פרשת תרומה | מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו

Getting your Trinity Audio player ready...

בעזרת השם נמשיך עם המעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו. הזכרנו שהבן מלך זה מרמז על הנשמה הא-לוקית והבן שפחה זה מרמז על הנפש הבהמית, למעשה כל העבודה שלנו כל ימי חיינו זה לברר את הנשמה הא-לוקית מתוך הנפש הבהמית, לכאורה יש פה שאלה: אם מתברר לבן מלך האמיתי שהוא הבן מלך האמיתי, ז“א אם מתברר לאדם שהוא יהודי ברוך השם, יכול להיות שהיה תקופה שהוא לא ידע את המשמעות של הדברים אבל יום אחד הוא התעורר בבוקר ומשמיים גילו לאדם את האמת והוא עכשיו מתחיל לחזור בתשובה וללמוד תורה, לכאורה הוא יודע כבר שהוא נשמה א-לוקית

הרבה מעברים והרבה שנים

בבוקר אנחנו אומרים בברכות השחר ’א-לקי נשמה שנתת בי טהורה‘ וזה הולך על הנשמה הא-לוקית אז לכאורה מדוע במעשה רבינו מספר שכל הסיפור כולל הרבה מעברים והרבה שנים עד שבסוף הבן מלך האמיתי אומר: עכשיו אני יודע שאני באמת הבן מלך האמיתי – ומתי זה קורה? רק בסוף הסיפור. אם כבר בתחילת הסיפור הוא לומד והתקרב לצדיק אז מדוע אחרי שהוא לומד תורה ומתקרב לצדיק וחוזר בתשובה עדיין לא ברור לו האם הוא בן מלך אמיתי או בן שפחה, לכאורה מדוע אין לו בהירות בזה? רבינו רומז פה על עניין עמוק: ידוע שהאדם מורכב משתי בחינות עיקריות שזה מוח ולב שזה שכל והרגשה, מצד השכל אנחנו יכולים לדעת הרבה אמת, יכול להיות שאדם יודע הרבה אמת מצד השכל ויכול להיות שהוא כבר יכול למסור שיעורים ולכתוב מאמרים על העניין של האמת, לדוגמא אחרי חצי שנה בישיבה אדם יכול לכתוב מאמר שלם עד כמה מידת הכעס היא מידה לא-טובה, אפשר לשכנע אחרים בזה אבל כל זה ידיעה שכלית. לוקח שלושה או ארבעה ימים להבין שכעס זה מידה לא טובה אבל לוקח 30 שנה כדי לעקור את זה מהלב, מה שרבינו מרמז פה זה שאעפ“י שהבן מלך האמיתי יודע שהוא בן מלך אבל הוא יודע את זה בשכלו שהוא הבן מלך האמיתי

צריך לדעת שגם זה חלק מהדרך שלנו…

משה רבינו אומר ’וידעת היום‘ זה בשכל וזה לוקח שלושה ימים ’והשבות אל לבבך‘ זה שבעים שנה, העבודה של כל ימי חיינו זה להשיב אל הלב את כל מה שאנחנו יודעים בשכל, לכן אעפ“י שהבן מלך האמיתי כבר הולך במסלול והולך בדרך האמתית שלו, עם כל זה, לעקור את זה לגמרי זה עבודה של כל החיים ולכן גם הרבה פעמים כשאנחנו רואים שאנחנו חוזרים אחורנית הכוונה במידות ובתאוות, הכוונה נופלים, צריך לדעת שזה חלק מהדרך. חלק מהדרך זה העניין של לחזור אחורנית..

מאוד שמח בזה!!

לא תמיד אדם יכול להתקדם רק קדימה, זה לא איזה מקרה שטעיתי או שקרה לי איזה מקרה, זה בטעות נפלתי, בתוכנית של הדרך זה שמדי פעם בפעם אנחנו נרד – למה זה חייב להיות? כי עצם העובדה שאדם לפעמים חוזר אחורה בדרכו הרוחנית זה עושה 2 דברים: דבר אחד זה מעורר את הלב של האדם, כשאדם מתחיל להרגיש את האור של הנשמה הא-לוקית הוא מאוד שמח בזה, אנחנו משתוקקים לזה כי זה הטוב האמיתי שלנו..

