שביעי של פסח – יוצאים ממצרים

כל אחד ואחד מאתנו יצא ממצרים

בעזרת השם נראה כמה נקודות שקשורות לפסח. יש מהלך ביציאת מצרים שהוא עובר על כל אחד מאתנו כי כמו שהזכרנו כבר כמה פעמים בעבר, בהרבה ספרים ובהרבה מקומות כתוב שכל מה שעבר על עמ“י ביציאת מצרים עובר על כל אחד מאתנו באופן פרטי כי מצרים זה נקרא השורש של כל הגלויות בכלליות ובפרטיות. למעשה הסדר של יציאת מצרים זה סדר התשובה וההתקרבות להקב“ה שעובר על כל אחד ואחד מאתנו – הנקודה הראשונה ביציאת מצרים זה שרואים מהלך שההנהגה וההשגחה של הקב“ה היא שהוא עוזר לעמ“י לבנות את האמונה..

רואים שינויי טבע עצומים

אמונה זה לא דבר שמקבלים בפעם אחת אלא זה דבר שהולך ונבנה – כל התורה וכל בריאת העולם זה בשביל האמונה – ברגע שהתחילו המכות במצרים כבר ראו
את ההשגחה של הקב“ה, בפרט שמשה רבינו בא והודיע לעמ“י שהגיע זמן הגאולה ועכשיו מתחילות המכות ומתחיל תהליך הגאולה, עמ“י רואים במכות שינויי טבע עצומים, בפרט ביציאת מצרים כמו שכתוב בהגדה ’ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך..אני ולא שרף..אני ולא שליח. אני השם.‘ – הקב“ה בעצמו התגלה בתוך מצרים בזמן היציאה ואעפ“י כן שבוע ימים אחרי שעמ“י יצאו ממצרים היה את כל המעשה של קריעת ים סוף ואחרי זה כתוב ויאמינו בהשם ובמשה עבדו‘, מה עד עכשיו לא האמינו בהשם? זאת שאלה של המפרשים. אחרי שעמ“י ראו את כל העשר מכות וראו כאלה ניסים מה היה? למה רק אחרי קריעת ים סוף כתוב ויאמינו בהשם? כתוב שיש פה יסוד מאוד גדול: אמונה זה דבר שכל הזמן הולך ונבנה, זה עד אין סוף, כל הזמן יש עוד ועוד להעמיק את נקודת האמונה בלב ולמעשה כל העניין של התורה, המצוות, הצדיקים והעצות שהם נותנים לנו זה הכל כדי ללמד אותנו ולהדריך אותנו
איך אנחנו זוכים בכל פעם יותר ויותר להעמיק את האמונה..

יודעים שזה הכל ממנו והכל זה לטובה

יש ניסיון מסויים שאם אנחנו עוברים אותו זה נראה לנו שהכל לטובה ואנחנו מקבלים אותו בשמחה, בוודאי שיש בזה אמונה, ברגע שאדם מקבל את זה באהבה ובשמחה בוודאי שיש בזה אמונה אבל זה עדיין לא האמונה השלימה כי מחר, עוד שבוע או עוד חודש יהיה ניסיון חדש לגמרי בבחינה יותר פנימית ויותר בהסתרה וזה עדיין לא אומר שנעמוד בניסיון שיהיה לנו עוד חודש – יש סדר של בנייה, ככל שאנחנו רוצים ומשתדלים, לאט-לאט אנחנו לומדים להכיר את הקב“ה יותר. המדרגה או הבחינה של האמונה נמדדת כך: ככל שיש הסתרת פנים יותר גדולה כך אנחנו עדיין מרגישים את הקשר עם הקב“ה ויודעים שזה הכל ממנו והכל זה לטובה.

לוקחים לו את הקרקע מתחת לרגליים

יש משל ודוגמא לדבר: לאדם נאבד 5 ₪ ובדיוק הוא שמע שיעור בליקוטי מוהר“ן ובהתבודדות אז הוא אמר הכל לטובה וזה מאת השם ובוודאי שיש בזה תיקונים  – משמיים ראו שהוא מתחזק אז אחרי שבוע נאבד לו 50 ₪, כאן הוא גם אמר שהכל לטובה אבל לקח לו דקה להגיד את זה. אח“כ כשנאבד לו כבר 50,000 ₪ פה זה כבר קשה להגיד שהכל לטובה ולרקוד כמו שהוא רקד כשנאבד לו 5 ₪ – זה משל ודוגמא איך כל פעם אנחנו עוברים עוד ועוד ניסיונות באמונה, זה קשה מאוד כי יש מצבים שאדם מרגיש כאילו לוקחים לו את הקרקע מתחת לרגליים והוא כבר לא יודע
איפה הוא נמצא, או שמגבירים עליו פתאום רוח של סערה.

