פרשת תולדות | בכל אדם ובכל דור

Getting your Trinity Audio player ready...

בעזרת השם נראה כמה נקודות בפרשת תולדות שלמעשה כוללת את כל תולדות עמ“י – כשמה כן היא, תולדות. כתוב בספרים הקדושים יסוד מאוד גדול: מה שכתוב בתורה זה לא סיפורים היסטוריים על מה שהיה פעם אלא זה דברים שקורים כל הזמן לכן כל מה שכתוב בפרשה מתקיים בכל דור ודור ובכל
אדם ואדם, זה הבחינה שהתורה היא א-לוקית. בתחילת הפרשה התורה מספרת לנו על ההריון של רבקה שלא היה הריון רגיל, לכן התורה קצת מאריכה בזה. כתוב ’ויתרצצו הבנים בקרבה‘ – אחד הדברים הקשים שהיו לרבקה שהיא לא ידעה איזה בן יש לה, היא לא ידעה שיש לה שני בנים. כשהיא היתה עוברת ליד בית עבודה זרה
היא היתה מרגישה שהתינוק רוצה לצאת, כשהיא היתה עוברת ליד בית מדרש היא היתה מרגישה שוב
שהתינוק רוצה לצאת, אז היא אמרה: איזה מין תינוק יש
לי, גם רוצה עבודה זרה וגם רוצה בתי מדרש? מה קורה פה?

ידוע שעשיו שונא ליעקב

 ’ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את השם‘ ’ויאמר השם, לה שני גוים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו…‘. אנחנו יודעים שלמעשה השורש של כל הדורות וכל ההתמודדות והמאבק של כל הדורות נולדו בהריון הזה: יעקב ועשיו. המדרש אומר: אמר רשב“י, הלכה היא, בידוע שעשיו שונא ליעקב – בין עמ“י לבין עשיו והתולדות שלו שלמעשה זה אדום, יש בכל הדורות מלחמה, מאבק והתמודדות, זה יכול להיות גם מלחמה כפשוטו כגון רומי שיצאו מאדום והחריבו את בית המקדש וכגון האינקוויזיציה – זה צד אחד של המלחמה בהתמודדות באדום, אבל יש צד נוסף כמו שיעקב אבינו אומר בפרשת וישלח: ’הצילני נא מיד אחי מיד עשו‘ – יש בחינה שלפעמים עשיו נלחם איתנו ברוחניות והוא יותר מסוכן ברוחניות מאשר בגשמיות. בגשמיות הוא רוצה להרוג אותנו בעולם הזה, אבל ברוחניות הוא רוצה להרוג אותנו בעולם הזה ובעולם הבא, זה בחינה של הפיתויים של היצה“ר – זה ההיסטוריה של עמ“י והדברים ידועים, אבל פה אנחנו לומדים דבר חדש

יעקב רץ לצאת מהבטן לבית מדרש

למעשה ההתמודדות של יעקב ועשיו מתחילה כבר מההריון של רבקה, וזה מה שכתוב: ’ויתרצצו הבנים בקרבה‘. רש“י אומר שני פירושים על המילה ’ויתרצצו‘: פירוש אחד זה כמו שהסברנו מקודם: כשרבקה עברה ליד בית עבודה זרה אזי עשיו רוצה לצאת וכשהיתה עוברת ליד בית מדרש אזי יעקב היה רוצה לצאת – ויתרוצצו מלשון ריצה, הם רצים לצאת. אבל רש“י ממשיך ואומר: ’דבר אחר, מתרוצצים זה עם זה, ומריבים בנחלת שני עולמות‘ – הם הלכו מכות כבר בבטן של רבקה, כל הצרות וכל חורבן בית המקדש התחיל כבר שם..

יש את יעקב ועשיו בכל אחד…

..זה פשטם של הדברים, אבל ידוע שהתורה היא נצחית ואם התורה נצחית אז צריך שיתקיים בכל דור ודור ובכל אדם ואדם הבחינה שנקראת ’ויתרצצו הבנים בקרבה‘ מכיוון שהתורה מספרת את הסיפור של כל עמ“י בכל הדורות ושל כל אחד ואחד באופן פרטי. אומר ר‘ נתן שהיסוד הכללי והנצחי של ’ויתרצצו הבנים בקרבה‘ הוא שכמו שיש מלחמה
חיצונית בין יעקב ועשיו, כך יש גם מלחמה פנימית בין יעקב לעשיו, והמלחמה הזאת מתקיימת בתוכנו. מה שכתוב שיעקב ועשיו נמצאים בעיבור זה הכוונה לדבר נעלם. כשדבר נעלם אנחנו אומרים שהוא בעיבור. יש מלחמה בין יעקב לעשיו במקום נעלם, והמקום הזה הוא בעצם בתוכנו..