הקב“ה רוצה את הצעקות

יש לנו טבעים, ברגע שדבר מתמיד לאורך זמן לאט-לאט אנחנו מתקררים, זה הטבע של האדם. ברגע שהקב“ה רואה שאדם קצת נרדם הכוונה קצת התקרר, מיד הוא מזכיר לו קצת את העבר ואז מה זה עושה לנו? אדם רוצה את האמת הוא יודע שהאור של הנשמה הא-לוקית זה הארמון של המלך ושם אנחנו רוצים להיות, הנפש הבהמית זה ביצות. לפעמים אנחנו מתרגלים לארמון של המלך, כבר טוב לנו והכל בסדר ורגוע, הנפש הבהמית זה נראה כבר עבר רחוק, זה לא שייך לי כבר, באמת זה טוב שאדם אומר שזה כבר לא שייך לו אבל הזוהר הקדוש אומר שהקב“ה רוצה את הלב של האדם היהודי. הלב של האדם היהודי זה לב שבוער להקב“ה ומשתוקק להקב“ה, ברגע שאנחנו נרדמים בארמון של המלך, הכוונה שהכל מתחיל כבר להיות כשגרה והכל בסדר אז הקב“ה אומר: תחזור אחורנית, נביא לך קצת את מצרים שיבואו אחריך, נביא לך את עמלק שירדפו אחריך ואז מה אנחנו עושים? מתחילים לצעוק להשם – הקב“ה רוצה את הצעקות האלה, זה מה שכתוב ’ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם א-לקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר א-לקים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה‘ לכאורה יש פה משהו לא ברור, למה הקב“ה לא לוקח את עמ“י דרך ארץ שפלשתים שקרובה מאוד אלא עשה לנו סיבוב דרך המדבר?

הקב“ה מתגעגע לצעקות שהיו במצרים

התורה אומרת ’כי קרוב הוא..בראתם מלחמה ושבו מצרימה‘ ז“א הם עדיין לא רגילים למלחמה, אז לאן הקב“ה לקח אותנו? לים סוף, מה היה שם? באו המצרים להילחם איתנו, עברנו את ים סוף ועברו כמה ימים ואז עמלק בא להילחם אתנו – אז מה הרווחנו שהקב“ה סובב אותנו במדבר, גם ככה היו עוד מלחמות – זה קושייה ידועה. כתוב בספרים הקדושים שהקב“ה סיבב אותנו במדבר כי הקב“ה מתגעגע לצעקות שהיו לנו כשהיינו במצרים. ברגע שאנחנו שוכחים את מצרים ואת כל הצעקות האלה הקב“ה מחזיר אותנו, זה סיבה אחת מדוע מחזירים את האדם מדי פעם

הקב“ה מחזיר אותנו מדי פעם אחורנית

מחזירים את האדם אחורנית כדי שהוא יצעק להשם כי השם אוהב את הצעקות האלה – זה סיבה אחת למה הקב“ה מחזיר אותנו מדי פעם בפעם אחורנית. ר‘ נתן כותב דבר נפלא בשם רבינו, עוד סיבה מדוע מדי פעם בפעם הקב“ה מחזיר אותנו אחורנית: תכלית הירידה זה העלייה, מה זה תכלית הירידה? שאדם יורד למטה והוא אומר התרחקתי מהקב“ה, אומר ר‘ נתן ירדת למטה? אז הירידה למטה זה גם בחינה של להשתחוות הכוונה להכיר את המלכות של הקב“ה יותר בעומק דווקא בגלל הירידה, מדוע? כי כשאין לאדם ירידה אחרי כמה זמן אדם מרגיש שברוך השם הנה הכל בסדר, כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה, וזה שאני חי יומם ולילה בעבודת השם ואני אחד הצדיקים שבדור זה בזכות זה שאני מוסר את הנפש – הקב“ה מזכיר לנו מדי פעם בפעם שאם לא הייתי מביא אותך מקום הזה אתה יודע איפה היית יכול להיות עכשיו, היית יכול להיות רחוק מאוד – הירידה מזכירה לאדם את החסדים של הקב“ה, זה העניין של הירידה. העניין של הירידה זה לזכור את החסדים של הקב“ה..

מרגישים את החסדים כל שנייה ושנייה

אז 2 נקודות גורמות לנו לירידה רוחנית, אחד זה קרירות. שאדם מתחיל לעבוד את הקב“ה והוא מרגיש שהכל כבר בסדר, אז הקב“ה אומר: תחזרו בחזרה ותתחילו לצעוק אליי. הדבר השני זה כדי להכיר את החסדים של הקב“ה, לכן הבן מלך האמיתי עובר הרבה בירורים עד שנזכה. המדרגה של הצדיקים הגדולים זה שכל שנייה ושנייה הם מרגישים את החסדים של הקב“ה, לכן הם לא צריכים לעבור את המצבים האלה כי הם קיבלו את היראה ואת הקשר עם הקב“ה בבחינה כזאת גם כשהכל בסדר, זה הבחינה של הצדיק לכן הוא לא צריך לעבור את הירידות כי בכל רגע ורגע הוא זוכר את החסדים של הקב“ה, כמה שהצדיק גדול יש לו יראה שבכל רגע ורגע הוא יפול, אנחנו שוכחים את היראה הזאת..