כל מן דעביד – לטב עביד

כל הזמן אנחנו מתמודדים מול ההסתרה והמלחמה שלנו זה להתחבר עם הקב“ה וזה מלחמה קשה. כשההסתרה היא גדולה מאוד קשה להתחבר עם הקב“ה בתוך ההסתרה הזאת, זה דרך תיקון העולם – היו צדיקים שכל העבודה שלהם זאת היתה העבודה הזאת, להכנס להסתרה ולגלות את הקב“ה בתוך ההסתרה. בעבר הזכרנו את נחום איש גם זו שהיה אומר על כל דבר גם זו לטובה, זאת היתה עבודה גדולה מאוד, והתלמיד שלו היה ר‘ עקיבא גם הוא היה הולך בדרך של נחום איש גם זו והוא היה אומר ’כל דעביד רחמנא לטב עביד‘ למה ר‘ עקיבא אמר את זה בארמית ונחום איש גם זו אמר זה בלשון הקודש? כי ר‘ עקיבא היה עובד לרדת להסתרות עוד יותר גדולות, הלשונות של הגויים (ארמית) זה מרמז על בחינות בתורת הקבלה
של הסתרות יותר גדולות. ר‘ עקיבא אמר את זה בארמית כדי להגיד: אני ירדתי להסתרות כ“כ גדולות שאפילו בהסתרות של העמים גם-כן גילתי את הקב“ה וזאת
היתה העבודה שלו – לפני שמשה רבינו הגיע לעמ“י במצרים הגלות היתה מאוד קשה, זאת לא היתה רק
גלות שהם היו משועבדים למצרים אלא גם נפשית
ורוחנית הם היו תחת התרבות של מצרים ז“א התרבות, הבידור והתאטרון שהיה שם.

עמ“י לא האמין תהיה גאולה ושהם יצאו

עמ“י היה קשור עם זה בקשרים נפשיים מאוד חזקים. כתוב במדרש שעמ“י לא האמין שתהיה גאולה ושהם יכולים לצאת ממצרים, עמ“י ראו שמשה רבינו יכול לעשות מה שהוא רוצה אבל הם אמרו לו: איך תוציא את מצרים מתוכנו? זאת הבעיה. לצאת ממצרים אתה יכול להוציא אותנו ממצרים, אבל אתה הולך להוציא אותנו למדבר עם מצרים בתוכנו, זה כמו שאדם קשור כל הזמן עם התאוות. הדרך היתה שלב אחרי שלב, מהגלות, ההסתרה והקשר עם תאוות העולם הזה משה רבינו  שלב אחרי שלב מחבר את העם עם הקב“ה, השיא של ההתחברות היתה במתן תורה.

הקב“ה התגלה עם 22,000 מרכבות

מבריאת העולם ועד הגאולה לא היה עדיין כזה בחינה של התחברות וגילוי כמו שהיה במתן תורה. מתן תורה היה בדיוק 49 ימים אחרי שיצאו ממצרים וכתוב שבמתן תורה הקב“ה בעצמו התגלה עם 22,000 מרכבות של מלאכים – זה גילויים רוחניים מאוד גדולים שמעולם לא היו, שום נביא ואף אחד לא זכה לכזה גילוי כמו שהיה במתן תורה. כל פעם שאנחנו מתמודדים עם איזה מציאות של הסתרה עם קושי של אמונה ואז אנחנו מקבלים גילוי, כך לאט-לאט אנחנו יותר מתחברים עם הקב“ה. ההתחלה של העבודה של משה רבינו במצרים בהתחלה היה בעשר המכות, צריך לדעת שיש בזה דברים מאוד עמוקים סודות מאוד גדולים, אבל מה התכלית שלהם?