עשיו יכל להיות גדול מיעקב

המלחמה הזאת בתוכנו בין יעקב לעשיו הולכת ומתעצמת ככל שאנחנו מתקרבים יותר ויותר לגאולה. כתוב בחז“ל שעמ“י צריך לעבור קשיים מאוד גדולים בעקבתא דמשיחא עד שהתנאים שהיו יכולים להחיות מתים אמרו: ’ייתי ולא אחמיניה‘ הכוונה שיבוא המשיח ואני לא אהיה בניסיונות שיהיו – עיקר כוונתם היתה על הבחינה שנקראת ’ויתרצצו הבנים בקרבה‘, שכל אדם יצטרך לעבור מצבים ומציאויות מאוד-מאוד חריפות של יעקב ועשיו שבתוכו. התורה מתארת לנו אפילו את הדרך שבה עשיו ויעקב יצאו בלידה: ’וידו אחזת בעקב עשו‘ – עקב עשיו זה עקבתא דמשיחא. יש שני עקביים, יש עקב ימין ועקב שמאל. העקב הקשה לבירור זה העקב של עשיו שזה הגלות של אדום, ופה מתעורר הבירור המאוד גדול שעיקרו זה לא מה שיהיה בחוץ אלא מה שיהיה בתוכנו, כי כל מה שנקבע בעולם זה לפי מה שנקבע בתוכנו. מה בעצם קורה כשיש בתוכנו את הבחינה של ’ויתרצצו הבנים בקרבה‘? כשבתוכנו מתרוצצים יעקב ועשיו זה נקרא מלחמת מוחות – עשיו הוא חכם מאוד גדול, חכמינו ז“ל אומרים שאם עשיו היה בוחר בטוב הוא היה יכול להיות יותר גדול מיעקב אבינו.

ר‘ עקיבא, ר‘ מאיר, שמעיה ואבטליון

לעשיו יש מוח גדול מאוד, אפשר לראות במשך כל הדורות איזה חכמים גדולים מאוד יצאו מעשיו, כגון ר‘ עקיבא, ר‘ מאיר, שמעיה ואבטליון שהם למעשה השורשים של התורה שבעל-פה, הם הבחינה של הראש של עשיו. אז עשיו הוא חכם גדול מאוד וכנגדו זה יעקב ’איש תם יושב אהלים‘. רבינו היה פעם בחתונה ושם היה בדחן שעשה הצגה, פעם הוא לבש בגדים של כומר ופעם הוא לבש בגדים של רב, פעם ככה ופעם ככה. כשרבינו ראה את זה הוא אמר: ככה זה האדם בדורות האלה, פעם מלאך פעם גלח. מלאך זה מלאך כפשוטו, רוצה את הקדושה.
גלח ביידיש זה כומר – רבינו אמר פעם מלאך פעם גלח, זה ’ויתרצצו הבנים בקרבה‘…

לשאול אם יש כרטיס טיסה לתאילנד

לפעמים קורה שאדם ברוך השם זוכה לקום מוקדם ב4 בבוקר, טובל במקווה, עושה התבודדות, לומד שולחן ערוך ומגיע לתפילה בנץ כשהוא כולו מלא באורות. ברוך השם הוא מתפלל שעתיים וחצי שחרית, אח“כ הוא לובש תפילין רבינו תם והוא מרגיש שעוד רגע והוא כבר רשב“י – זה היה ב8 בבוקר. הוא לא מבין למה בשעה 10 כשהוא בדרך לעבודה או ללימוד הוא כבר רוצה להתקשר לסוכן הנסיעות כדי לשאול אם יש כרטיס טיסה לתאילנד – איך זה קורה שבשעה 8 הוא רוצה להיות ר‘ שמעון בר-יוחאי ובשעה 10 הוא כבר רוצה ללכת ללמד את הגויים איך לעשות עבירות?? רבינו אומר שלפני שיבוא משיח צדקנו ככה זה האדם: פעם מלאך, פעם גלח (כומר) וזה הבחינה שנקראת ’ויתרצצו הבנים בקרבה‘. צריך לדעת שבאמת זה סדר הנהגה שלם שמתעורר לפני הגאולה כדי להכין אותנו לגאולה. לכאורה זה פלא שאנחנו לא מבינים, עמ“י צריך לעבור בירור כ“כ קשה בין הטוב לבין הרע וכל זה נמצא בתוכנו..

