם הלכו לאיבוד ביער והם היו קטנים, זה ההתחלה של
כל מדרגה רוחנית של האדם, קודם כל מתחילים מקטנות…

רבינו: ובזה טועים החסידים…

זה כלל גדול מאוד שכל מדרגה רוחנית תמיד מתחילה מקטנות, יכול להיות שאדם בחצי שנה האחרונה ב“ה היה מלאך-השם, ב“ה כל בוקר קם מוקדם, מתפלל, מתבודד, ממש מלאך-השם ופתאום אחרי חצי שנה אדם מתעורר בבוקר והוא חושב שעולם כמנהגו נוהג, הוא קם שעתיים אחרי הזמן, מסתכל על התפילין ולוקח לו כמה שניות כדי לזכור מה זה בכלל, אח“כ כשהוא מניח אותם הוא לא מרגיש שום-דבר, פתאום הכל התהפך עליו. רבינו אומר בתורה כ“ה: ובזה טועים החסידים שהם חושבים שהם נפלו, זה לא נפילה וזה לא ירידה, אומר רבינו שזה עלייה..

זה תחושה כי המלחמה מתעצמת נגדו

אם זה עלייה אז למה עכשיו הרבה יותר קשה לי? אומר רבינו: כי עלית לעולם חדש. בעולם חדש אתה מתחיל את כל הסדר מהקטנות כדי להגיע לגדלות של אותו עולם וככה זה חוזר חלילה מעולם לעולם – תמיד צריך לדעת את זה, לכן אם אדם רואה שפתאום הכל מסתלק ממנו, שידע שזה סימן שהוא עלה לעולם חדש ולמדרגה חדשה, כי באמת אם אדם רוצה ומשתדל אז בוודאי שאין אצלו ירידה, זה רק תחושה כי כל המלחמה מתעצמת כנגדו, רבינו אומר: תדע לך שאתה עכשיו במדרגה של עולם חדש. רבינו אומר בלשון הזו: ובזה טועים החסידים, הם חושבים שהם נפלו וירדו. היצה“ר בעצם רוצה תמיד לבטל את כוח הבן, הוא לא רוצה לבטל את כוח הבת כי כל החיות שלו זה בעצם מכוח הבת שבתוכנו. היצה“ר עובד כנגד הבן שבאדם, לבלבל אותו, להחליש אותו וכן הלאה ואז הבן לא יוכל לעבוד את העבודה שלו ואז אם אין כוח ודעת לבן אז ממילא הבת באופן טבעי תמשך אחרי תאוות העולם הזה..

היצר הרע רוצה לבלבל, להחליש או לבטל

אומר רבינו האר“י הקדוש שכל מה שהיצה“ר רוצה זה לבלבל או להחליש או לבטל לגמרי את כוח הבן שבתוכנו ולחזק את כוח הבת שבתוכנו כי כשיהודי משתוקק לתאוות אז משמיים ממשיכים תאוות לעולם, לכן רואים שבכל כוחות הטומאה שבעולם חייבים להכנס יהודים, אם לא יכנסו יהודי אז אין להם מה לעשות, האפיפיור לא יכול לעשות שום דבר, הוא חייב איזה חברותא יהודית כדי להמשיך את הטומאה לעולם. אמרנו פעם שבדור המבול, דור הפלגה ודור סדום, נשמות ישראל ונשמות הגויים היו מעורבבים ביחד, ככה אומר הזוהר הקדוש ורבינו האר“י, לכן היו כאלה חטאים בדור המבול, היה מוח יהודי עם רצונות של גוי בגוף אחד ואין לך חורבן העולם יותר מזה – ברגע שיהודי נמשך אחרי תאוות של העולם הזה אנחנו מחריבים את העולם, גויים לא יכולים להחריב את העולם. אומר רבינו האר“י הקדוש חידוש מאוד נפלא על פרשת השבוע: פרעה נקרא הבחינה הגבוהה ביותר בקליפה, פרעה זה כתר דקליפה. זה שורש כל הגלויות, כל הקליפות וכל הטומאות, מה פרעה אומר לעם?

