קרח, מלאך קדוש וההסתכלות הפנימית  

בע“ה נמשיך לעסוק בעניין של קרח ושל כל העניין של ההסתכלות הפנימית. אנחנו יודעים שבפרשת קרח יש את המחלוקת הגדולה שחלק קרח על משה רבינו. לכאורה זה לא פשוט, איך יכול להיות שלא עברה שנה וכמה חודשים אחרי עשרת המכות, קריעת ים סוף, יציאת מצרים ומתן-תורה, אחרי שעם ישראל ראו שמשה רבינו עולה פעמיים כדי לקבל את התורה, ואחרי כל זה כתוב שקרח הצליח לשכנע מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות שהמחלוקת על משה רבינו היא צודקת..

יש יצר הרע של ’מלאך קדוש‘

רבינו אומר בתורה ע“ב שהיצה“ר של צדיקים ושל אנשים גדולים במעלה זה ’מלאך קדוש‘, בפשטות הכוונה שהיצה“ר מצליח להטעות ולבלבל את הצדיקים בהטעיות דקות מאוד במחשבה שכל זה מתלבש גם בדברי מצווה, ז“א שבזמן המחלוקת הם סוברים שזה מצווה לחלוק – זה הכוונה מלאך קדוש. רבינו אומר שיש יצה“ר של הדמים העכורים, זה כפשוטו, עבירה. אבל היצה“ר של מלאך קדוש הכוונה שאין להם יצה“ר של עבירות אלא הם עדיין לא ביררו משהו בעולם המחשבה והיצה“ר מצליח להטעות אותם במחשבות. אומר רבי נתן בליקוטי הלכות שהוא מצליח להפוך עבירה במלבוש של מצווה. ז“א באותו זמן הצדיקים שמוטעים ע“י מלאך קדוש חושבים שזה מצווה,  הם עושים את זה לשם-מצווה, זה הכוונה מלאך קדוש. השאלה היא איך יש כוח ליצה“ר להטעות את הצדיקים ע“י הבחינה שנקראת מלאך קדוש? חייב להיות איזה נקודה פנימית שהם עדיין לא ביררו בתוך המידות שלהם. בד“כ זה מידת הגאווה, מידת הקנאה ומידת הכעס. הצדיקים הם אנשים באמת גדולים במעלה, קרח היה אדם גדול מאוד במעלתו וזה כתוב בזוהר הקדוש ובמדרש, אבל אם יש איזה דקות של המידות שהם עדיין לא ביררו, זה האחיזה של היצר הרע להטעות אותם. לכן רבי נתן כותב בליקוטי הלכות שאפילו אם אדם באמת זוכה למדרגות רוחניות גבוהות מאוד, עם כל זה, תמיד היצה“ר יכול להטעות אותו..

כל עוד יש יצר הרע בעולם האדם בסכנה

זה שאדם זכה למדרגה רוחנית גבוהה, עדיין לא מובטח לו שהיצה“ר לא יכול להטעות אותו, כי היצה“ר יכול להטעות מאוד אפילו אנשים גדולים במעלה. רבי צדוק הכהן מלובלין כותב שכל עוד יש בחינה של יצה“ר בעולם, אפילו אם האדם עצמו מתוקן מיצה“ר, אם יש יצה“ר בעולם האדם בסכנה וזה היתה הטעות של קרח. אז מה יכול האדם לעשות כדי לא לטעות? כתוב הרבה בספרים שאדם צריך לדעת ’אדם מועד לעולם‘, תמיד אפשר לטעות, שאף פעם לא נהיה בטוחים במאה אחוז במה שאנחנו רואים או מבינים או משיגים, בפרט אם זה עניין של מחלוקת על מישהו..

לא לקיים את זה..