כל מכה למצרים זה רפואה לישראל

הקב“ה יכול לתת לפרעה מכה אחת ואז להוציא את עמ“י, בשביל מה צריך עשר מכות? אומר הזוהר הקדוש ’נגוף למצרים ורפוא לישראל‘, הכוונה מכה למצרים ורפואה לישראל, מה העניין להגיד לרפא את ישראל? מה היתה הרפואה בכל מכה ומכה? כתוב בספרים הקדושים שבכל מכה הקב“ה היתה מוציא את עמ“י מעוד בחינה של טעות ושל שקר שהם היו בתוכה וזה הרפואה שהיתה לעמ“י בכל מכה ומכה, לכן העשר מכות באמת לא היו בשביל המצרים. בשביל המצרים מספיק מכה אחת, כל הנקודה של עשר המכות היתה בשביל עמ“י וכל מכה היתה מחברת את עמ“י עם עוד התחברות עם הקב“ה. כתוב בספרים הקדושים שהמכות זה כנגד 10 הספירות, הכוונה לעשר דרכים שהקב“ה מתגלה לעמ“י, יש דרך שנקראת ספירת הכתר, יש דרך שהקב“ה מתגלה לעמ“י דרך ספירת החוכמה, דרך ספירת החסד וכן הלאה. כשעמ“י היה במצרים הקב“ה לא התגלה והיתה הסתרה.

מכת צפרדע כנגד היסוד

הקליפה שהיתה במצרים הסתירה את זה, כל מכה פעלה לגלות עוד דרך של התקרבות להקב“ה וזה הולך בסדר כזה (מלמטה למעלה) מכת דם היתה כנגד מידת המלכות, אח“כ מכת צפרדע היתה כנגד ספירה ומידה שנקראת היסוד, כינים כנגד הוד, ערוב כנגד נצח וכן הלאה, בסוף ארבה כנגד בינה, חושך כנגד חוכמה ומכת בכורות זה כנגד כתר – לכל מכה ומכה יש סיבות מאוד עמוקות. המכה הראשונה היתה מכת דם, אנחנו יודעים שהיאור שהיה העבודה של המצרים וכל המים במצרים הפכו להיות דם. כדי שהמצרים יוכלו לשתות מים הם היו צריכים לקנות מים בכסף מישראל ואז הם היו יכולים לשתות מים. העבודה זרה של המצרים היתה הנילוס (היאור) – אומר הזוהר הקדוש שפרעה היה חכם גדול מאוד בטומאה ובעבודות זרות, היום אם נגיד למישהו לעבוד לנילוס זה השטות הכי גדולה, הטיפש הכי גדול בעולם לא ילך לעבוד את הנילוס, זה סה“כ מים.

ארבע נהרות יוצאים מעדן להשקות

צריך לדעת שזה לא בגלל שאנחנו יותר חכמים מפרעה אלא זה בגלל שאנחנו לא משיגים את מה שפרעה השיג, לכן אנחנו לא מבינים מה זה שהנילוס היה העבודה זרה של מצרים – בתורת הקבלה מובא שבכל דבר ודבר בימינו יש שורש רוחני, אין שום דבר סתם, מהדבר הקטן ביותר ועד לדבר הגדול ביותר יש לו למעשה כוח רוחני שמנהיג אותו – לנילוס יש שורש רוחני מאוד גבוה ויש בזה סודות מאוד גדולים, זה מובא בסיפור בריאת העולם ’ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, וזהב הארץ ההוא טוב‘ זה הנהר הראשון, אח“כ גיחון, אח“כ חדקל ואח“כ פרת, 4 נהרות מעדן יוצאים להשקות את הגן. כתוב שהנהרות האלה יוצאים מעדן להשקות הגן, בזוהר הקדוש, בכתבי האר“י ובספרים הקדושים כתוב שאמנם בעולמינו יש את הנהרות האלה אבל לנהרות האלה יש שורש רוחני שנמצא בעולמות רוחניים עליונים

פרעה ידע את כל ההשפעות של הנילוס

הנהרות האלה הם ארבע מקורות וארבע צינורות של שפע רוחני שהם כנגד ארבע אותיות שם השם. הנהר הראשון פישון זה כנגד היוד‘, הנהר השני הגיחון זה כנגד ההא‘ של שם השם. חדקל זה האות ’ואו‘ והנהר הרביעי פרת הוא כנגד האות ’הא‘ האחרונה של שם השם. כל נהר זה שפע רוחני של קדושה אבל מתלבש בתוכו גם כוח של טומאה, יש ספרים שאומרים שהנהרות האלה מרמזים על דברים גבוהים בקדושה ויש ספרים שאומרים שזה מרמז על ארבע כוחות של טומאה – אלו ואלו דברי א-לוקים חיים, כל נהר ממשיך כוח של קדושה אבל בתוך הכוח של הקדושה הזאת יש כוח של קליפה שהוא כנגד הכוח שבקדושה – הנהר הראשון פישון הוא הגבוה ביותר, רש“י במקום אומר: פישון-הוא נילוס נהר מצרים. השורש הרוחני של הנילוס זה הנהר הראשון שיוצא להשקות את גן עדן ואומר הזוהר הקדוש שפרעה ידע את כל הסודות האלה והם ידעו להמשיך כוח של טומאה מהשורש של כל
כוחות הטומאה אל תוך הנהר הזה ומשם הם היו ממשיכים את כל ההשפעות שלהם..