תפתח את היריד שלך עם כל הסחורה

לפני הלידה של יעקב שזה ההכנה לגאולה, חייבים לעבור בצורה מאוד חריפה את הבחינה של ’ויתרצצו הבנים בקרבה‘ – היסוד והשורש של הדבר זה שהקב“ה נתן ליצר הרע היתר ואמר לו: עכשיו תפתח את היריד שלך לגמרי ותציע את כל הסחורה שלך. מה שהיה לא היה בעבר,
עכשיו לאן שאדם לא הולך יש לו איזה מלחמה כנגד
היצר הרע. המלחמה הזאת היא באמת מלחמה עצומה ונוראית. הזוהר הקדוש אומר שיש בכוחות הטומאה שני בחינות: זכר דקליפה ונוקבא דקליפה (’נוקבא דתהומא רבא‘)

כיסופים להתקרב להשם

הזוהר הקדוש אומר שהמלחמה כנגד הנוקבא דקליפה היא הרבה יותר קשה מהמלחמה כנגד הזכר שבקליפה שזה חוכמות של אפיקורסות, זה כל מיני חוכמות ופילוסופיות. אבל הנוקבא שבקליפה זה עומק התאוות. זה נקרא נוקבא דתהומא רבא שזה התהום שאליו התאוות מפילות את האדם. לפני הגאולה שזה עומק העניין של ’ויתרצצו הבנים בקרבה‘, הוא שנוקבא דתהומא רבא מתעצמת מאוד והמלחמה כנגדה זה מלחמה עצומה מאוד. היום אדם יכול להשתדל את כל ההשתדלויות שבעולם אבל זה פתאום תוקף אותו והוא לא יודע מאיפה, הוא בכלל מתפלא מה קרה? מאיפה הדבר הזה הגיע? פתאום עובר עליו ניסיונות, קשיים ובלבולים מאוד-מאוד חזקים – הבחינה הזאת חייבת להתעורר לפני הגאולה אבל צריך לדעת שיש כלל: ’זה לעומת זה עשה א-לקים‘ ואם הקב“ה הוריד כזה כוח של טומאה בעולם, כמו שאנחנו רואים היום, אז בוודאי שכנגד זה המלכות דקדושא גם מתחזקת. המלכות דקדושא זה שמתעוררים בתוכנו רצונות וכיסופים מאוד-מאוד גדולים להתקרב אל הקב“ה – המלחמה פה היא לא מלחמה שכלית אלא זה מלחמה גבוהה יותר, זה מלחמה בעומק-עומק הנפש שלנו – לכאורה משמיים שואלים כל אחד מאתנו: מה אתה רוצה? האם אתה רוצה נוקבא דתהומא רבא או מלכות דקדושא??

מיליון $ בעובר ושב או ראש ממשלה

המלכות דקליפה זה לקבל חיות מתאוות העולם הזה, אדם מציב לעצמו יעד בחיים: התכלית של החיים זה שיהיה לו 1,000,000 ₪ בעובר ושב, חוץ מפיקדונות ומקרקעין, הוא חייב שיהיה לו 1,000,000 ₪ בעובר ושב ואז הוא מגיע לתכלית החיים. יש אחד שהתכלית שלו זה להיות סגן ראש הממשלה, ואם תהיה לו סיעתא דשמייא הוא יהיה ראש ממשלה. אז כשאדם מציב לעצמו את העולם הזה ואת ההצלחות של העולם הזה ואת התאוות של העולם הזה וזה השורש של החיים שלו, זה נקרא ההתחברות עם הנוקבא. אבל לעומת זה ההתחברות עם הקדושה זה שאדם יודע ומרגיש בליבו שהשמחה, הטוב והתענוג האמיתי זה כשאני מרגיש חיבור עם הקב“ה

יש 2,000,000,000 אתרים באינטרנט

ר‘ נתן כותב בליקוטי הלכות (הלכות פסח הלכה ט‘): שמי שזכה להרגיש, יודע שניצוץ אחד של קירבת השם שווה את כל תענוגי העולם הזה – זה נקרא המלחמה בעומק הנפש שלנו: מאיפה אנחנו מושכים את החיות שלנו? ועכשיו זה מלחמה מאוד גדולה. בפשטות היינו יכולים לחשוב שהמלחמה היא אבודה. מישהו סיפר לי שהיום יש 2 מיליארד אתרים באינטרנט שמתוכם 200 מיליון (שזה 10%) זה אתרים של טומאה גמורה – רואים שיש פה כוח ועוצמה מאוד גדולה של היצר הרע, אבל צריך לדעת שהקב“ה לא עוזב אותנו לכן בד-בבד מתגלה הבחינה של המלכות דקדושא. ההבדל בניהם הוא שהמלכות דקליפה היא באתגליא ורואים את זה, המלכות דקדושא מתגלית בהסתרה, זה מתגלה דווקא בתוך הנשמה של האדם היהודי