פרעה רוצה להטביע ולהמית את הבנים

’ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון‘ אומר רבינו האר“י הקדוש שפרעה, כתר דקליפה, שורש הקליפה, רוצה לבטל את כוח הבן ולהחיות את כוח הבת שבתוכנו, הוא רוצה להגביר את התאוות שבתוכנו שזה כוח הבת ולבטל את כוח הבן, התורה היא ניצחית אז כל פסוק בתורה מתקיים בכל דור ודור. בפשט פרעה רוצה להטביע ולהמית את הבנים ולהחיות את הבנות, התורה מתקיימת בכל דור ודור אז איך הפסוק הזה מתקיים בדורות שלנו? כתוב בספרים הקדושים שהיאור זה הנהר הראשון היצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, זה הנילוס של מצרים. הנהר הראשון זה כנגד היוד של שם ה-ויה, זה חוכמות מאוד גדולות – מה אומר פרעה?

חוכמות, תאוריות ופילוסופיות

כל הבן הילוד היארה תשליכהו – פרעה שזה הס“מ אומר: כל הבן שנולד תשליכו אותו לתוך חוכמות ובלבולים, תבלבלו אותו בכל מיני חוכמות של העולם הזה, בכל מיני תאוריות, תלמדו אותו פילוסופיות, כל מיני פסיכולוגיה וכל מיני תורות, למה? כי ברגע שהבן יהיה מבולבל אז ממילא הוא לא יכול לעזור לבת. אדם מבולבל לא יכול להעלות את הנוקבא שבתוכו למקום גבוה, חייבים תורה וצדיק כדי שיתן לנו את הכלים איך לעשות את זה, לכן כל העניין של היצר הרע זה כל הבן הילוד היארה תשליכהו, תשליכו אותו לתוך יאור שזה אור י‘, אור החוכמה, ותבלבלו אותו. תכניסו לו כל מיני אוניברסיטאות וכן הלאה, וכל זה במטרה אחת
שהבן יתבלבל ולא יוכל להדריך את הבת בנקודה נכונה. ברגע שאדם נתפס
לאיזה פילוסופיה או איזה חוכמה מבולבלת, הבת כבר מנצחת אותו, הכוונה
שבאופן טבעי הבת רוצה את תאוות העולם וצריך להילחם כדי להעלות אותה,
ברגע שלאדם לא ברור דרך התורה ודרך הצדיקים ודרך צדיק האמת, אז כוחות הנפש שלו מתפזרים והוא לא יכול להעלות את הבת, אין לו את היכולת להעלות את הבת..

מניין של יהודים זה לא כמו 30 מיליון מצרים

כל כוחות היצה“ר והס“א רוצים לקיים כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון – אומר רבינו האר“י הקדוש שפרעה רוצה להחיות את הבת שבתוכנו כי פרעה יודע שלהמשיך כוח טומאה ותאוות לעולם הזה זה נשמות ישראל מסוגלות. אף אחד לא יכול להמשיך טומאה לעולם כמו נשמות ישראל. פרעה אומר: יש לי 30 מיליון מצרים, זה לא כמו מניין של יהודים שמורידים טומאה לעולם. זה מה שרבינו אומר שהבן והבת שהלכו לאיבוד ביער זה אנחנו בעצמנו, זה כוח הבן וכוח הבת שבתוכנו..

יש לו צמצומים בלב ועובר עליו מה שעובר

הכל תמיד מתחיל ממצב של קטנות וזה חוזר חלילה כי כל מדרגה חדשה צריך להתחיל את כל המהלך של הקטנות כדי להגיע עוד פעם לגדלות אבל זה כבר בעולם חדש ואח“כ זה חוזר עוד פעם הדבר הזה. מה זה בעצם קטנות וגדלות ברוחניות? זה כתוב הרבה מאוד בספרים הקדושים שקטנות זה קטנות המוחין וגדלות זה גדלות המוחין, הכוונה שבזמן שאדם בגדלות אז קודם כל אין לו התעוררות של הלב יש לו צמצומים בלב ועובר עליו מה שעובר עליו, בזמן הזה גם השכל לא עובד חזק,
פתאום הוא הופך להיות מבולבל. גדלות המוחין זה שמאיר לו אור של שכל, של מחשבה, אור בלב, הוא מרגיש כיסופים להתפלל, ללמוד תורה, להתחזק וגם מה שהוא יעשה הוא יבין וזה יאיר לו. הקטנות והגדלות זה קטנות המוחין וגדלות המוחין. כל אחד שיתבונן יכול לראות בחוש איך יש יום שמה שנלמד באותו יום ומה שיגידו לנו אנחנו נהיה החכמים הכי גדולים בעולם אבל יכול להיות שלמחרת אפילו אלף-בית אנחנו בקושי נבין, בקושי נזכור את הצורה של האותיות, גם זה יכול להיות..