לא יכולים לעשות מה שאתם רוצים!!!

 כמו שהנילוס היה מקיים את החקלאות ואת התושבים במצרים כי כל המים שהיו במצרים היו מהנילוס, כך גם הם היו ממשיכים מזה את כל כוחות הטומאה שלהם – זאת היתה העבודה הזרה של המצרים וזה לא היה דבר טיפשי כי הם ידעו איך להמשיך את זה מהשורש הרוחני של הנילוס שזה הפישון שמשקה את גן עדן. המכה הראשונה היתה להכות את זה – אתם חושבים שאתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים ולהמשיך את כל ההשפעות שאתם רוצים, המכה הראשונה היתה להפוך את כל היאור לדם. יאור זה י‘ אור, זה היוד‘ של שם
השם ומשם המצרים היו מקבלים את כל ההשפעות שלהם.

התחלת הרפואה לעמ“י…

הדבר הראשון היה להפוך את כל היאור לדם ובזה הקב“ה הפריד אותם מכל הצינור של ההשפעה שלהם ואז מיד האות יוד‘ של שם השם התחילה להאיר לעמ“י וזה הרפואה של עמ“י, כי כתוב בספרים הקדושים שכל פעם שהקב“ה מכה אומות של גויים, אזי אותו כוח של טומאה שיש באותו אומה נחלש ובאותו רגע עמ“י מתחבר כנגד זה עם כוח של קדושה – כשאנחנו רואים שיש עכשיו מכות בעולם צריך לדעת שיותר קדושה מתגלית בעמ“י רק שאנחנו לא רואים את זה ולא יודעים איך הפעולה הזאת נעשית. מכת דם זה היה להפריד את המצרים מהיוד‘ של שם השם ולחבר את עמ“י עם אותה הארה וזה התחלת הרפואה של עמ“י

מה הקשר בין צפרדעים לתיקון היסוד:

המכה השנייה זה מכת צפרדע שבאה כנגד מידת היסוד. אנחנו יודעים שמידת היסוד זה רמז על תיקון הברית שזה כל עניין הקדושה. תיקון הקדושה זה תיקון היסוד, הכוונה שאדם שומר על העיניים ועל המחשבה ועל כל פנים נלחם בזה. לכאורה יש פה שאלה גדולה: מה הקשר בין צפרדעים לתיקון הברית? הקב“ה מילא את כל ארץ מצרים והוא גם מילא את הצפרדעים בתוכם. הם היו אוכלים משהו ובולעים צפרדעים, הם היו נכנסים לחדרים ולמיטות שלהם. המדרש אומר שצעקתם של הצפרדעים היתה יותר קשה למצרים מאשר מכתם, במשך שבוע ימים הם כמעט נהיו חרשים מרוב הצעקות של הצפרדעים – חז“ל מגלים לנו שהצער של המצרים היה בעיקר מהרעש של הצפרדעים. מצד שני אומר רבינו האר“י הקדוש בשער הכוונות שצפרדע זה ’ציפור דעה‘. אמרנו שמכת צפרדע באה לתקן את מידת היסוד שזה כל ענייני הקדושה, ר‘ נתן ר‘ צדוק ועוד ספרים אומרים דבר נורא מאוד: ברגע שאדם פוגם בברית אז התיקון שלו עכשיו זה לעבור את מכת צפרדע, הוא כל הזמן שומע בתוכו קולות, שזה החוסר המנוחה הנפשי שיש לאדם וזה סערות הנפש שלו..

הוא מתמודד עם דברים ביישוב הדעת

אומר ר‘ צדוק ור‘ נתן שאדם עובר כאלה בלבולים פנימיים שהוא לא יודע מה בעצם עובר עליו וכל זה נמשך ממכת צפרדע. הקולות הנוראיים שהצפרדעים היו משמיעים במשך שבעה ימים זה מרמז על העניין הזה שברגע שאדם פוגם בברית אז הוא לא מפסיק לשמוע עכשיו קולות והוא לא יודע מה הוא רוצה, פעם הוא רוצה ככה ופעם הוא רוצה ככה, כל החוסר מנוחה הנפשי זה נקרא הקולות של הצפרדעים, אבל אומר רבינו האר“י שצפרדע זה ציפור דעה אז מה זה קשור? ציפור (בלי ואו‘) זה בגימטריה ש“ע (370), אז זה ש“ע דעה. כשהאור הזה מתגלה בתוכנו אנחנו מרגישים יישוב הדעת ונועם מאוד גדול בתוך הנפש ואדם מרגיש שמחה ויישוב הדעת ושום דבר לא מטריד אותו, זה לא שהוא הולך עכשיו לישון, הוא מתמודד
עם דברים אבל ביישוב הדעת ובסבלנות גדולה, הדברים לא מוציאים אותו
מהשקט הנפשי וזה הסימן שהאדם זכה להארת ש“ע אורות שמאירים בתוך הדעת שלו.