אדם צריך  תמיד לפחד מהמחלוקת, במיוחד אם זה מחלוקת על צדיקים. היצה“ר בא ואומר לאדם שזה אחת המצוות הכי גדולות לחלוק, צריך להגיד לו: אתה צודק, אבל אני מעדיף לא לקיים את המצווה הזאת. כתוב הרבה בספרים הקדושים שהיצה“ר נתפס בעיקר בעניין של המחלוקת ואח“כ זה הדבר שהכי קשה לתקן יותר מכל העבירות. לדוגמא האחים הקדושים שטעו בכל העניין של יוסף, חז“ל אומרים שאת חטא מכירת יוסף אנחנו מתקנים עד ביאת משיח צדקנו, ויש דעה שאומרת שגם אחרי שיבוא משיח צדקנו יצטרכו לתקן

נקודה פנימית שלא תוקנה

-העניין של מכירת יוסף הוא כ“כ חמור. בוודאי שהאחים הם קדושי-עליון, זה כל שורשי נשמות ישראל, ועם כל זה, היצה“ר הצליח להטעות אותם ולהכשיל אותם בנקודה של המחלוקת, וזה היה היסוד של הטעות של קרח. אבל על מה נתפס היצה“ר? כמו שאמרנו, אפילו אדם גדול חייב שיהיה איזה מידה לא טובה או נקודה פנימית שלא תוקנה בשלמות ואז היצה“ר נתפס על זה. מה היה אצל קרח? אומר מדרש תנחומא וגם מדרש רבה שלקהת היו ארבעה בנים: עמרם, יצהר, חברון ועזיאל. עמרם הבכור במשפחת קהת והבנים שלו קיבלו את המתנות ואת המעלות הכי גדולות בעמ“י. משה קיבל את ההנהגה כידוע ומסר לנו את התורה והוא גדול הנביאים, ואהרן הוא כהן. לאחר מכן יש את יצהר, הבן הבכור של יצהר זה קרח. לאחר מכן יש את חברון ועזיאל. עזיאל הוא הבן הקטן. הבן של עזיאל זה אלצפן והוא נבחר להיות נשיא בית-אב למשפחת קהת. ז“א שהוא אחראי על כל שבט לוי, וכמו שאמרנו זה היתה המשפחה הכי חשובה עם התפקידים הכי חשובים בתקופת המדבר. כאשר קרח ראה שמשה רבינו דילג עליו, כי אם נסתכל משה ואהרן, קרח ואלצפן הם בני-דודים, אבל קרח יותר גדול ביחס לאלצפן…

הקב“ה מעיד עליו: והאיש משה ענו מאד

אומר קרח: זה שמשה ואהרן קיבלו את התפקידים החשובים זה מובן כי הם הבנים של הבכור, אבל למה משה דילג עליי ובחר את אלצפן בן עזיאל – מכאן אמר קרח: אם כך, זה לא לשם שמיים, זה פרוטקציות. ברגע שקרח ראה שיש פה אי-סדר ודילגו עליו כשמגיע לו התפקיד הזה, הוא הקפיד על משה רבינו והוא הרגיש קנאה באלצפן שקיבל את התפקיד הבכיר להיות נשיא בית-אב לקהתי. היצה“ר הצליח להטעות אותו ולשכנע אותו: כל מה שרבינו עושה זה לא לשם שמיים. נזכור שלפני
2 פרשיות הקב“ה מעיד בתורה: והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על
פני האדמה. כשאנחנו מתבוננים בדבר הזה זה דבר מבהיל, קרח היה אדם גדול מאוד..

אם קרח טעה אז איפה אנחנו נמצאים?!

קרח היה בעל רוח הקודשו קדוש בברית ודקות-קטנה של מידת הקנאה והוא הופך את היוצרות והוא עושה את השחור לבן ואת הלבן הוא עושה שחור, וכל זה בא מנקודה קטנה פנימית בתוכו של קנאה. עד כמה מידות לא טובות יכולות להטעות ולבלבל את הבן-אדם, להפוך את היוצרות ולבלבל את העולם. אנחנו בוודאי שיש לנו קנאה קצת יותר מקרח ויש לנו גאווה טיפ-טיפה יותר מקרח אבל על כל פנים כמה אנחנו לא יכולים להסתכל על מישהו אחר ולשפוט מישהו אחר. כמה זה מסוכן לשפוט מישהו אחר, אם קרח במקום שלו שהוא בעל רוח הקודש ונושא הארון, טעה בטעות, אז איפה אנחנו נמצאים בדבר הזה. איך ניצלים מזה? אשרי אדם ירא תמיד, תמיד לפחד מההטעיה של היצר הרע. ברגע שאדם מפחד אז משמיים שומרים עליו. נשאלת שאלה, למעשה הזוהר הקדוש נוגע בשאלה הזאת ואחד מגדולי המקובלים במשך הדורות, הרמ“ע (רבי מנחם עזריה) מפאנו, כתב ספר קדוש מאוד שנקרא עשר מאמרות. במאמר שנקרא מאמר כל חי הוא מסביר באמת למה קרח לא היה נשיא בית-אב הקהתי. באמת זה לא טענה כנגד משה רבינו כי הוא רק עשה את הציווי