 התגלות של המלכות דקדושא בתוכנו

היום רואים פלא מאוד גדול, עם כמה שיש יצר הרע גדול בעולם, עם כל זה בכל שנה יש יותר ויותר בעלי תשובה שמתקרבים להקב“ה. הקב“ה שולח ניצוץ לתוך הנשמה של האדם וגם אם האדם נמצא במקום הכי משוגע בעולם, הוא פתאום חוזר ברגע אחד בתשובה בתוך המקום הזה, הדבר הזה ממש לא מובן – אם תשאל אותו עכשיו למה אתה עוזב עכשיו את קולומביה, ברזיל או תאילנד? לכאורה מה חסר לך שם? תראה איזה מסיבות ואיזה פסטיבלים יש לך שם – הוא אומר: לא יודע אבל אני חייב לרוץ לישיבה, חייב לרוץ לבית כנסת או חייב לרוץ לדבר עם השם. אף אחד לא יודע מאיפה זה בא – זה נקרא ההתגלות של המלכות דקדושא שמתגלית בתוכנו. המלכות זה רצונות וכיסופים, השאלה היא לאן הרצונות והכיסופים נמשכים..

מרצדס בכיכר במיאמי ביץ‘

את הניצוץ הראשון האדם חייב לקבל במתנה מכיוון שלא יכול להיות שאדם יהיה עכשיו באיזה עסקה בקולומביה ולחשוב שהוא רוצה להתקרב להקב“ה, לא יכול להיות כזה דבר, למה שהוא יחשוב בכלל על הקב“ה? אז משמיים שולחים לו ניצוץ. לפני כמה שבועות דיברתי עם יהודי שהגיע ממיאמי, ברוך השם הוא היה אדם עשיר והכל היה מוצלח אצלו ובכל ערב היה לו ’סדר‘ באיזה פאב או מועדון, ברוך השם היה לו מסירות נפש מאוד גדולה על הקביעות הזאת – הוא מספר לי ככה: ברוך השם יש לי מכונית של מרצדס ויש לי מסלול קבוע שאני עושה. יום אחד אני נוסע במיאמי ביץ‘ ועד עכשיו אני לא יכול להסביר ואני לא יכול להבין מה קרה, הגעתי לכיכר, חזרתי הביתה
וחזרתי בתשובה, משם התחיל כל מהלך התשובה שלי. אותי יהודי שאל אותי:
מה קרה שם בכיכר הזאתי? אמרתי לו: כנראה שהכיכר הזאת מחכה
לך מששת ימי בראשית כדי שתקבל את הניצוץ הזה שם וזה סוד למה דווקא שם..

אפשר לעורר את הלב ע“י הדיבורים

פתאום מתעורר בלב האדם רצונות וברוך השם היום רואים שהדבר הזה רק הולך ומתעצם. הקב“ה מחזיר את עמ“י בתשובה ואעפ“י שהבירור הוא עדיין גדול, נורא ועצום מאוד אבל צריך לדעת שכל אחד שמתעורר ומתחזק, אזי הנשמה שלו עכשיו מאירה לעוד אלפים, זה מאיר עוד ועוד. אדם מקבל את הניצוץ במתנה, אבל אחרי שאדם מתעורר ומבין שיש אמת, יש תורה, יש אמונה ויש יראת שמיים – צריך לדעת שפה בעצם מתחילה כל הדרך של העבודה שלנו. צריך לזכור שעיקר העבודה בדור שלנו זה ’ויתרצצו הבנים בקרבה‘ – זה מלחמה של רצונות בעומק הנפש. יש לנו בעומק הנפש מלחמה מאוד גדולה של רצונות – רבינו מגלה עצה מאוד עיקרית וחשובה לדבר וזה הנקודה של הדיבור – לעורר את הלב ע“י הדיבור. רבינו בחיי            כותב בספר ’חובת הלבבות‘ שאחרי המעשים נמשכים הלבבות ורבינו הוסיף על זה והאיר את הדבר הזה שגם אחרי הדיבורים נמשכים הלבבות. אחרי שאנחנו              יודעים את נקודת האמת רבינו מגלה לנו את העניין של הדיבור עם השם בכל יום..