רוחות הסערה שעוברים על האדם..

אומר רבינו האר“י הקדוש שהצפרדע זה ציפור דעה, הכוונה שאדם זוכה לתקן את הברית ואז הוא זוכה לש“ע (370) אורות שמאירים לו בתוך הדעת ואז הוא מקבל יישוב הדעת, שמחה ורגיעת הנפש. כל שלוות הנפש והרגיעה נמשכת אצל האדם מתיקון הברית, לכן מצד אחד למצרים זה היה מכה כי בזה הם פגמו אז הם הרגישו קולות שזה כל רוחות הסערה שעוברים על האדם כשהוא פוגם בברית, אבל כשאדם זוכה לתיקון הברית הוא זוכה לציפור דעה, הכוונה לש“ע אורות שמאירים בתוכו ואז כל החיים של האדם משתנים, לכן כתוב הרבה בספרים שבעצם כל המציאות של האדם זה כפי תיקון הברית שלו כי אם אין לו את תיקון הברית אז הוא כל היום שומע צפרדעים מקרקרים בתוכו, אין לו בכלל מנוחת הנפש אבל מצד שני אם הוא זוכה לתיקון הברית הוא זוכה ליישוב הדעת, לשלוות הנפש ולנועם עליון

כינים כנגד 120 צירופים

יש בזה הרבה מדרגות אבל שום דבר לא מטריד צדיקים מאוד גדולים , הם רואים עין-בעין כל הזמן את הקב“ה כי הכל הולך כפי תיקון הברית – זה הצפרדע כנגד תיקון היסוד. הכינים זה סוד מאוד גדול, רבינו האר“י הקדוש אומר שהגימטריה של כינים (בתורה כותבים כנים) זה 120, יש בזה סוד מאוד גדול וזה נקרא 120 צירופי שם א-לקים. אם לוקחים את השם א-לקים ורושמים אותו בסדר אחר, יש בזה 120 צירופים וזה מרמז על הצמצום הנכון במחשבה, הכוונה שאדם יודע איך לחשוב נכון, התורה והצדיקים מלמדים אותנו
לא לחשוב יותר מדי ולא לחשוב פחות מדי בכל דבר ודבר וזה נקרא הצמצום
הנכון של המחשבה וזה תיקון שם א-לקים ויש בזה 120 צירופים שונים. המצרים מאוד פגמו בכוחות המחשבה אז המכה שלהם היתה מכת כינים שמכת כינים
זה כנגד 120 צירופים של שם א-לקים ולכן כתוב בספרים דבר פלא: בד“כ מוציאים את הכינים בראש של האדם לצד השערות, לרמוז שהכינים זה כנגד תיקון המחשבה.

מכת שחין כנגד התענוגים של הגוף

כל מכה זה כנגד איזה בחינה – כתוב בספרים הקדושים שמכת שחין זה כנגד החיפוש של התענוגות. המצרים היו מחפשים מאוד-מאוד את התענוגים הגשמיים אז הקב“ה הראה להם בצורה הכי כואבת והכי מבזה מה זה התענוגים הגשמיים. כשכל הגוף מתמלא בכזה שחין אף-אחד כבר לא מחפש עכשיו תענוגים של הגוף. מכת חושך זה כנגד החוכמה – ברגע שאדם לא מחובר לחוכמה של התורה ולחוכמה של הצדיקים אז ברגע שיש ניסיונות האדם נופל לחושך. ככל שהזמן מתקרב והקב“ה מגלה יותר ויותר את המלכות שלו אזי מי שלא מחובר עם התורה נופל עליו פחד ואימה מאוד נוראים אבל מי שמחובר לתורה ולאמונה רואה יותר ויותר את ההשגחה