עבדות מיותרת בשביל קרח לפי מעלותו

-לפי האמת השאלה היא על הקב“ה, למה הקב“ה דילג באמת על קרח? הרמ“ע מפאנו מרחיב את דברי הזוהר ואומר דבר נורא מאוד. באמת קרח היה אדם כ“כ גדול שהתפקיד נשיא בית-אב הקהתי, זה היה פחיתות ערך בשביל קרח. אומר הרמ“ע מפאנו שזה היה עבדות מיותרת בשבילו. מה התפקיד של נשיא בית-אב הקהתי? להיות אחראי מי נושא את הארון, מי נושא את המנורה, מי נושא את שולחן לחם-הפנים – בוודאי שזה עבודה קדושה מאוד-מאוד. כשהלווים חנו, נשיא בית-אב היה צריך לדאוג איפה חונים, איפה מקימים את המשכן וכו‘ – אין ספק שזה עבודה מאוד-מאוד גדולה. אומר הזוהר הקדוש והרמ“ע מפאנו מרחיב על זה ואומר שקרח היה הרבה יותר גדול מזה

מי יסחוב את זה ומי את זה..

אם קרח היה צריך להתעסק בחיצוניות, שוב אנחנו אומרים שזו עבודה קדושה אבל זה עדיין עבודה חיצונית, צריך להתעסק מי יסחוב את זה ומי יסחוב את זה, איפה להקים את האוהל ואיפה להקים את המשכן, זה עדיין נקרא בחינה של עבודה חיצונית – אומר הרמ“ע מפאנו בשם הזוהר הקדוש שלקרח היתה עבודה רוחנית הרבה-הרבה יותר גבוהה – הזוהר הקדוש אומר שהעבודה של קרח
היתה להמתיק דינים בזעיר אנפין, תיכף נראה מה זה,
יש צדיקים שהם מרכבה לשכינה ומרכבה לבחינות עליונות. אומר הרמ“ע מפאנו שקרח היה מרכבה, הכוונה הוא היה ממשיך את הבחינה של המרכבה העליונה  -הוא גילוי של המרכבה העליונה למטה.

כמעט העבודה של כל אדם בעולם הזה

-קרח היה כ“כ גדול במעלה, לכן להיות נשיא בית-אב הקהתי זה היה ירידה בעבודה שלו, זה לא היתה עלייה בעבודה שלו. אם מתבוננים בזה רואים דבר נורא, מצד אחד קרח מסתכל החוצה ורואה שבחרו באלצפן ומפה הוא נפל, למה אלצפן שהוא יותר צעיר ממני הוא הנשיא ולא אני, הוא רוצה את התפקיד הזה. לפי האמת כמו שאמרנו בשם הזוהר ובשם הרמ“ע מפאנו, בשבילו זה פחיתות ולא מעלה. איזה יסוד יש בדבר הזה? כתוב בספרים שיש פה יסוד עמוק מאוד שזה כמעט כולל את העבודה של כל אדם בעולם הזה – לאן אדם מסתכל? האם אדם מסתכל החוצה או אדם מסתכל פנימה? האם אדם מסתכל על הקב“ה או שהוא מסתכל על החיצוניות של העולם? ברגע שקרח הסתכל החוצה וראה תפקידים ומשרות, לזה יש כזה תפקיד ולזה יש כזה תפקיד ואני כביכול עזבו אותי – הוא מרגיש שהוא נפגע – ממה הוא נפגע בעצם? קרח נפגע מהחיצוניות של התפקידים, בתוך העולם, החברה והמשפחה