המלחמה היא לאיזה מלכות תתחבר

גם אם אדם מרגיש כרגע שהוא כל כולו רוצה עכשיו לנסוע לאיזה אי בכדור הארץ, אבל אעפ“י כן תגיד את הדבר ההופכי לדבר הזה, תגיד: אני לא רוצה לנסוע לשם, אני רוצה ללכת לישיבה ללמוד או ללכת להתבודד. לכאורה צריך להבין את הנקודה הזאת: אדם מרגיש כרגע בלב שהוא רוצה לנסוע לתאילנד או לקולומביה והוא אומר להקב“ה: אני רוצה להתחזק, לשבת ללמוד תורה, ללכת לאומן או לשדה. מישהו אמר לי: נראה לי שלא רק שיענישו אותי שאני רוצה את הרצונות הלא טובים אלא יענישו אותי על עוד דבר, שאני שקרן. אני אומר שאני רוצה ללכת ללמוד תורה אבל אני לא רוצה ללכת ללמוד תורה אני רוצה ללכת לתאילנד. לכאורה זה נראה כשקר, אבל צריך להבין נקודה מאוד עמוקה בדבר הזה: המלחמה היא לאיזה מלכות אנחנו מתחברים ואיזה מלכות תנהיג אותנו וזה רוח שקיימת בתוך הלב שלנו. הרצונות וההרגשות שיש לנו בלב זה נקרא הרוח שבלב, יש רוח שכולה קודש ויש רוח הפוכה..

אתה נלחם? אתה מנצח!

בשעה שיש לאדם רצונות ויש לו הרגשות קשות בלב שזה נקרא רוח הטומאה בלב, ז“א שהנפש הבהמית שלו כרגע שולטת בלב – אז איך אנחנו מעוררים את הצד של הקדושה להילחם כנגד הרוח הזאת? רבינו גילה לנו סוד: הדיבור הוא מעורר את רוח הקדושה לאט-לאט להרחיק ולסלק את רוח הטומאה מהלב, זה לא לוקח יום אחד והלוואי וזה היה לוקח שנה או שנתיים, זה מלחמה של שנים אבל צריך לדעת כלל מאוד גדול בדבר הזה: כל עוד האדם נלחם זה נקרא שהוא כל הזמן מנצח. הרצון שבלב זה הנפש הבהמית, מה
שאדם אומר מצד השכל ומצד ההבנה זה הנשמה הא-לוקית. העבודה שלנו זה להאיר את הנשמה הא-לוקית  שתתפשט ותאיר לנו בתוך הלב ותרחיק את הנפש הבהמית.

’פיתקא חדשה‘ מהשמיים

ברוך השם היום אדם זכה להתפלל, ללמוד תורה ולהתחזק – הוא מרגיש שכל כולו עכשיו זה נשמה א-לוקית, ברוך השם עשית דבר גדול אבל תדע לך שאין לך שום הבטחה מה יהיה מחר בבוקר ברגע שתפתח את העיניים, אתה לא יכול לדעת שום דבר, מכיוון שבכל יום נופלת פיתקא חדשה משמיים, אולי אתה צריך היום להתחיל את כל הבירור
מההתחלה. צריך לדעת שהמלחמה הזאת תמיד חוזרת וכל המלחמה הזאת
נמצאת בתוכנו, אבל צריך לדעת כלל מאוד גדול: כל עוד אנחנו נלחמים את
המלחמה הזאת, אנחנו כל הזמן נקראים מנצחים. אפילו שעכשיו אדם אומר להקב“ה: אני לא רוצה את הדבר הרע הזה. ואז היצר הרע צוחק על האדם: מה אתה לא רוצה?? אתה כל-כולך רוצה את הדבר הזה. תתעקש ותגיד להקב“ה: אני לא רוצה את הדבר הזה – אומר ר‘ נתן: תדע לך שאת היום הזה תיקנת, אין להקב“ה שום טענה כנגדך ולא משנה מה יעבור עלייך. אין להקב“ה שום טענה כנגדך
כל עוד אתה עומד בתפילה הזאת וברצונות האלה, וגם אם יהיה מה שיהיה, כל
עוד אדם הולך עם הנקודה הזאת, הוא כל הזמן נקרא מנצח – זה נקודה מאוד עמוקה..

תתעורר ותדבר מתוך נקודת האמת

לא תמיד הקב“ה נותן לנו להצליח, לפעמים ברוך השם מצליחים ולפעמים פחות מצליחים – אם אדם רק נזכר ומתעוררת בתוכו נקודת האמת והוא מדבר מנקודת האמת, באותו רגע הוא מנצח את כל מה שהיה – זה סוד מאוד גדול מכיוון שלפעמים כל הבחירה של האדם זה רק על הנקודה הזאת. במסכת ברכות (דף טז:) יש את התפילה של ר‘ יוחנן: ’יהי רצון מלפניך השם א-לקינו שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו‘. הבן איש חי שואל בספרו ’בן-יהוידע‘ מה הכוונה שתציץ בבושתנו? שתראה שאנחנו עוברים עבירה ואנחנו מתחרטים ומתביישים עליה ואז מתגלה שהעבירה היתה באונס ולא ברצון והיינו אנוסים בדבר הזה ואז הקב“ה פוטר אותנו..