אנחנו מרגישים יותר ויותר אור רוחני

מכת חושך היתה למצרים ולכל בנ“י היה אור במושבותם – אדרבה כשאדם מחובר לקדושה והמלכות של השם מתחילה להתגלות בעולם יותר ויותר אז אנחנו מרגישים יותר ויותר אור-רוחני. עכשיו כל העולם מתחיל להתהפך, מי שלא מחובר לקדושה נכנס יותר ויותר לחושך אבל מי שמחובר עם התורה ועם האמונה מרגיש יותר ויותר את ההשגחה של השם והוא יותר מתחבר עם האור. המכה האחרונה היתה מכת בכורות בחצות לילה בליל יציאת מצרים – הקב“ה אמר למשה רבינו תצווה על עמ“י לשחוט את קורבן פסח ולמשוח מדם הקורבן על המשקוף ועל המזוזות שבבית. בכל בית יהודי במצרים באותו לילה של היציאה היה דם על המזוזות ועל המשקוף, חז“ל אומרים שהסיבה היא שהקב“ה ידלג על הבתים של עמ“י ומשם גם שם החג – פסח.

הקב“ה צריך דם כדי לדלג על בנ“י??

הקב“ה פסח על בתי בנ“י והיכה את המצרים – פה מתעוררת שאלה גדולה מאוד: הקב“ה צריך את הדם כדי לדלג על הבתים של עמ“י?? מה הסיבה שעמ“י היה צריך לשים דם של קורבן פסח על המזוזות ועל המשקוף? אומרים חז“ל דבר נורא: כמו שהיתה גזירה להרוג את כל הבכורות של המצרים, היתה גזירה גם להרוג את כל הבכורים של עמ“י. הסיבה שנגזר על המצרים שהקב“ה יהרוג את כל הבכורות בגלל שהם היו עובדים עבודה זרה. בגלל העבירות והטומאה שהם כ“כ השתרשו בה והיו בתוכה לכן נגזרה מכת בכורות על המצרים. אומרים חז“ל דבר נורא מאוד, באמת גם עמ“י היה באותה טומאה כמו המצרים כמו שהמלאכים קטרגו אח“כ ואמרו: אלו ואלו עובדי עבודה זרה, אז גם הבכורים בעמ“י היו שקועים מאוד בעבודה זרה. באותו לילה של יציאת מצרים הקב“ה היכה את הבכורות של המצרים והציל את הבכורות של עמ“י, מתעוררת השאלה מדוע הקב“ה באמת לא היכה את הבכורות של עמ“י? הרי
גם הם היו עובדים עבודה זרה כמו הבכורות של המצרים..

סגולה זה דבר שלא מבינים

כתוב בספרים הקדושים שזה נקרא הגילוי של המדרגה שנקראת ’כתר דקדושה‘, יש בזה כמה הבנות
איך להסתכל בזה אבל אחת ההבנות העמוקות בזה
זה הכוונה שהקב“ה בחר בנו ואין לנו שום הבנה ושום השגה למה הקב“ה בחר בנו. הבחירה של הקב“ה בנו זה מעל כל ההשגות, זה מתנת חינם שאנחנו לא מבינים – זה נקרא שעמ“י הוא עם סגולה. סגולה זה דבר שאנחנו
לא מבינים. הגילוי לכל העולם ולעמ“י שהקב“ה בחר
בנו היה בליל הסדר ובליל יציאת מצרים וזה הסוד של מכת בכורות, שבאמת
לפי הדין הבכורות של עמ“י היו צריכים גם כן למות במכת בכורות אבל הקב“ה מצד סיבות נעלמות שאף-אחד לא יודע מהם הקב“ה אמר: אני לא מכה את הבכורים
של עמ“י מכיוון שאני בוחר בעמ“י וזה הבחירה שלי – זה העם שלי וזה הבנים שלי..

היצה“ר יודע לעבוד עלינו מאוד טוב

כל הבחירה של הקב“ה בעמ“י זה לא מובן וזה לא מושג. כמו שהקב“ה בחר בעמ“י ואנחנו לא מבינים למה, ככה הקב“ה בחר בכל יהודי ויהודי ואף-אחד בעצם לא
יודע למה, כל מה שאדם מקבל מצד הקדושה אם זה רצונות להתקרב להקב“ה, רצונות ללמוד תורה ולהתפלל, אין לנו תשובה למה אדם מקבל את זה, זה נקרא
גילוי של שורש כל העולמות הרוחניים שנקרא כתר דקדושה, הכוונה שאדם משיג ומבין, בלי לדעת למה, שהקב“ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה ואין
לזה שום סיבה. כנגד הכוח הזה יש מדרגה בכוחות הטומאה שנקראת כתר דקליפה שאומרת: הקב“ה לא בחר בנו – כל חלישות הדעת שיש לאדם ושעובר עליו
הרגשות של פירוד מהקב“ה כביכול כאילו הקב“ה לא רוצה אותו – כל זה נמשך מהבחינה שנקראת כתר דקליפה והיצר הרע יודע לעבוד מאוד טוב בנקודה הזאת..