 יודע שזה המקום הכי נפלא להתבודדות

אם קרח היה זוכה ללכת בהסתכלות ולראות: מי אני ומה התפקיד שלי וזה לא משנה בכלל ביחס לאף אדם אחר. קרח אתה מקנא? שעה התבודדות בוודאי היה לקרח, כי כל משפחת הקהתי היו ברסלבים, בוודאי שהיה להם שעה התבודדות כל יום, הם היו קמים חצות ועושים שעה התבודדות, היה להם את כל המדבר. מי שהיה במדבר סיני יודע שזה המקום הכי נפלא להתבודדות. בוודאי שהיה לו שעה התבודדות, אבל אם אתה מרגיש שאתה מקנא אז מה העצה? שעתיים התבודדות. אם אדם מרגיש שהוא מקנא, אדרבה תרוץ עוד יותר חזק להתבודדות. כשאדם מזהה בתוכו מידות לא טובות שירוץ לצעוק להקב“ה יותר. אם קרח היה עושה את העבודה הפנימית, את הנקודה של ההתבוננות הפנימית הוא היה מגלה את האמת כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. אתה רוצה לדעת באמת מה התפקיד שלך ומה העבודה שלך, היו מגלים לך משמיים שלהיות נשיא בית-אב הקהתי זה רק ירידה, זה לא עלייה, יש לך תפקיד יותר גדול. יתר על כן אומר הרמ“ע מפאנו דבר נורא מאוד. אהרן היה מצד ימין מצד החסדים וקרח היה מצד הגבורות, משה היה הצד האמצעי, קו האמצע. כנגד המרכבה העליונה תמיד צריך שלושה קווים, ימין שמאל ואמצע. זה סודות של הקבלה

מימין מיכאל ומשמאל גבריאל ובאמצע..

-אהרן היה כנגד הימין, כנגד תיקון החסדים. במרכבה למעלה יש את המלאכים מיכאל וגבריאל כמו שאומרים מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל. אומר הרמ“ע מפאנו מימיני מיכאל זה אהרן. אהרן למטה היה כנגד המלאך מיכאל. קרח היה כנגד המלאך גבריאל, הוא היה צריך להיות מרכבה ולהמשיך את הבחינה  במרכבה העליונה את הבחינה של המלאך גבריאל. משה זה כנגד דמות האדם, זה השכינה באמצע. הרמ“ע מפאנו לא כותב את זה בצורה מפורשת, שאדם קרח היה מתאחד עם משה ואהרן ומתבטל אליהם, היו יכולים להביא את הגאולה.

הכוונה לרוץ הרבה אל השם

הניסיון של קרח היה להסתכל החוצה או להסתכל פנימה, איך זוכים להסתכל פנימה? אמרנו מקודם עצה אחת, שעה התבודדות, אם יש לך מידות לא טובות תרוץ לעשות שעתיים התבודדות, אם לא התגברת תגיד 7  תיקון-הכללי, אם לא עזר תעשה ארבע שעות התבודדות – אנחנו אומרים את זה קצת בבדיחותא אבל הכוונה לרוץ הרבה אל השם. מה הניסיון שלנו בעצם? הניסיון שלנו זה בעצם איך זוכים לקבל את ההסתכלות פנימה, הכוונה שאדם יבין מה התפקיד שלו בעולם כי לכל אדם יש תפקיד פרטי ומיוחד שמיועד אך ורק לו ומאוד-מאוד קשה לדעת את זה. אחד ההסתרות הכי גדולות זה מה התפקיד של כל אחד ואחד בעולם. אפילו צדיקים גדולים היו מתפללים להקב“ה שיזכה אותם לדעת
מה התפקיד הפרטי והמיוחד שלהם. לדוגמא יש ספר שנקרא מגיד מישרים של
מרן הבית יוסף שחיבר את השולחן ערוך. היה לו מגיד משמיים שהיה מתגלה אליו..

אנחנו רואים את זה לכל אורך ההיסטוריה

-בדרך כלל המגיד היה מתגלה אליו בשבת בבוקר לפני הנץ בעלות השחר, הוא היה משנן משניות ואז המגיד היה מתגלה אליו ומגלה למרן הבית יוסף המון סודות. אחד הדברים שהמגיד אומר למרן שם בספר: דע שהתפילות שהתפללת שתזכה להגיע לתיקון שלך, התקבלו בשמיים. ז“א שמפה אנחנו לומדים שאפילו מרן הבית יוסף מגדולי הפוסקים של כל הדורות, גם הוא התפלל להגיע לנקודת האמת שלו. אפילו הוא הרגיש שהוא צריך להגיע לנקודת האמת שלו – לכל אורך ההיסטוריה אנחנו רואים את הדבר הזה. זה באמת שאלה גדולה מאוד איך אנחנו זוכים להסתכל פנימה, למעשה בדור שלנו זה נקודת הכוח המדמה, שיש לאדם חשיבות גדולה מאוד בתוכו למה שקורה בחוץ, לעומת זאת הוא מאוד לא שם לב בעצם מי הוא בעצמו ומה תפקידו

הרב עזב את הרבנות והלך להיות עגלון..