הקב“ה לא רוצה את הקרירות

לנו זה לוקח בין יומיים לשלושה – הכל הולך בסדר? אז האדם מרגיש שהכל כבר מסודר, הנה יש פרנסה, אני לומד תורה, באותו רגע האדם מקבל קרירות והקב“ה לא רוצה את הקרירות הזאת אז מה הוא עושה? באותו רגע הוא מזכיר לאדם את הבחינה של הבן שפחה, או שהוא זורק את האדם לאיזה מקום או שזה יכול להיות במחשבה, כדי שמשם הוא יתחיל לצעוק להקב“ה, זה מה שכתוב בשיר השירים: יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה, אני זורק אותך לסתר המדרגה להסתרת פנים, הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב – זה טבע האדם, לכן לברר את הנשמה הא-לוקית מתוך הנפש הבהמית זה לוקח הרבה מאוד זמן וזה כל מה שעובר על הבן מלך האמיתי בסיפור. ואז הבן מלך פגש את האדם-היער..

לגלות את החיבור עם השם גם בהסתרה

האדם-היער מרמז על העניין של הצדיק – כל העבודה של הצדיק זה להיות בבחינת האדם-היער, רבינו כותב בתורה ה‘ חלק שני בליקוטי מוהר“ן שעבודת הצדיק זה להמשיך רוחניות א-לוקות אל תוך הצמצומים. עולם זה מלשון נעלם, יש פה העלמה, כל העולם זה העלמה, אנחנו אומרים בבוקר ’מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית‘, מעשה בראשית זה הסתרת פנים. כתוב שעלה ברצונו לברוא את העולמות אז הוא צמצמם את האור לצדדים, זה הסתרת פנים – העבודה שהקב“ה רוצה מאתנו זה לגלות את הקשר ואת החיבור עם הקב“ה עצמו בתוך ההסתרת פנים, צריך לדעת שלמלאכים אין הסתרת פנים לכן הם נקראים שרפים, הם כל
הזמן נשרפים באהבת השם כי מי שזוכה לראות את הקב“ה עין בעין הוא כל הזמן מתחזק באהבת השם. כל העבודה שלנו זה להתמודד עם מציאות ההסתרה וזה מעלת האדם על פני מלאך, אדרבה הקב“ה שולח אותנו למציאות של הסתרת פנים.

מה הכי עליון וחשוק להקב“ה יותר מהכל

בפרשת שלח-לך משה רבינו פונה להקב“ה ואומר ’א-ל א-לקי הרוחת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף‘ – האור החיים הקדוש שואל שאלה: מדוע משה רבינו פונה להקב“ה בתפילה כזאת ’א-ל א-לקי הרוחת לכל בשר‘ למה כל האריכות הזאת? משה רבינו מבקש מהקב“ה שימחל לעמ“י אז מדוע צריכה להיות אריכות לשון כזאת? מסביר האור החיים הקדוש שיש להקב“ה דרגות של רצון וחפץ בבריאה ומשה רבינו ידע את כל זה, המדרגה הראשונה זה השבח העולה לבורא מהמלאכים שמשבחים אותו וזה המדרגה הראשונה ברצון של הקב“ה, למעלה מזה זה הרצון של הקב“ה בשיר, בשבח ובהודאה של הצדיקים שבגן-עדן שמודים ומשבחים את הקב“ה, זה מעל השיר והשבח של המלאכים ויותר עליון וחשוק להקב“ה מעל הכל זה השיר והשבח והתפילה הבאה מהנשמות אשר בעולם הזה בתוך גוף שמונעם מלהכיר את אהבת השם והם מתעצמים באהבתו מתוך ההסתרה..