זה לא שייך אם אנחנו ראויים או לא

היצר הרע אומר לנו הרבה סיבות והרבה תורות: תראה איך אתה מתנהג ותראה איך אתה נראה, תראה כמה שאתה לא ראוי להתקרב להקב“ה – כל פעם שאדם מקבל את הנקודה הזאת שהוא לא ראוי להתקרב להקב“ה או שיש פירוד ביננו לבין הקב“ה, צריך לדעת שזה נמשך מהמקום שנקרא כתר דקליפה – התיקון הגדול בליל הסדר זה שמתגלה שאין כזה דבר בעולם, שבאמת לאמיתה הקב“ה בחר בנו וזה לא שייך אם אנחנו ראויים או לא ראויים. הבחירה של הקב“ה בנו זה גם אם אנחנו לא ראויים, עמ“י בעצם לא עשה שום דבר בשביל להתקרב להקב“ה והקב“ה בחר בעמ“י מצדו ולא מצדנו וזה מה שאנחנו מברכים בבוקר ’שלא עשני גוי‘.
הקב“ה עשה שנהיה יהודים ולא גויים. לא אנחנו עשינו את זה – זה נקרא כתר דקדושה.

לעולם אין פירוד ביננו לבין הקב“ה!!

לפעמים היצר הרע בא ומחליש את האדם ואומר לו: תראה איפה אתה נמצא ותראה כמה אתה לא ראוי להתקרב להקב“ה, ויש לו הרבה דרכים להראות לנו את זה – ברגע שאדם מתחיל להרגיש חלישות הדעת ועצבות מזה שהוא רחוק מהקב“ה הוא צריך להגיד: אין כזה דבר, יכול להיות שאני צריך לעשות תשובה ולתקן דברים, בסדר אני אעשה את זה אבל אין כזה דבר שאני רחוק ונפרד מהקב“ה. כשהבן
שובר איזה כלי או עושה משהו לא בסדר, בזה שהוא עושה את זה, זה לא אומר שהוא מפסיק להיות הבן של האבא שלו. אבא זה מציאות, אי אפשר להפסיק
את הדבר הזה וזה הסוד של החיבור של עמ“י עם הקב“ה – באמת אין פירוד לעולם.

הוא בחר בכל אחד ואחד מאתנו בפרטיות

בעולם שלנו יש הסתרת פנים ובתוך ההסתרת פנים יש ליצר הרע, סברות, רעיונות ותורות שבעצם אנחנו נפרדים מהקב“ה – אנחנו צריכים לדעת שהשורש של הקדושה שזה נקרא כתר דקדושה זה שבאמת הקב“ה בחר בנו מכל העמים וכמו שהוא בחר בכלליות עמ“י ככה הוא גם בחר בפרטיות בכל אחד ואחד והבחירה שלו זה מעל כל שכל ומעל כל הבנה וברגע שהיצר הרע בא ומחליש אותנו ואומר לנו: תראה כמה שאתה רחוק ומן הסתם ספק אם אתה שייך לעמ“י וגם אם אתה שייך אתה לכל-היותר אחד הנידחים שמה בקצוות – באותו רגע שאדם מתחיל להרגיש את החלישות דעת הזאת הוא צריך להגיד: אין כזה דבר, אני יהודי ואני מחובר
עם הקב“ה לא משנה מה יהיה. כרגע אני בהסתרה ואני לא מרגיש את הקב“ה, אבל זה שאני לא מרגיש זה לא אומר שאני נפרד ממנו – אם אבא לא רואה את הבן
שלו 3 ימים זה לא אומר שהם מפסיקים להיות אבא ובן, וככה זה גם המציאות שלנו.

יש מצבים שבהם אדם חייב לצעוק

המציאות שלנו זה שאנחנו צריכים להעמיק ולהשיב אל הלב את הנקודה ואת הדעת הזאת שבאמת אין שום פירוד ביננו לבין הקב“ה, ויש מצבים ורגעים שאדם חייב לצעוק: אני לא נפרד מהקב“ה. ברגע שאדם צועק את זה , באותו רגע מתגלית המדרגה שנקראת כתר דקדושה וזה העניין של ליל הסדר. ליל הסדר מגלה את האור הזה שנקרא כתר דקדושה. עיקר הגילוי של ליל הסדר זה החיבור ביננו לבין הקב“ה. בכל ליל סדר אנחנו מתחברים עם הקב“ה במדרגה ובדרך חדשה בעומק חדש לגמרי