יכול להיות שאדם יצליח לקבל כבוד בחוץ, אפילו כבוד תורני או כבוד רוחני אבל זה לא התפקיד שלו אז הוא לא עשה את התפקיד שלו – לא יענישו אותו אבל הוא יצטרף לתקן את זה ולבוא עד פעם לעולם כדי להגיע לתיקון שלו – איך באמת אנחנו זוכים להסתכל פנימה, הכוונה לדעת מה באמת התפקיד שלנו, וצריך לדעת שצריך לזה סיעתא דשמייא מאוד גדולה כי בדבר הזה זה ’עולם הפוך ראיתי‘. יש בספר שבחי הבעש“ט שהרבה מהצדיקים העידו שהסיפורים שלו הם סיפורים אמיתיים, כי  זה נכתב ע“י אדם גדול מתמידי הבעש“ט מסיפורים שהוא ראה בעצמו או שמע מכלי ראשון. הוא מספר שם שפעם אחת הגיע רב מורה הוראה של כמה עיירות אל הבעש“ט והוא שאל אותו: מה תיקון שלי? הבעש“ט אמר לו: להיות עגלון. הרב הזה התבטל למה שאמר לו הבעש“ט, הוא עזב את הרבנות והלך להיות עגלון. אחרי זה הבעש“ט אמר לתלמידים שלו שא“א לתאר איזה סיעתא דשמייא שהוא שמע לו..

הנקודה הפנימית זה ’עולם הפוך ראיתי‘

הבעש“ט אמר שאם אותו רב לא היה שומע לו הוא לא היה מגיע לתיקון שלו, עכשיו כשהוא עגלון הוא יגיע לתיקון שלו. איך זה יכול להיות כזה דבר? ברגע שנוגעים בנקודת הפנימיות זה בחינה של ’עולם הפוך ראיתי‘. איך זוכים שמשמיים יזכו אותנו לראות את נקודת הפנימיות? היסוד הראשון של הדבר זה קודם כל הביטול לצדיקים בכלל ובפרט לצדיק האמת. זה היסוד הראשון כי כל העניין של צדיק האמת זה שהראייה הפנימית היא מאוד פתוחה אצלו. צדיק האמת מסתכל על כל העולמות, על הנשמות, על עצמו, על אחרים, הוא רואה את הכל בנקודת האמת הפנימית, הוא רואה מה התפקיד של כל נשמה. רבי נתן כותב בעלים לתרופה במכתב שע“ה: והאדמו“ר ז“ל ידע ויודע את כל הנשמות מיום ברוא א-לקים אדם על הארץ ועד הסוף האחרון ואת כל הגלגולים שלהם ואת כל התיקונים שלהם וזה דבר קטן אצלו. מה ההשגה של
צדיק האמת זה לית מחשבה תפיסא בך כלל בבחינה הזאת..

רבינו האר“י הקדוש והבעש“ט

אז ע“י ההתקשרות לצדיק האמת יש לאדם סיעתא שמייא מאוד גדולה, נשמת הצדיק מסייעת בידנו. בדורות הקודמים היה את רבינו האר“י ואת רבינו הבעש“ט, הצדיק היה אומר לכל אדם מה שורש נשמתו ומה התיקון שלו. לפני כמה שנים מישהו שאל אותי: למה יגרע חלקנו? הרי בדור הזה אין את מי לשאול, וגם אם יש את מי לשאול
אז זה נדיר מאוד שיגידו, ורואים שכלל ישראל גם לא יכולים לשאול את זה. גם אם אדם יודע שאיש איזה צדיק שיכול להגיד לו, אבל עדיין אנו רואים שזה לא נחלת-הכלל.