בעשר רוצה לטוס לברזיל או לתאילנד

זה יסוד מאוד גדול: יש את הבירור שנקרא ’ויתרצצו הבנים בקרבה‘ וזה בהכרח שיהיה מצד ההנהגה ורבינו רמז על הדבר הזה כשאמר ’פעם מלאך פעם גלח‘, הכוונה שתהיה מלחמה בתוך הנפש של האדם וזאת תהיה מלחמה מאוד-מאוד עוצמתית, לכן אדם בשעה שמונה בבוקר רוצה להיות ר‘ שמעון בר-יוחאי ובשעה עשר הוא כבר רוצה לטוס לברזיל או לתאילנד. זה הבחינה של ’ויתרצצו הבנים בקרבה‘ אבל כשאנחנו הולכים עם הנקודה של הצדיק אזי הוא מגלה לנו את העצה איך לברר את כל המלחמה הזאת ואיך לנצח אותה. רבינו אומר בשיחות הר“ן (שיחה ג‘): ’והעיקר שהכל תלוי בו, שלא יהיה מייאש עצמו מלצעוק אל השם ולהתחנן ולהתפלל אליו יתברך תמיד‘ העצה הראשונה זה הדיבור, לגלות את הרצונות והכיסופים להקב“ה

התקווה זה השורש של עם ישראל!!

הדבר השני שרבינו אומר בבחינה הזאת זה כשעוברים את כל הדבר הזה, אזי זה לא רק בחינה של תאוות של העולם הזה אלא יש פה מלחמה יותר קשה. ’ויתרצצו הבנים בקרבה‘ במדרש כתוב שהם רצו לרוצץ אחד לשני את הראש. יעקב רצה לשבור לעשיו את הראש ועשיו רצה לשבור ליעקב את הראש- יש פה דיוק שזה הולך דווקא על הראש. עשיו הוא חכם גדול מאוד, המוחין דקליפה זה עשיו. המוחין שמצד הקדושה זה יעקב. מלבד עצם המלחמה על התאוות, עשיו רוצה להכניס בתוכנו כל הזמן ’תורות של שקר‘. גם כשאדם נכנס לקדושה והוא עובד השם, צריך לדעת שכל הזמן
עשיו לוחש בתוכנו את התורות שלו. עיקר רצונו וכוונתו של עשיו זה להחליש את הנפש ואת הנשמה שלנו בזה שהוא גורם לנו לאבד את התקווה שזה השורש של עם ישראל…

כמעט בלי מעשים טובים

ההתקשרות של הנשמות שלנו עם השורש שלהם זה ע“י מידת התקווה, אנחנו אומרים ’קוה אל השם חזק ויאמץ לבך וקוה אל השם‘. ברגע שיש לאדם תקווה והוא יודע ומאמין שהקב“ה לא עוזב אותו גם בקשיים וגם בהתמודדויות ובסוף הוא יגאל אותו – זה העניין של התקווה. כל עוד יש לאדם תקווה הוא מחובר עם השורש של הנשמה שלו. ברגע שאדם איבד את התקווה הוא נפרד משורש הנשמה שלו. עיקר מגמתו וכוונתו של עשיו שיושב בצד השמאלי של המוח שלנו, זה להחליש את התקווה שלנו, שנפסיק להאמין שבאמת יש לנו ישועה. יש ספר שנקרא ’אוצרות הרמח“ל‘ ושם יש מאמר קצר שנקרא ’מאמר הקיווי‘ אומר הרמח“ל כך: כל הבריאה לא נבראה אלא בשביל התקווה שנשמות ישראל יקוו לישועה של הקב“ה. בהמשך אומר הרמח“ל: ויש אדם שלא הצליח במעשיו שום דבר, אבל כל ימי חייו קיווה וציפה לישועה של הקב“ה והשם לא הושיע אותו, ולא היה לו שום הצלחה בעולם הזה, עד כדי כך שכמעט ואין לו בכלל מעשים טובים, אבל כל ימי חייו הוא קיווה לישועה של הקב“ה, והיהודי הזה ישב במחיצה של הצדיקים הכי גדולים בגן-עדן עד שהצדיקים לא יבינו מה הוא עושה איתם, ואז הקב“ה יגלה להם: הוא יושב אתכם מכיוון שהוא כל ימי חייו קיווה לישועה שלי, עכשיו אני נותן לו את הישועה שלי.