הנשמה הקטנה ביותר גבוהה לאין שיעור

לעתיד לבוא יתברר ויתגלה שנשמות ישראל זה משהו אחר לגמרי בבריאה. כתוב הרבה מאוד בספרים הקדושים שהנשמה הקטנה ביותר בנשמות ישראל גבוהה לאין-שיעור מהמלאך הגדול ביותר מצד השורש שלה, זה מתנה מאוד גדולה. צריך להתבונן בגודל המתנה שהקב“ה נתן לנו, זה הנקודה של מכת בכורות וליל הסדר וזה נקרא שמתברר לאדם בלב הקשר והקרבה להקב“ה ושהקב“ה נתן לנו את כל זה במתנה וזה נקרא מדרגה של כתר דקדושה וכשאדם זוכה להאיר בתוכו את הנקודה הזאת זה עושה תיקונים מאוד גדולים. יש נקודה נוספת בהגדה, כתוב ’ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך..אני ולא שרף..אני ולא שליח. אני השם.‘ בהגדה
כתוב שהקב“ה בעצמו ירד למצרים, נשאלת השאלה: מה הבעיה לשלוח מלאכים? למה הקב“ה היה צריך לטרוח ובהגדה מדגישים לנו שהקב“ה בעצמו ירד למצרים..

זה היה יצר הרע שאין לתאר את כוחו…

רבינו האר“י הקדוש אומר לנו תשובה שהיא קשה יותר מהשאלה: אם מלאכים היו יורדים לגאול את עמ“י ממצרים הם היו נטמאים בטומאה של מצרים, כך אומר רבינו האר“י הקדוש. כולם מיד שואלים איך יכול להיות שמלאך נטמא? הרי למלאך אין יצר הרע אז איך זה יכול להיות? מסביר הרב דסלר בספר ’מכתב מאליהו‘ שלא הכוונה שהמלאך מצד עצמו היה נטמא אלא הוא היה נטמא בעיניים שלנו,
מה הכוונה? בארץ מצרים היה יצה“ר מאוד גדול של עבודה זרה וצריך לדעת שזה יצר הרע שאין לשער את כוחו, ועמ“י היה בתוך היצר הרע הזה וזה מה שאומר רבינו האר“י הקדוש שאם היה יורד מלאך משמיים אז מלאך זה גילוי של קדושה,
פתאום היו רואים אש, מרכבות וסוסים של אש – אומר הרב דסלר דבר נורא:
היצר הרע והטומאה שהיתה במצרים היתה כ“כ חזקה שעמ“י היה רואה את המלאכים,  מתפעל ואומר: המלאכים באמת מאוד מרשימים אבל זה עדיין לא סיבה לעזוב את מצרים. היצר הרע של העבודה הזרה ושל הטומאה שהיתה במצרים
היתה יותר חזקה מגילוי הקדושה של המלאכים , כך אומר הרב דסלר, וזה הכוונה שמלאך היה נטמא במצרים, לא היה לו כוח לגלות קדושה שתתגבר על הטומאה..

הקב“ה מחזיר את כל עם ישראל בתשובה

היציאה ממצרים היתה ע“י זה שהקב“ה בעצמו התגלה בתוך מצרים וזה גילוי השכינה שהיה בארץ מצרים, וכשהקב“ה מתגלה אז בוודאי שהוא שובר את כל כוחות הטומאה – כשהקב“ה מתגלה בארץ מצרים אז בוודאי שברגע אחד נשברים כל כוחות הטומאה ואומר הרב דסלר שכך היתה יציאת מצרים: השכינה התגלתה, והשכינה זה האור של השם, זה אהבת השם שהתגלתה בתוך מצרים וזה התגלה בכזה עוצמה שכל עמ“י ברגע אחד לא רצו את התאוות ולא את העבודה זרה. השכינה התגלתה בעמוד האש בלילה ובעמוד ענן ביום. בנץ החמה עמוד הענן פשוט התחיל לנוע לכיוון המדבר וכל עמ“י התחיל לרדוף אחרי עמוד הענן. אומר ר‘ נתן שהיסוד הזה הוא יסוד מאוד גדול וכל אדם שחוזר בתשובה הוא חוזר בתשובה בעקבות גילי של שכינה, בפרט בדורות שלנו. היום רואים שהמהפכה האמתית
שיש בעמ“י זה המהפכה של התשובה, הקב“ה עושה את זה בשקט ובלי רעש, כל העולם משתגע בכל מיני דברים ובתוך כל זה הקב“ה מחזיר את כל עמ“י בתשובה.