הרב עופר ארז | מרפא הנפשות

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors
elementor_library
product

האם מותר לאכול דגים עם גבינה או חלב?

הרב עופר ארז אכילת דגים עם גבינה

תוכן עניינים

הנה בגמרא ובפוסקים מבואר שדגים אינם בכלל איסור בשר בחלב, ואף על פי שגם לדג יש בשר, ולכאורה היה לאסור לבשלו או לאוכלו עם חלב כמו כל איסור בשר בחלב. וכן אמרו במשנה (חולין קג:) שבשר אסור לבשלו עם חלב, חוץ מבשר דגים, וכן מי שנודר שלא ליהנות מהבשר, מותר באכילת דגים, ע"כ. הרי שאין הדגים נחשבים לבשר לעניין זה.

הטעם שדגים אינם בכלל בשר

ובטעם הדבר ראיתי למי שכתב משום שלא אסרה התורה משום בשר בחלב אלא בשר בהמה טהורה בלבד (שבבהמה טמאה בלאו הכי יש איסור מצד עצמה), ובאו חכמים ואסרו גם בשר עוף (ראה בתוספות והרא"ש חולין קיג. שנחלקו אם איסור עוף בחלב הוא מן התורה או מדרבנן), כיון שגם הוא נקרא בלשון בני אדם בשר, אך בדגים לא גזרו כי לא יבואו לטעות בזה, כיון שהדג אינו חייב בשחיטה כמו בשר ועוף, ואין מקום לטעות ולבוא להתיר בבשר ממש.

ובשו"ת יהודה יעלה (יורה דעה סי' קמג) רצה לומר שבלשון תורה הדגים הם בכלל בשר, והביא ראיה ממה שנאמר אצל המתאוננים מי יאכילנו בשר (במדבר יא, ד), ואמר להם משה אם את כל דגי הים יאסף להם (שם יא, כב), הרי שבכלל בשר שביקשו ישראל, גם בשר דגים. אלא שהביא ראיה גם לאידך, שאין הדגים בכלל בשר, ממה שאמרו בגמרא (סנהדרין נט:) שאדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, והרי כתוב בתורה ורדו בדגת הים, הרי שהותרו דגים לאכילה לאדם הראשון. שמע מינה שאין הדג נחשב לבשר. אלא שכתב שיש לדחות ראיה זו, עיי"ש. וע"ע בשו"ת בית שערים (יורה דעה סי' קעא).

עוד מצינו להפוסקים שדנו במה שכתב בשולחן ערוך (יורה דעה סי' קצח סעי' כד) שהנשים אינן אוכלות בשר ביום הטבילה מפני שהוא נכנס בין השיניים ויכול לעכב את הטבילה, האם דגים גם בכלל זה, ובשו"ת מנחת יצחק ח"ז (סי' עה) השיב שבודאי שאין הדגים נכללים במנהג זה. גם בשו"ת משנה הלכות חי"ב (סי' צז) דן בזה, והעלה להקל בדגים מפני שאינן חוצצים, עיי"ש.

ובשו"ת בית שערים (יורה דעה סי' קעא) דן אם בשר ודגים נקראים מין במינו או מין בשאינו מינו, ונפקא מינה לעניין ביטול ברוב, והעלה שם שנחשבים לשני מינים, ע"כ. 