אין שום ייאוש כלל בלי יוצא מן הכלל

השורש של כוחות הנפש של עמ“י זה התקווה שאנחנו לא מתייאשים ויודעים שוודאי שתהיה גאולה. יש לי מלחמה? בוודאי שהקב“ה יושיע אותי. לכן הראש של עשיו כל הזמן לוחש בתוכנו סברות ורעיונות והכל זה במטרה אחת: להחליש את התקווה שלנו שלא נקווה לישועה של הקב“ה. הרבה פעמים הוא מראה לנו מציאות שלימה שהכל לא בסדר, בבית, בעבודה ובכולל ואז הוא מתחיל ללחוש לנו לחישות: רבינו אמר שאין שום ייאוש בעולם כלל, אבל מיד הוא ממשיך ואומר: בכל כלל יש יוצא מן הכלל – המצב שלך זה יוצא מן הכלל. באמת זה מלחמה מאוד-מאוד גדולה.

צריך סיוע מאוד גדול כנגד הדבר הזה

זה מאוד-מאוד קשה לברר את הדבר הזה מכיוון שמצד אחד זה מחשבות והיצר הרע גם מביים לנו סרטים במהלך החיים שלנו. מדי פעם בפעם הוא מביא אותנו למציאות ומראה לנו: תראה, עכשיו הכל נחרב, אתה לא רואה שאתה חי בחורבן?? למה אתה מקווה? אם לא היו עוזרים לנו, באמת שלא היינו יכולים לברר את זה והיינו נופלים לכל הייאוש שלו, היינו הופכים להיות התלמידים הכי קרובים אליו בדביקות הכי גדולה, בלי לדעת היינו הופכים להיות התלמידים של האפיפיור. אנחנו צריכים לדעת שכנגד זה צריך סיוע מאוד גדול – היצר הרע כ“כ חזק וכ“כ חכם והסיוע כנגדו זה ההתחברות וההתקשרות עם הצדיק. צריך לדעת שבלי ההתחברות וההתקשרות עם הצדיק שבא ומסייע לנו, האדם לא יכול לברר את כל השקרים
של היצר רע – היצר הרע יותר חכם מאתנו, לכן צריך פה את ההתקשרות עם הצדיק.

העניין של הצדיק זה לא וורט בחסידות

בפשטות ההתקשרות עם הצדיק זה כשאדם אומר ’הרני מקשר‘, לומד את התורה של הצדיק, מדליק נר לצדיק, נוסע לציון של הצדיק ולאט-לאט לומד את עניין הצדיק. העניין של הצדיק זה תורה שלימה, זה לא איזה וורט בחסידות. זה באמת תורה שלימה מאוד-מאוד עמוקה, רואים שרבינו האר“י הקדוש שגילה את כל סודות התורה, מאוד מאריך בכל עניין הצדיק, זה עניין שלם, הצדיק זה נקרא ’סדר הנהגה שלם בבריאה‘. בקבלה ובחסידות האור של הקב“ה נקרא ’אור אין-סוף‘, אנחנו לא מבינים מה זה, אבל מה שאנחנו יכולים להגיד זה שהמחשבה שלנו לא תופסת בזה שום דבר ועל זה נאמר ’לית מחשבא תפיסא בך כלל‘, אם אנחנו לא תופסים בהקב“ה שום דבר אז איזה התחברות אנחנו יכולים להתחבר עם הקב“ה??

כלים עצות ודרכים להתקרב להשם

..אז מה הקב“ה עשה? הוא הלביש את האור שלו בלבושים. למעשה כל התורה והמצוות זה לבושים כדי לקבל את האור של הקב“ה. התורה מגלה לנו איך לעשות תפילין, אז כשאדם מקיים את מצוות תפילין בכוח מצוות תפילין נמשך עליו אור           א-לוקי. ברגע שאנחנו עושים תפילין לפי ההלכה ואנחנו מניחים אותם, באותו רגע אנחנו מקבלים אור מאוד גבוה. כל לימוד תורה וכל מצווה ממשיכה אור וזה נקרא הלבושים של הקב“ה, הכוונה שזה כלים, עצות ודרכים שהקב“ה גילה לנו ע“י התורה כדי שנתחבר ונקבל את האור שלו בעצמו. הדברים האלה מאוד ידועים ויש בזה הרבה עולמות, מדרגות, ייחודים, כוונות ותפילות מיוחדות. רבינו האר“י הקדוש אומר בספר ’עץ חיים‘ (שער מ“ב) דבר מאוד פלאי: יש בעולם הבריאה 4 יסודות: דומם, צומח, חי ומדבר – אבל יש כלל ויסוד שבין כל דרגה ודרגה חייב להיות תמיד ממוצע, לכן בין הדומם לצומח יש ממוצע שנקרא ’אלמוגים‘-בד“כ זה נמצא בים, זה אבנים שצומחות וגדלות. אומר רבינו האר“י הקדוש שחייב שיהיה תמיד ממוצע בין 2 מדרגות. בין צומח לחי יש חיה שנקראת ’כלאי השדה‘ זה במשניות במסכת פאה, החיה הזאת מחוברת עם חוט הטבור שלה לאדמה, זה כמו עץ שיונק              את החיות שלו מהאדמה, כך גם החיה הזאת יונקת את החיות שלה דרך האדמה..