הצדיק לא עוזב את השם בשום הסתרה

אין לך עליון וחשוק אצל הבורא יותר מהדבר הזה – אומר האור החיים הקדוש שמשה רבינו ידע שזה הרצון העליון ביותר של הקב“ה אז הוא אמר להקב“ה: אם אתה תכעס ותשמיד את כל עמ“י אז מי ישיר וישבח אותך מתוך העולם הזה? לא כדאי לך להפסיד את החשק הזה שלך אם תשמיד את עמ“י – מיד הקב“ה מחל לעמ“י על חטא המרגלים. כל בריאת העולם וכל הרצון של הקב“ה זה המציאות שלנו פה בעולם הזה, זה ההתמודדות והמלחמה אבל בתוך העולם הזה אנחנו יודעים שבאמת יש ניסיונות מאוד גדולים – זה יפה מאוד להגיד את הדברים אבל בתוך המלחמה והניסיון כמה קשה לזכור את הדברים האלה. בשעה שאנחנו עוברים איזה התמודדות הרבה פעמים אדם שוכח בכלל שהוא שמע פעם כאלה דברים, הצדיק זה הבחינה שהוא ירד, עבר והתמודד עם כל ההסתרות שיש והמשיך רוחניות א-לוקות לתוך ההסתרות והוא גילה את הקב“ה בכל ההסתרות, דהיינו שהוא
לא עזב את הקב“ה בשום הסתרה וזה בעצם מדרגת הצדיק

אמונה, דעת וחוכמה אמתית

זה לא שהצדיק לא ירד להסתרות, הוא ירד להסתרות אבל הוא גילה את הקב“ה בתוך ההסתרות האלה ואחרי שהוא עבר את כל המעברים האלה משם הוא יכול להאיר לכל הנשמות וזה נקרא להמשיך רוחניות א-לוקות, שזה אמונה ודעת, לתוך הצמצום ולתוך ההסתרה לכן זה נקרא האדם-היער. יער זה בגימטריה 280, וזה מספר ומושג שמוזכר הרבה פעמים בקבלה ובחסידות שנקרא ’פר דינים‘. פר זה 280. פר דינים זה ההנהגה של כל ההסתרת פנים שיש בעולם. כל ההנהגה של כל ההסתרת פנים זה נקרא פר דינים. אדם זה גימטריה מ“ה שזה בגימטריה שם קדוש שנאמר על הבחינה של הגילוי של הקב“ה כשהוא מתגלה אלינו. אמונה דעת וחוכמה אמתית שמתגלה לנו זה נקרא ’אור מה‘ לכן משה רבינו אומר בפרשת בשלח ’ונחנו מה כי תלינו עלינו‘, הכוונה אנחנו מבוטלים לגמרי להקב“ה

הוא רוצה להרדים את כל הכוחות שלנו…

הצדיק הוא בבחינת אדם וזה נקרא אור-מה בתוך היער שזה כל הצמצומים – ברגע שהצדיק עבר כבר את כל מה שהוא צריך לעבור והוא כבר גילה את הקב“ה בכל המעברים האלה, מכאן ואילך הוא יכול להאיר לנו ולהדריך אותנו. אנחנו עדיין ביער שזה המבוכות של העולם הזה והיצה“ר מטעה אותנו מאוד, האדם-היער שזה הצדיק הוא מגלה לנו ומאיר לנו את הדרך, הגילוי והעבודה של הצדיק איתנו
בבחינת האדם היער זה בשתי בחינות עיקריות, בחינה אחת זה שאדם יכול
להירדם ולשקוע נפשית ורגשית בתוך המצבים האלה. אחת הבחינות שהיצה“ר פועל אתנו זה להרדים את כל הכוחות שלנו ואת כל הרצונות שלנו לעבוד את הקב“ה

היצה“ר עושה מסך שמסתיר את הרצונות

הרצונות של העולם הזה נלחמים כנגד הרצונות הטובים שבקדושה, לכן אחת הבחינות של הירידה זה שנחבא אצל האדם הרצון שבקדושה וזה סכנה גדולה מאוד כידוע, ברגע שהיצה“ר מתחיל לעורר אותנו בכיסופים ורצונות לעולם הזה הוא עושה מסך ומסתיר מאתנו את הרצונות והכיסופים לעבוד את הקב“ה וזה סכנה מאוד גדולה, כי כל עוד מאיר בתוך האדם רצונות וכיסופים אפילו שיש מלחמה אדם יכול לקום על הרגליים ולחזור בחזרה לעבודה, לכן היסוד הגדול והראשון של העבודה של הצדיק אתנו זה כל הזמן להכניס בנו רצונות וכיסופים. כתוב בזוהר הקדוש בפרשת  כי תצא פירוש על פסוק מפרשת משפטים ’וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור, בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו‘, אז יש פירוש על פי הפשט שזה נקרא נזקי בור, זה אחד מארבע אבות נזיקין, אבל אומר הזוהר הקדוש בפרשת כי תצא פירוש נפלא ועמוק מאוד – הבור זה הגלות האחרונה, גלות אדום, זה הגלות שבה אנחנו נמצאים. ואין בור אלא נוקבא דתהומא רבא, זה עומק-עומק התאוות של העולם הזה. מי פתח את הבור הזה? אומר הזוהר הקדוש שאין איש אלא משה רבינו. משה רבינו אחראי על זה שהוא פתח לנו את הבור הזה..