ולעניין אכילת דגים עם חלב, הנה כתב הטור (יורה דעה סי' פז) "דגים וחגבים מותר לאוכלן בחלב". ובבית יוסף (שם) ציין לדברי הגמרא (חולין קג:) שאסור לבשל בשר בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים. וכתב הר"ן (שם דל"ז ע"א) דכיון דלבשלן שרי משמע דלאכלן בחלב נמי שרי, דאיסור בשר בחלב בלשון בישול אפקיה רחמנא, וכן כתבו הרמב"ם (פ"ט מהל' מאכלות אסורות ה"ה) והרשב"א (תורת הבית הארוך בית ג שער ד דפ"ה ע"ב) דלאכלן בחלב נמי שרי. וסיים הבית יוסף "ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קע"ג", עכ"ל. מבואר בדברי הבית יוסף שכיון שמותר לבשל חלב ודגים, משמע שמותר גם לאכול, אך בסוף דבריו כותב שאסור לאכול דגים עם חלב מפני הסכנה. אולם המעיין באורח חיים (בטור ושולחן ערוך סי' קעג) יראה ששם מדובר על איסור אכילת דגים עם בשר, ולא על אכילת דגים עם חלב. וז"ל השולחן ערוך (שם סע' ב) "בין בשר לדגים חובה ליטול משום דקשה לדבר אחר, וחמירא סכנתא מאיסורא". ובאמת שמפשטא דגמרא יש להוכיח להיתר, שכן אמרו (פסחים עו: חולין קיא:) דגים שעלו בקערה אסור לאכלם בכותח.[1] אלא אם נאמר שהגמרא לא מיירי אלא מאיסור בשר וחלב, ודו"ק.[2] בפוסקים דנו באפשרות שנפלה טעות בדברי הבית יוסף, שכן הרמ"א בדרכי משה (שם אות ד) כתב שלא ראה מימיו שנזהרים בזה, ושגם באורח חיים סימן קעג אינו אלא שלא לאכול דגים בבשר משום סכנה, אבל בחלב שרי. ולכן כתב שנראה שנתערב להרב בית יוסף בשר בחלב, ע"כ. דהיינו שבמקום לכתוב שאסור לאכול דג עם בשר כתב שאסור לאכול דג עם חלב. וז"ל מרן בשולחן ערוך (יורה דעה סי' פז סעי' ג) "אינו נוהג אלא בבשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, אבל בשר טהורה בחלב טמאה, או בשר טמאה בחלב טהורה, מותרים בבישול ובהנאה. ובשר חיה ועוף, אפילו בחלב טהורה, מותר בבישול, ובהנאה. ואף באכילה אינו אסור, אלא מדרבנן. אבל דגים וחגבים, אין בהם איסור, אפילו מדרבנן", ע"כ. הרי שבשולחן ערוך לא הובא איסור אכילת דגים בחלב כלל, וזה היפך מה שמבואר בבית יוסף כדבר פשוט שאסור לאוכלם. ובט"ז (שם סק"ג) כתב שדברי הבית יוסף הם טעות סופר, וצריך לומר שאסור לאכול דגים "עם בשר" ולא עם חלב, כמוזכר באורח חיים (סי' קעג), וכמו שהעיר כבר הרמ"א בדרכי משה, עיי"ש. וכ"כ הש"ך (שם סק"ג), והוסיף שאיסור דגים עם חלב לא שמענו ולא ראינו, וכל יומא ויומא נהגינן הכי לבשל דגים בחלב ולאכול, ושהוא פשוט. אולם כנגד הנ"ל מצינו למי שסובר שיש איסור באכילת דגים על חלב, ושיש סכנה בדבר, שכן כתב רבינו בחיי (בביאורו על התורה, שמות כג, יט) שדעת הרופאים שבתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד מוליד תכונה רעה וחולי הצרעת. וכ"כ בפתחי תשובה (יורה דעה סי' פז סק"ט) בשם תשובת חינוך בית יהודה (סי' סא) שמקיים דברי האוסרים בזה, משום שחקר אצל חכמי הרופאים שדוקא דגים המטוגנים עם חמאה מותר לאכול אבל דגים המבושלים בחלב יש בו סכנת חולי, שדגים מקררים מאד וגם החלב רע ומזיק לגוף, עיי"ש. וכ"כ הפרי מגדים (שם) בשם