משמיים מוליכין את האדם בדרך תיקונו

-את הנקודה הזאת ביררנו לפני הרבה מאוד שנים אצל זקני ברסלב והם אמרו לי תשובה מאוד מעניינת בדבר הזה, הם אמרו: מצד אחד אין לנו את מי לשאול אבל יש לנו מעלה גדולה לדור שלנו, ברגע שאדם מתקשר עם רבינו ועם תלמידי רבינו, רק עצם ההתקשרות, משמיים כבר מוליכים את האדם בדרך התיקון שלו. אחת הראיות שהביאו זה שיחה בחיי מוהר“ן שרבינו אומר בלשון הזו: מובטח אני אצל השם יתברך, שאת זה הקב“ה לא יעשה לי, שיקח את אחד מאנשיי לפני שיגיע לתיקון
שלו. זה כמעט מילה במילה הלשון של רבינו. זאת אומרת רבינו אומר יש לי
הבטחה מהקב“ה, האנשים שלי יגיעו לתקן השלם שלהם. מפה רואים את גודל
כוח ההתקשרות שלנו עם הצדיק – נשמת הצדיק מסייעת לאדם לעשות
את התפקיד שלו ואת העבודה שלו בעולם הזה. לכן האמירה ’הרני מקשר את
עצמי‘, להדליק נר לכבוד הצדיק, ללמוד את התורות של הצדיק, שיחות חברים – כל אחד לפי מקומו ובחינתו. ה דבר מאוד-מאוד גדול, לצדיק יש כוח עצום ונורא מאוד..

התקשרות עם הצדיק זה היסוד הראשון

ההתקשרות עם הצדיק זה היסוד הראשון שאדם יזכה שיפתח לו הדעת והעיניים להסתכל באמת על נקודת האמת על הפנימיות ולא על החיצוניות כי היצר הרע כל הזמן מפתה אותנו להסתכל החוצה. נקודה שנייה שזה בא בעצם מכוח ההתקשרות: יש לנו הרבה מאוד ניסיונות בחיים וקורים לנו כל מיני מאורעות, לפעמים פוגעים בנו, לפעמים היצה“ר מבלבל אותנו בתאוות, יש בעולם הזה כל מיני שיגעונות וב“ה כל יום יש לו את הצמצום שלו ואת ההסתרה שלו – הצמצמום וההסתרה קודם כל מניעים את האדם ליפול בתוך הצמצום וההסתרה, אם מישהו ביזה אותי אז זה או לכעוס עליו או להיות עצוב ומדוכא, אם זה איזה תאווה אז ליפול בתאווה, אם זה ממון אז שיויתי הדולר לנגדי תמיד – כללות העבודה שלנו בזה זה כל הזמן להעלות את זה למלכות של השם, לראות את הקב“ה בכל דבר ודבר – זה עבודה כל החיים..

הולך ללמוד ארבע דפי גמרא בבקיאות

כל העבודה שלנו זה לראות את מלכות השם בתוך ההסתרה ולמעשה זה כללות התורה. התורה נותנת לנו כלים איך לקיים את זה בכל דבר, בכל ניסיון ובכל קושי, תמיד להתחבר ולהתקשר עם הקב“ה. בתורה ו‘ רבינו אומר שעיקר התשובה זה כשישמע בזיונו ידום וישתוק – אומר ביאור הליקוטים שרבינו מדבר על כל ביזיון שעובר עלינו בחיים, לפעמים גם הקב“ה מבזה אותנו. אדם קם בבוקר ואומר היום אני הולך להיות הצדיק הכי גדול בעולם, אני הולך ללמוד 4 דפי גמרא בבקיאות, אח“כ אני אלמד את הסדר בעיון, רש“י תוספות והראשונים, לאחר מכן אני אעשה שעתיים התבודדות ואז שעתיים ליקוטי מוהר“ן בעיון, אח“כ עץ חיים, אח“כ שער הכוונות, כשאני אגיע למנחה-ערבית אני כבר אגיע מלאך ולא אדם. איך שהוא רק פתח את הגמרא הוא לא ידע לקרוא את האותיות, כל המוחין התסלקו
ואדם כל היום רק הולך הלוך וחזור, הלוך ושוב ומשום מה הוא בכלל לא מבין מה כתוב בגמרא הזאת, אתמול הוא
היה גאון עולם, היום הוא לא מבין כלום – צריך לדעת שזה גם בחינה של עיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק..

לא להתפעל מהחיצוניות!!!