אז מה העצה של אדם שנפל לקטנות??

מה שרבינו אומר שהבן והבת הקטנים הלכו לאיבוד היער, זה אנחנו במצבי הקטנות. אומר רבינו שלא היה להם מה לאכול – לאכול זה גם אוכל רוחני, אין תורה ואין כוחות לעסוק בעבודת השם, לא היה להם מה לאכול. אז מה העצה של אדם שנפל לקטנות? רבינו אומר צעקו ובכו. הצעקה והבכייה זה הדרך שלנו בזמני הקטנות, תמיד צריך לזכור כלל מאוד גדול: ברגע שאנחנו מרגישים שסגר עלינו המדבר ונפלנו לקטנות ולצמצום, להשתדל מאוד, לפעמים גם זה לא אפשרי אבל העבודה שלנו זה להתחבר באותו זמן עם הצעקה ועם התפילה. זה מאוד מעניין שרבינו אומר בתורה כ“א מה יעשה אדם שמסתלקים המקיפים? המקיפים בקיצור זה למעשה גדלות המוחין. כשמסתלקים המקיפים אדם נופל לקטנות..

הצעקה יכולה להיות בשקט..

אז רבינו שואל מה יעשה אדם שהסתלקו ממנו המקיפים? ע“י צעקות אדם מוליד את המוחין. צעקה זה יכול להיות צעקת הלב וזה יכול להיות בדיבור, העיקר שזה יבוא מפנימיות הלב ופנימיות הנפש. תמיד שאדם רואה שהוא נופל לקטנות המוחין, ברגע שהוא שם לב זה, צריך לראות איך מתחברים עם העבודה של הצעקה. צעקה זה יכול להיות גם בשקט אבל זה צריך לבוא מעומק הלב. רבינו אומר שע“י זה מולידים את המוחין. אז המוחין חוזרים לאדם כפי הצעקות שלו, כפי כמה שאדם צועק מעומק הלב. זה מה שרבינו אומר שלא היה להם מה לאכול, לא היה להם אוכל רוחני שזה המוחין, לא היה להם את המוחין האלה אז מיד רבינו אומר לנו את העצה: צעקו ובכו. אם אדם יכול לבכות זה עוד יותר טוב אבל העיקר שזה צריך להיות בחינה של צעקת הלב

העיקר זה להרגיש בעומק הלב את הצער

מאוד מעניין שרבינו בתורה כ“א רושם שהולדת המוחין זה ע“י צעקה ובסוף התורה רבי אומר: את השאלה הזאת הקשו במקום שהקשו ורבינו תירץ להם את הקושייא. אומר רבי נתן שלמעלה במתיבתא דרקיעא שאלו מה יעשה אדם כשמסתלקים ממנו המוחין? למעלה לא ידעו תשובה על זה, לא ידעו עצה מה לעשות, אומר רבי נתן שרבינו שמע את השאלה הזאת, קרא לתלמידים ואמר להם: בואו ואני יגיד לכם תורה. רבי נתן אומר שהתורה הזאת זה בעצם תירוץ לקושייה שהקשו במתיבתא דרקיעא ודרך אגב אנחנו הרווחנו את תורה כ“א, זה בונוס כי רבינו לא אמר את התורה בשבילנו – זה מה שרבינו אומר שתמיד צריך לראות איך אנחנו מתחברים עם נקודת הצעקה שזה למעשה העצה, זה יכול להיות כפשוטו צעקה, אם אדם לא יכול לצעוק אז יש את צעקת הלב, העיקר להרגיש בעומק הלב את הצער: איפה אני נמצא?