זה רבינו האר“י שקיבל מאליהו הנביא

..הממוצע בין צומח לחי זה ’כלאי השדה‘. לאחר מכן יש ממוצע בין הבעל חי לבין האדם וזה הקופים. שואל רבינו האר“י הקדוש: ומה הממוצע בין האדם לבין הקב“ה? הצדיק הוא הממוצע בין האדם לבין הקב“ה ועל זה נאמר ’האבות הן-הן המרכבה‘, הכוונה שהצדיקים שנקראים מרכבה לשכינה הם הממוצע בין הא-לוקות לבין האדם – אם חסיד ברסלב היה אומר את התורה הזאת היו אומרים שזה תורה של הזויים, ברוך השם שרבינו האר“י הקדוש שקיבל את כל התורה שלו מאליהו הנביא אמר את זה. אמרנו שהאור של השם חייב להתלבש בלבושים כדי להתגלות, אם הוא לא יתלבש בלבושים אזי הוא לא יתגלה לנו ולא יהיה לנו קשר וחיבור עם הקב“ה. המקום הגבוה ביותר שהאור של הקב“ה מתלבש ומשפיע לבריאה זה הנשמה של הצדיק, לכן רואים בזוהר הקדוש, בכתבי רבינו האר“י הקדוש ובתלמידיו בפרט אצל הבעש“ט ותלמידיו  שדיברו על גודל החשיבות וגודל העניין שנקרא התקשרות עם הצדיק. ברגע שאנחנו זוכים להתקשר עם הצדיק אנחנו בעצם זוכים להתקשר עם מקום מאוד-מאוד גבוה ברוחניות וע“י זה נמשך סיוע מאוד גדול – אבל איך ההתקשרות הזאת פועלת בפועל? בתורה נ“ט רבינו מדבר על מי שהולך ומקרב את הרחוקים ואומר שמי שהולך ומקרב רחוקים צריך להיזהר בזה

שותפים לעסק? חברותא? בני זוג??

רבינו לא אומר שם להימנע מקירוב רחוקים אלא שצריך להיזהר בזה מכיוון שברגע ששני בני אדם מתחברים ומתקשרים זה עם זה, אם זה בשיחה או שהם שותפים לאיזה עניין בעבודה או בלימוד, אזי מיד נעשה בין שני האנשים האלה בחינה שנקראת ’מסילות בלבבם‘, נעשה מסילה מהלב של ראובן ללב של שמעון, ומהלב של שמעון נעשה מסילה ללב של ראובן. מה שיש בלב של ראובן מתחיל לעבור ללב של שמעון ומה שיש בלב של שמעון מתחיל לעבור ללב של ראובן – זה נקרא מסילות בלבבם. ההתחברות זה לא רק מה שהעיניים שלנו רואות בעולם הזה כגון שותפים לעסק, חברותא, בני זוג וכן הלאה, זה לא רק מה שהעיניים שלנו רואות אלא יש פה גם רובד עמוק ונסתר שנקרא מסילות בלבבם. הלבבות מתחילים להתחבר ולהתקשר זה עם זה, לכן ברגע שאנחנו מתחברים ומתקשרים עם הצדיק, אזי נעשה מסילות בלבבם ביננו לבין הצדיק ומה שיש בלב בצדיק מתחיל לעבור אלינו

ההתבודדות זה חשבון נפש ותשובה

בהמשך התורה רבינו אומר מה יעשה אדם שהולך ומקרב רחוקים שיש בהם כרגע הרבה יצר הרע: אדם צריך לעשות חשבון נפש וזה נקרא עבודת המשפט. ברגע שאדם שופט את עצמו הוא שורף את כל הרע של השני וזה דבר נפלא מאוד, זה העניין של ההתבודדות, חשבון נפש ותשובה. שאדם יתבונן איך הוא מתנהג ומה הוא עושה ואז הוא לא צריך לחשוש מהבחינה הזאת
שנקראת מסילות בלבבם, אפילו שיבואו רוחות רעות לתוך הלב שלו, הם נשרפות על ידי מידת המשפט וזה נקרא שאש המשפט ששורפת את כל הרע.