אומר ביאור הליקוטים שישמע ביזיונו ידום וישתוק זה להמליך את הקב“ה בכל המאורעות של החיים שלנו בכל ניסיון ובכל מציאות, זה למעשה מה שרבינו אומר לנו בתורה ו‘ ’ונעשה אדם לישב על הכסא‘ מה כוונת רבינו? שנפתחים לאדם העיניים להתחיל להסתכל על הפנימיות, להבין בעצם מה התפקיד שלי בעולם ולהתחיל להכיר את הנשמה, ולאט-לאט לא להתפעל מהחיצוניות כי מהטבע שלנו אנחנו מאוד מתפעלים מהחיצוניות ולא מרגישים
את הפנימיות. כל העבודה שלנו זה להעביר את המשקל של ההתפעלות
ולהתחיל להתפעל ממה שקורה בתוכנו – להכיר את עצמנו, להכיר את הנשמה
שלנו ולהכיר את הפנימיות שלנו ואז ממילא אדם גם לא מתפעל ממה שקורה בחוץ..

מה מרגישים כלפי השבח וכלפי הביזיון?

באמת מאוד קל להגיע לזה, למעשה זה רק עבודה אחת: שלא יהיה לאדם הבדל אם מבזים אותו או אם משבחים אותו. אם אדם הגיע לזה אז בזה הוא ביטל את כל הראייה-החיצונית. זה הדבר הכי קל בעולם, שלא יהיה לאדם הבדל אם מבזים אותו או משבחים אותו – אמרנו את זה קצת בבדיחותא כי אין דבר יותר קשה מזה בעולם, אין דבר יותר קשה שלא יהיה לאדם שום הבדל בין השבח לביזיון, אדרבה
אחת העצות זה שאדם יתבונן בעצמו וישים לב איך הוא מרגיש כשמשבחים
אותו ושאדם ישים לב איך הוא מרגיש כשמבזים אותו. אז בואו נניח שאדם
באמת הצליח להגיע למדרגה רוחנית שהוא לא הולך להרביץ לזה שביזה אותו אבל שאדם יתבונן בעצמו ויראה מה הוא מרגיש כלפי הביזיון ומה הוא מרגיש כלפי השבח

שיהיה לאדם שווין בין השבח לבין הביזיון

הבחינה של להכנס לכל הפנימיות ההסתכלות, התורה, הדעת והאמונה זה ע“י העצה הזאת וכתוב בספרים הקדושים שזה מה שדוד המלך אומר ’שויתי השם לנגדי תמיד‘. שויתי זה השווין בין הביזיון לבין השבח. כשיש לאדם שוויון בין הביזיון לבין השבח אז הוא רואה את הקב“ה תמיד – זה הבחינה של לראות את הקב“ה תמיד וזה הראייה הפנימית. אבל כמה אדם צריך לעבור בעולם הזה כדי להגיע לזה, כי אין דבר יותר קשה מזה. היום בדור שלנו מי שלא מרביץ לזה שמבזה אותו זה כבר מדרגה רוחנית גבוהה, אם מישהו מצליח מתוך עשר ביזיונות לא להרגיש כעס והקפדה זה כבר מהצדיקים  שצריך לתת להם פדיון. כתוב בגמרא במסכת בבא מציעא דף נט שמה הגמרא אומרת שהיו שואלים את דוד המלך בשעת הלימוד: כבוד הרב, הבא על אשת איש מה דינו? והיו מתכוונים להקניטו וללעוג לו. אמר להם דוד המלך: גלוי וידוע לפני הקב“ה שאם תקרעו את הבשר שלי, טיפת דם לא
תצא משם מרוב שפיכות הדמים שעשו לי, זה הבחינה של שויתי השם לנגדי תמיד..

האחים רצו להרוג אותו ואת אמא שלו!!

-מה דוד המלך היה צריך לעבור כל ימי חייו כדי להגיע לנקודה הפנימית הזאת שהוא אומר טיפת דם אין בי מרוב הביזיונות שביזו אותי. יש מדרש ידוע שמשמיים סיבבו סיבות. הרי דוד המלך היה הבן של ישי אבל הקב“ה סיבב סיבות שישי לא ידע שדוד הוא הבן של, ולא רק זה אלא ישי סבר שדוד ממזר, הקב“ה סיבב שמה סיבוב שלם. לישי היו שבעה בנים וכולם היו בטוחים שדוד המלך הוא ממזר. האחים רצו להרוג אותו ואת אמא שלו, רק ישי מיראת שמיים אמר: אנחנו לא ניגע בהם, אבל לנו יש כוח של תפילה והקב“ה יפרע מהם את זה, מדוד ומנצבת אם דוד. הם היו שולחים לרעות את הצאן במקום של חיות טורפות והם התפללו שחיות יאכלו אותו.