זמני הקטנות = מצוקה לנשמה היהודית

בזמן הקטנות זה למעשה מצוקה לנשמה היהודית, לחלק א-לוק שבתוכנו זה מצוקה לכן אומר רבינו שתמיד צריך להתחבר עם נקודת הצעקה, להתרגל שזה העצה, לראות את זה כמו הלכה. צריך להתרגל להתחבר עם הנקודה הזאת כי ברגע שאדם יתחבר עם נקודת הצעקה כל פעם שמסתלקים לו המוחין אז הוא מיד מוליד את המוחין מחדש, מה שהמוחין לפעמים לא חוזרים זה כי אדם לא התחבר עם נקודת הצעקה, אמנם יש לפעמים סדר של תיקון או גזירה שאדם צריך לעבור זמן מסויים בלי מוחין אבל ברוב בפעמים ע“י צעקה אדם מיד יכול להוליד את המוחין. אומר רבינו: וצעקו ובכו ובתוך-כך בא אצלם קבצן עיוור ונתן להם לאכול, היה לו שקים עם לחם, והתחילו אלו הבן והבת להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו. ונתן להם לחם לאכול, ואכלו. ושאל אותם: מהיכן באתם לכאן? השיבו לו: אין אנו יודעים, כי היו בנים קטנים כנ"ל. והתחיל לילך מהם, ובקשו ממנו שיקח אותם עמו. ואמר להם: את זה איני רוצה, שתלכו עמי. הקבצן העיוור לא רוצה לקחת אותם איתו, הוא רק ברך אותם שיהיו זקנים כמותו – זה לא מובן, מה זה האכזריות הזאת?

בלי נקודת הקבצן א“א להיות צדיק אמיתי

שני ילדים קטנים ביער, למה אתה לא מוציא אותם מהיער? פה צריך להכנס קצת לעומק הדבר, על מי מרמזים הקבצנים? רבינו אומר שזה הצדיקים הכי גדולים בעמ“י במשך כל הדורות, שבע הקבצנים זה כנגד שבעת הרועים, המשיחים והצדיקים שנקראים מרכבה להקב“ה, הם מגלים את השכינה והם מגלים את התורה, את הדרך ואת העצות בעולם, זה העניין של הקבצנים שזה הצדיקים האלה – מדוע רבינו קורא להם קבצנים? שמעתי לפני הרבה שנים מאחד מזקני ברסלב שאמר שהעניין של הקבצנים זה ללמד אותנו, איך זוכים להיות צדיק כזה? רק ע“י קבצן, רק כשאדם יודע שבעולם הזה האומנות האמתית זה להיות קבצן, אז אדם יכול להיות צדיק אמיתי, בלי הנקודה של הקבצן אדם לא יכול להיות צדיקי אמיתי..

אומני – הקבצנות של ב“ב לפני 35 שנה..

להיות קבצן זה להיות קבצן אצל השם, מי שמכיר את הקבצנים היום את ירידת הדורות – אני זוכר בבני ברק לפני 35 שנה היו כמה קבצנים שהם היו אומני-הקבצנות, הכוונה שלא היה סיכוי לעבור בלי שתיתן להם משהו, זה לא משנה מה, הם היו עושים את זה עם כזה יראת שמיים וחן שלא היית יכול שלא לתת להם, היית מרגיש שלא לתת להם זה העבירה הכי גדולה בעולם, זה כמו לחלל שבת, הם היו קבצנים קדושים, הם היו כאלה אומנים: אין לך כסף? אולי תביא מהבית, אולי יש לך קצת אוכל, אולי צ‘קים, משהו – הוא עוקף אותך מכל הצדדים ולא מוכן לוותר בשום פנים ואופן, זה נקרא הקבצנים הקדושים. אמר לי אחד מזקני אנ“ש שזוכים להיות צדיק האמת ע“י קבצן בקדושה, קבצן בתפילות, הכוונה שלא מוותרים להקב“ה, אנחנו יודעים שזה פיקוח נפש ואם אתה לא נותן לי אנחנו עוקפים
אותך מכל הצדדים, לא לוותר להקב“ה מכל צד אבל בד בבד לא לדחוק את השעה..