משה רבינו שבר את הלוחות וגרם לגלויות

מדוע משה רבינו אחראי על זה שהוא פתח לנו את הבור הזה? אומר הזהור הקדוש שבשעה שמשה רבינו שבר את הלוחות הוא גרם לארבע גלויות והוא ידע את זה. גלות בבל, גלות מדי, גלות יון וגלות אדום. בשבירת הלוחות הוא גרם לנו לארבע גלויות האלה והוא עשה את זה בכוונה. צריך להבין את עומק הדבר, אומר הזוהר הקדוש שאחרי חטא העגל משה רבינו ראה והבין שעמ“י צריך לתקן את חטא העגל ומשה רבינו בחר בשבילנו את הארבע הגלויות בשבירת הלוחות. אם הוא לא היה בוחר את הארבע גלויות אז היה לנו עונש הרבה יותר קשה, משה רבינו המתיק את זה בארבע גלויות.
נכון שהכוונה שלו היתה לטובה ולתיקון גדול מאוד
בדבר הזה אבל ברגע שהוא שבר את הלוחות וקבע את הארבע הגלויות הוא אחראי על הבורות, לכן משה רבינו אחראי עכשיו על התיקון של כל הדורות כולל הדור שלנו..

אדם שוכח את הקב“ה בבור

’וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור‘ אומר הזוהר הקדוש אין שור אלא משיח בן יוסף שנאמר ’בכור שורו הדר לו‘ ואין לך חמור אלא משיח בן דוד שנאמר ’והוא עני רוכב על חמור‘ – אומר הזוהר הקדוש שגם המשיחים יצטרכו ליפול לבור הזה, הכוונה יצטרכו לעבור את הירידות של הדור האחרון שזה נקרא בחינה של הנוקבא דתהומא רבא. כל הדור כולל כולם יצטרכו לעבור את זה. אומר הזוהר הקדוש שמשה רבינו שהוא הצדיק האמת שכולל משני המשיחים, יצטרך לעמוד על שפת הבור, הכוונה להיות אתנו בדור שלנו – ’בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו‘ הכוונה ימשיך כיסופים ורצונות לנשמות שכלואות בתוך הבור. הוא יחזיר לנו את הכיסופים והרצונות לתוך הבור כי בתוך הבור האדם יכול לשכוח את הקב“ה..

כגודל ההסתרה כך גודל בלבול הדעת….

בבור אדם יכול ליפול למיתת הלב, משה רבינו שהוא בחינת צדיק האמת שבכל דור ודור שזה האדם-היער, צריך לעורר בתוכנו כיסופים ורצונות לעבוד את הקב“ה, זה בחינה אחת בהאדם-היער. בחינה נוספת: ברוך השם אחרי שאדם התעורר בכיסופים ואז לא ברורה לאדם הדרך כי כגודל ההסתרה כך גודל בלבול הדעת, אנחנו לא יודעים מה האמת ומהי הדרך הנכונה לעבוד את הקב“ה וצריך לדעת שזה לא דבר פשוט, זה לא שכתוב בספרים א‘ ב‘ ג‘, ואם נעשה א‘ ב‘ ג‘ אנחנו נעבוד את הקב“ה, צריך שהצדיק יאיר לנו את זה ויברר לנו בדעת מהי עבודתנו בכל דור ודור לכל אדם ואדם..

לא היה יותר קל לאכול מטרנה כל החיים?