הם מאוד מרשימים, צדיקים ויראי שמיים

עד מתי ישי אבא של דוד המלך שהיה מהצדיקים הקדושים של כל הדורות, עד מתי הוא סבר את זה? עד גיל 28. דוד המלך גדל ככה עד גיל 28. 4בשעה ששמואל הנביא בא למשוח את אחד מהבנים של ישי למלך, הוא הראה את כל השבעה בנים לשמואל הנביא, בנים מאוד מרשימים בהופעה שלהם, צדיקים, יראי שמיים וקדושים. שמואל הנביא התפעל ואמר בוודאי אחד מהם הוא המלך, אבל הכלי של השמן לא נשפך על אף אחד. אז שמואל הנביא אמר לו, חייב להיות לך עוד ילדים, כי הקב“ה אמר לי למשוח את הבן שלך למלך. ישי בכלל לא הבין מה הוא מדבר איתו…

איך יכול להיות בכלל שדוד הוא המלך?!

בהתחלה ישי לא הבין. איזה בן? שמואל הנביא אמר לו: תראה, אני ואתה יכולים להתבלבל אבל הקב“ה לא יכול להתבלבל, הוא אמר לי שזה אחד מהבנים שלך. אז ישי אמר לו: עוד נער קטן לנו בדיר. אני לא מבין איך יכול להיות בכלל שדוד הוא המלך. שמואל הנביא אמר לו: תקרא לו. כששמואל הנביא ראה אותו הוא ישב על הכיסא והוא נבהל, הוא ראה אדמוני שופך דמים. הקב“ה אמר לו: קום על רגליך, משיחי בא ואתה יושב? אפילו שמואל הנביא טעה בדוד המלך. כל העולם טועים בדוד המלך. 28 שנה ככה דוד המלך גדל. רק במאורע הזה גילו את זה משמיים לידי. עד הרגע הזה ישי לא ידע שהוא הבן שלו, ואז התברר לו כל הסיפור וכל הטעות שהיתה

הקדוש ברוך הוא עושה את הכל ולטובה

דוד המלך לא היה מדוכא מכל זה, הוא לא השתמש בתרופות הרגעה, אלא הוא הפך את הכל לשירות ותשבחות להשם – העבודה זה להעלות משיא הצמצום והביזיון ולהעלות את זה כל הזמן לראות את הקב“ה, וזה האמונה השלימה. לראות את הקב“ה זה לא רק לראות שהשם עשה את הדבר, זה לא מספיק, זה המדרגה הראשונה של האמונה. המדרגה הגבוהה יותר זה שהשם עשה את הכל והכל לטובה, זה בעצם השלמות – וככל שאדם זוכה לזה ככה אדם זוכה לראות את הפנימיות ומשמיים יגלו לאדם מה התיקון שלו ומה העבודה שלו ומשמיים ידריכו אותו. כפי העבודה של האמונה לגלות את המלכות של הקב“ה בכל מציאות שלנו זה למעשה הכניסה לפנימיות..

 בדורנו יש מיעוט של הרגשים שבקדושה

הדור שלנו נקרא עקבתא דמשיחא, זה דור של משיח. לכן העבודה והניסיון בזה היא מאוד-מאוד קשה. משיח בן דוד נקרא כך על שם העבודה הרוחנית. כל העבודה של דוד המלך זה נקרא רגל רביעית למרכבה שזה מידת המלכות, הכוונה לקבל את המלכות של הקב“ה בהסתרות וצמצומים הכי גדולים ובגלל הנקודה הזאת, לכן העבודה של הדור שלנו היא כ“כ קשה, כי אנחנו שייכים לעבודה הזאת מצד זה שאנחנו בני דורו של משיח. כל המושג עקבתא דמשיחא זה על שם העקביים, כידוע בעקביים אין כמעט את מערכת העצבים. כותב הלשם שבו ואחלמה שהדור הזה נקרא כך על מיעוט-האור הא-לוקי שמאיר, כי מערכת העצבים זה כנגד גילוי האור הא-לוקי. בעקבתא דמשיחא יש מיעוט של הרגשים בקדושה, זה הבחינה של העבודה של דוד המלך, בתוך ההסתרה לגלות את המלכות
של הקב“ה וזה פותח את העיניים של האדם בעצם להסתכל לתוך הפנימיות.