ההתעקשות בדרך התפילה זה אומנות

התפללת 20 יום בכותל ולא התקבלה התפילה? אז תעבור לקברי צדיקים, תיסע לשמעון הצדיק, לא פעלת שם? תלך ליער, לא פעלת שם? תחזור לכותל – לא מוותרים להקב“ה וזה נקרא הקבצן שבקדושה. אמר לי אחד מזקני אנ“ש שרבינו נתן להם את תפקיד הקבצים בסיפור כדי ללמד אותנו את הנקודה הזאת זה ההתעקשות בדרך התפילה זה אומנות מאוד גדולה. אז הקבצנים זה מרמז למעשה על הצדיקים הגדולים שהם נקראים בספר עץ חיים של רבינו האר“י הקדוש, בחינת מרכבה – צריך קצת לחדד את הנקודה הזאת, אומר רבינו האר“י הקדוש
שבכל הבריאה יש ממוצע ויש הדרגתיות בעולם. יש ממוצע בין כל מציאות ומציאות

בורא יש רק אחד, יחיד ומיוחד: הקב“ה!!

אומר רבינו הארי הקדוש שבין הדומם לצומח יש ממוצע שיש לו תכונות של דומם ותכונות של צומח וזה האלמוגים, יש להם גדילה ומצד שני הם אבנים אז הם כוללים את תכונות הדומם והצומח. בין הצומח לחי יש חיה שנקראת אדני-השדה, זה מוזכר במשנה, שם כתוב שאדני השדה זה חיה שמחוברת עם חבל הטבור שלה לאדמה כמו עץ עם שורשים והוא יונק את החיות ואת האוכל שלו מהחבל הזה וברגע שחותכים את החבל הזה החיה הזאת מיד מתה, אז יש בה תכונות של חיה ותכונות של צמח, בין הבעל חי לאדם זה הקוף, ואומר רבינו האר“י שיש ממוצע בין האדם לבורא, והצדיק הוא הממוצע בין בורא לנברא והן-הן האבות שהם מרכבה לשכינה – צריך להבין את זה כי אחרי הכל בורא יש רק אחד יחיד ומיוחד וזה הקב“ה

לאט-לאט הצדיק הופך להיות כמו מראה

רבינו האר“י מתכוון שהצדיק הוא ממוצע, הכוונה שהוא כ“כ זיכך ותיקן את מידותיו הגשמיות ואת תאוותיו ורצונות העולם הזה, הוא זיכך את זה כ“כ עד שהוא הפך להיות מציאות שמאירה את אור השם בבהירות הכי גדולה. אין שום כלי, דרך ומציאות בבריאה כולה משורש הבריאה ועד סוף כל הבריאה מי שיכול לגלות את אור השם בכל העולמות יותר מאשר הצדיק. פירוש הדבר שהם בעצם הדרך לגלות את אור השם בתוך הבריאה, אמרנו את זה כי לפעמים מתבלבלים מהלשונות האלה. צריך לדעת שבורא יש רק אחד וכל השאר זה נבראים אלא ככל שאדם מזכך את עצמו יותר ויותר בתיקון הלב, לאט-לאט הצדיק הופך להיות כמו מראה שקופה ואז אור השם מאיר דרכו לכל הבריאה, זה מה שכתוב הרבה בספרים הקדושים שאין שום נברא ושום מציאות שיכולה לגלות את אור השם בבריאה יותר מאשר הצדיק לכן הצדיק נקרא ממוצע בין הבורא לנברא. ככל שהצדיק מזכך את עצמו יותר ויותר מתגלה בו א-לוקות ואז מתגלה בתוך הנשמה הא-לוקית כמה הוא אוהב את עמ“י וזה הסיעתא דשמייא הכי גדולה כי אז הוא מקבל את המסירות נפש, ככל שהצדיק יותר נקי ככה יותר תגלה בתוכו אהבת ישראל וזה מתבטא בשתי בחינות: שהוא מוכן לעשות יותר מסירות נפש בשבילנו ובחינה
שנייה זה שהוא מוכן לרדת ליהודי הכי רחוק ומקולקל בעולם ולעזור גם לו.