אם הצדיק לא יאיר לנו אנחנו לא נדע איך לעבוד את הקב“ה כי יש כלל גדול מאוד בדבר הזה, אנחנו רואים במציאות החיים שיש כל הזמן שינויים, אנחנו מבינים שזה לא מתאים לתת לילד בן חודשיים אוכל שאנחנו נותנים לילד בן ארבע עשרה, כל אחד מבין שבגיל חודשיים צריך לתת מטרנה ובגיל ארבע עשרה כבר מביאים דברים אחרים. היה יותר קל אם כל החיים היינו אוכלים מטרנה אבל רואים שזה כל הזמן משתנה, השינוי הזה בא ללמד אותנו שגם ברוחניות אדם כל הזמן צריך לגלות ולהתברר בתוכו דעת אחרת והעצה והדעת שהיתה נכונה בשבילי לפני שנה זה עכשיו כבר מהלך אחר לגמרי וזה כל הזמן משתנה. אנחנו כל הזמן צריכים הדרכה אחרת
לכן הצדיק צריך להאיר לנו את השינויים שבהם אנחנו עוברים וכמו שמאכל
של תינוק זה לא מאכל של אדם מבוגר, כך עצה של אדם שהתקרב לפני חצי שנה לצדיק זה לא עצה שהוא יצטרך 10 שנים אחרי שהוא התקרב לצדיק, צריך לדעת שזה כל הזמן משתנה, צריך לדעת שהדורות זה לא אותם דורות, וגם בתוך הדור
כל אחד שונה מהשני וגם אצל האדם זה משתנה עם הזמן – זה שינויים בתוך שינויים

להנהיג את הדור לפי השינויים שבהנהגה

איך אדם יכול לדעת בכל השינויים האלה מה העצה הנכונה בשבילנו עכשיו? איך אנחנו צריכים לעבוד את הקב“ה בשלב הזה ובמציאות הזאת? אנחנו לא יכולים לדעת את זה וזה העניין של הצדיק לגלות לנו את הדעת ואת העצה מה ששייך בתוך השינויים לכן אנחנו רואים שאצל צדיקים מאוד גדולים הכל משתנה אצלם. אנחנו כל הזמן נראה שינויים אצל הצדיק שעוסק בתיקון נשמות ישראל כי כל העולם, כל החיים, כל המערכות, כל הנשמות, הכל משתנה והוא יודע להשתנות לפי זה – זה הבחינה השנייה של האדם-היער, לדעת איך להנהיג את הדור לפי השינויים של ההנהגה למעלה ורק צדיק האמת יודע את הסוד הזה וזה בית המקדש. בפרשת תרומה כתוב ’ועשו
לי מקדש ושכנתי בתוכם‘, מה זה היה הבחינה של המקדש?

לדעת מה רוצים מאתנו שם

המקדש זה ממוצע בין שמיים לארץ, זה מחבר את השמיים ואת הארץ. יש כזה דבר שנקרא יחוד שמיים וארץ, מה הכוונה? לחבר שמיים וארץ הכוונה לגלות למטה בעולם שלנו את הדעת מה רוצים מאתנו למעלה. יש מהלך שלם ועניין שלם לגלות בעולמנו מה רוצים מאתנו למעלה. צריך לדעת שכל תיקון העולם זה שאנחנו נדע למטה מה רוצים מאתנו למעלה ויש בזה 3 מדרגות כלליות: אחד זה לדעת באופן כללי מה רוצים מאתנו למעלה. דבר שני זה לדעת  מה רוצים מאתנו באופן פרטי ודבר שלישי זה לדעת בפרטי פרטיות. כל עבודתנו זה בעצם לחתור ולגלות מה רוצים מאתנו למעלה אבל יש דברים כלליים שאנחנו יודעים, התורה והחכמים במשך הדורות גילו לנו. אנחנו רואים שהתורה מגלה לנו איך רוצים משמיים שאנחנו נתנהג פה בארץ אבל כל זה בכלליות..

יכולים לדעת את רצון השם יותר בקלות

הצדיקים הגדולים היו משיגים את הרצון של הקב“ה בכל רגע ורגע וזה מדרגה נוראית מאוד וזה נקרא לחבר שמיים וארץ, הכוונה בדעת. כל העניין של בית המקדש והמשכן שהוא ממוצע בין רוחניות לגשמיות זה שכשהוא היה קיים עמ“י היו יכולים הרבה יותר לגלות ולדעת מה רוצים מאתנו. למעשה בית המקדש זה בחינה של צינורות שפע, כשהיה משכן ובית המקדש היינו יכולים לדעת הרבה יותר בקלות מה הקב“ה רוצה מאתנו והעבודה של כל הצדיקים הגדולים זה להגיע לבחינה הזאת, לגלות את רצון השם וזה הדבקות השלימה בהקב“ה. אחרי שנחרב בית המקדש, הקדושה של בית המקדש לא בטלה, עדיין הרושם של בית המקדש והמשכן נמצאים בעולם, זה לא הלך לאיבוד אבל היום מגיעים לבחינת בית המקדש ע“י תורה ותפילה

מאיפה הם ידעו את כל זה? הם לא ידעו

כל העניין של פנימיות התורה שהיום קוראים לזה קבלה וחסידות זה הכל כציור העולמות וע“י הפנימיות של התורה אדם יכול להגיע בעצם לעבודה במדרגת בית המקדש – ראינו רמז נפלא לכל זה, מי זכה שהתגלה לו כל סוד המשכן? בצלאל, כמובן שהכל היה ברוח הקודש, העבודה של המשכן זה היה האומנות הכי גדולה בעולם, כל מיני סוגים של רקימות ובניית כל מיני דברים מאוד-מאוד מרוכבים, אין היום אומנים שיכולים לעשות את האריגה שהייתה בפרוכת, מאיפה הם ידעו את כל זה? אומר הזוהר הקדוש שהם לא ידעו. הם היו באים לארוג ובאותו רגע שהם היו יושבים לארוג פתאום הייתה להם סיעתא דשמייא והם היו אורגים את האריגה הנכונה, כל זה למעשה מעשה א-לקים. לבצלאל התגלה כל הסדר הזה לכן הוא יכל לבנות את המשכן. יש ספר שנקרא ’ויקהל משה‘ זה ספר מלפני 300 שנה שכתב אותו אחד הצדיקים ושם הוא כותב שבצלאל היה צריך לבוא בגלגול והוא בא בגלגול של רבינו האר“י הקדוש. האר“י הקדוש היה גלגול של בצלאל, אז כמו שבתקופת המדבר הוא בנה את המשכן ואת סדר העולמות, עכשיו הוא בא לגלות לנו בדרך תורה את כל סדר העולמות – הוא חידש דברים שבמשכן לא כולם ידעו את זה, ועכשיו ע“י התורה של רבינו האר“י הקדוש עכשיו כולם יכולים לדעת את זה

יש מצבים שביטולה של תורה זהו קיומה

בספר ויקהל משה כתוב שרבינו האר“י הקדוש היה גלגול של בצלאל וזה נקרא מחבר שמיים וארץ, זה הבחינה של הדעת ועיקר הכוונה של הדעת זה שהצדיק מגלה לנו מה רוצים מאתנו בשמיים וצריך לדעת שזה לא דבר מובן מאליו כי לפעמים יש בחינה שאדם מסתכל על הדברים הפוך מאיך שהתורה מסתכלת על הדברים, לדוגמא יש מצבים שביטולה של תורה זהו קיומה, הרבה פעמים יש לאדם שאלה: עכשיו החברותא שלו מחכה לו, או שעכשיו חצות לילה והוא צריך לצאת לשדה, ברוך השם הוא הולך להיות מלאך – עכשיו האישה רוצה לשבת ולדבר איתו, מה הוא עושה? החברותא מחכה לו או שהוא רוצה לצאת לשדה אבל האישה רוצה לדבר – מה עושים? שמעתי מהרב ברלנד שליט“א לפני 12 שנה בערך שהוא סיפר שהיה לו תלמיד שהוא לא הסכים בשום פנים ואופן לבטל שום סדר בשביל אשתו..

בסוף התגרש והתחתן עם גויה בגרמניה

הרב ברלנד שליט“א אמר לו: לפעמים ביטולה של תורה זהו קיומה, האישה צריכה אותך. אתה הולך להיות מלאך אבל אשתך צריכה אותך. אז הרב אמר אם האישה צריכה אותך תשב ותדבר איתה, בסדר, אז היום תלך יותר מאוחר להתבודד אבל אתה גם עושה מצוות חסד, ישבת לדבר עם אשתך. הרב ברלנד סיפר שאותו תלמיד לא שמע לו, בסוף מה קרה? הוא התגרש והתחתן עם גויה בגרמניה. ביטולה זהו קיומה זה חלק מההנהגה של הקב“ה שהקב“ה רוצה מאתנו לפעמים דברים שיכולים להראות לנו הפוכים מהשכל, למה זה נראה לנו ככה? הסיבה היא פשוטה, כי אין לנו שכל. הצדיק מגלה לנו לאט-לאט את הדרך מה הקב“ה רוצה מאתנו וזה לא דבר מובן מאליו, גם אם אדם לומד תורה זה לא מובן מאליו. לדוגמא: אחד הדברים שרבינו אומר בתורה ו‘ בליקו“מ זה שעיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק וברוך השם הקב“ה ורבינו הצליחו להכניס את הנקודה הזאת חזק בעולם..

הכי קשה לאדם לדון לכף זכות את עצמו

היום מבזים אותנו בברסלב על זה שאנחנו שותקים על הביזיונות. לשמוע בזיון ולשתוק זה המעלה הכי גדולה בעולם, כל העולם מתקיים על מי ששומע
ביזיון ושותק. צריך לדעת שהצדיק מכניס בנו את הנקודה הזאת, כשאדם
מתקשר עם הצדיק, הצדיק מאיר בנו את הנקודה הזאת, יש דבר נוסף שהוא גם לכאורה נגד השכל של התורה, בתורה רפ“ב רבינו אומר כמה צריך להקפיד לראות נקודות טובות, להסתכל בעין טובה בשלוש בחינות: על הקב“ה, על עצמו, ועל אחרים. מישהו אמר לי: להסתכל בעין טובה על הקב“ה? אפשר בכלל להגיד כזה דבר? יש בכלל איזה אפשרות אחרת? אמרתי לו: יש אפשרות אחרת, אם זה נכון או לא נכון זה כבר משהו אחר אבל יש לנו אפשרות אחרת. כמה פעמים אנחנו מקפידים על הקב“ה, לא תמיד אנחנו מסכימים עם מה שהוא עושה אתנו, אנחנו מסכימים איתו בכל הנהגה והנהגה? אדם קצת עובר צמצמום והוא כבר כועס על הקב“ה מדי פעם בפעם – זה מעלה לדון את הקב“ה לכף זכות שהוא עושה את הכל לטובתנו, אבל המקום הכי קשה לדון לכף זכות זה שאדם ידון את עצמו לכף זכות..

אתה רואה את המעשים הטובים שלך?!

אדם ברוך השם מתעורר ביראת שמיים והוא רוצה להתקרב להקב“ה, אחד הדברים החריפים ביותר זה איך אדם דן את עצמו לחומרה, כל טעות הכי קטנה ואדם מרגיש את זה בחריפות מאוד גדולה, אבל המעשים הטובים שאנחנו עושים? הרבה פעמים אדם בכלל לא מרגיש את זה – אם אדם מרגיש את הביקורת כלפי עצמו אבל הוא לא יודע להראות בתוכו את הנקודות הטובות זה בכלל לא טוב, זה לא נכון כי זה יפיל אותנו למרירות הנפש, לכבדות ולעצבות גדולה מאוד. ידוע שפעם רבינו אמר לר‘ נתן: אתה תיתן את הדין. ר‘ נתן נבהל והתחיל להתבונן על מה הוא יתן את הדין, הוא לא ידע על מה. רבינו אמר לו: אתה תיתן את הדין על חוסר אמונה – ר‘ נתן מאוד התפלא ואמר: אני מאמין שאני יכול לתת את הדין על הרבה דברים אבל דווקא על אמונה? ר‘ נתן היה מאוד חזק בעניין האמונה. רבינו אמר לו: לא על האמונה בהקב“ה אלא על האמונה בעצמך, אתה לא מספיק מגשים את עצמך. היום אנחנו יכולים לראות את זה שאחד היסודות הכי גדולים של היצה“ר של הדור שלנו זה ברגע שאדם לא מעריך ולא מחשיב ולא שמח בעצמו, בעבודתו ובדברים שהוא עושה

תיזהר שלא להעריך את העבודה שלך…

הרבה פעמים נופלת לאדם חלישות הדעת כ“כ גדולה כשהוא לא מעריך את עצמו ולא מכבד את הדברים שהוא עושה, אז שלב א‘ זה חלישות הדעת, שלב ב‘ זה מרירות הלב, שלב ג‘ זה עצבות, שלב ד‘ זה דיכאון ושלב ה‘ זה ייאוש ואדם כבר לא רוצה לעשות שום דבר. אדם מגיע לכבדות כזאת שהוא כבר לא רוצה לעשות שום דבר – כמעט כל הירידות הרוחניות היום מתחילות מזה שאדם לא מכבד את עצמו ולא שמח במציאות שלו. רבינו הזהיר והקפיד מאוד שנלך עם תורה רפ“ב שאדם ידע להעריך ולשמוח בעבודתו ולדעת שזה חשוב אצל הקב“ה, אם אדם יודע ומתבונן שכל תנועה שהוא עושה מעריכים את זה בשמיים אז הוא מקבל חיות ושמחה – זה הבחינה של לחבר שמיים וארץ, לתת לנו דעת איך לעבוד נכון את הקב“ה בדור שלנו.