בעל הלכות גדולות שבאכילת דגים עם חלב יש סכנה, אמנם שם משמע שדעתו שאף עם חלב דוקא לכתחלה יש ליזהר אבל בדיעבד אין לאסור בזה. וע"ע בשו"ת אדני פז (סי' מב) שפסק דאף בדיעבד אסור עם גבינה או חלב, אבל בדג עם חמאה שרי כיון שכל העולם עושים כן, וסיים שהאידנא שכל העולם מבשלים גם עם חלב שרי דכיון דדשו בה רבים, ע"כ. (ובמקום אחר הארכנו בכלל זה אימתי אמרינן שומר פתאים ה', עיי"ש) אמנם מה שכתבו לאסור על פי חכמי הרפואה, עי' בשו"ת חתם סופר (יורה דעה סי' קא) שכתב דזה אינו אמת, ונאמן עלינו הרמב"ם גדול הרופאים שלא הביא להלכה איסור בזה, וכנראה טעמו משום שנשתנו הטבעים, עיי"ש. וכ"כ הגאון הרופא רבי יצחק למפרונטי בספרו פחד יצחק (ערך בשר דגים וחגבים, עמ' רסה במהד' הרב קוק) וז"ל "ואני המחבר צעיר הרופאים, כל ימי גדלתי בין ספרי החכמים וזקני הרפואה, ולא מצאתי סעד וסמך לדברי רבנו בית יוסף, ולא לדברי בעל שארית יהודה אשר חשב להיות בעוזריו, כי מאי סברא איכא לאכול דגים בחמאה וגבינה וכו'. ומעתה הנך קורא נעים רואה בעיניך, שדברי הרופאים אשר נאמרו לבעל שארית יהודה אין בהם ממש כלל וכו' ומכל מקום כיון שהדבר יצא מפי המלך הרב בית יוסף מנעתי מתוך ביתי אכילת דגים עם גבינה וחמאה", עכ"ל. וע' בשו"ת חקרי לב ח"ג (יורה דעה סו"ס פז ד"ה אכן) שכתב שבכל מקום שאין הרופאים חולקים על דברי חז"ל, יש לסמוך עליהם אפילו להקל. וכמו שכתב המהרי"ק (שרש קנט), עיי"ש. אלא שעל דברי הגאון החתם סופר יש להקשות, מדוע חושש הוא לסכנת אכילת בשר ודגים, שהרי גם זה לא הוזכר בדברי הרמב"ם לאיסור, כמו שלא הזכיר איסור בדגים וחלב. ובאמת שהמעיין בדבריו (בתשובה הנ"ל) יראה דעתו שאפילו אם נאמר שאין סכנה באכילת בשר ודגים (וכמו שאומר שם בדעת הרמב"ם), על כל פנים בעניין זה מנהג אבותינו בידינו שלא לאכול בשר ודגים יחד. אולם לגבי דגים וחלב כיון שבזה לא חשש הרמב"ם גדול הרופאים וגם אין לנו מנהג כזה, בזה אין לחשוש כלל, עיי"ש. ובערוך השולחן (יורה דעה סי' פז אות טו) כתב שיש שרוצים לקיים דין זה, ואמרו שמצאו בספרי הרופאים שיש סכנה בדגים בחלב, אלא שאינו כן, שרבינו בחיי כתב בפרשת משפטים שהסכנה הוא בדגים עם "גבינה", ומזה נופל צרעת על האדם. והיינו שדעתם לחלק בין דגים בגבינה שאסור, לבין דגים בחלב שמותר. והקשה עליהם הערוך השולחן שאם כדבריהם למה לא קבע זה בשולחן ערוך. ועוד דכל העולם אוכלים זה ונחשב למאכל חשוב ולכן לית מאן דחש להא מילתא ויכולים לאכול בלי שום קפידא חלילה, עכ"ד. ומאידך מצינו להאחרונים שכתבו לאסור אכילת דגים עם חלב, וכ"כ בזבחי צדק (סי' פז ס"ק יח) ובשו"ת רב פעלים (יורה דעה ח"ב סי' י) ובספר בן איש חי (ש"ש פרשת בהעלותך אות טו) שכן ראוי לנהוג להחמיר בין בחלב עם דגים ובין בגבינה עם דגים. וכ"כ מרן הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת ח"ו (סי' מח).

טענה להתיר אכילת דגים בחלב

ולענ"ד יש מקום להעיר על זה ממה שבשולחן ערוך השמיט דין זה, שהנה המעיין בדין זה יראה שאף על פי שבבית יוסף ניתן לומר שדעתו לאסור אכילת דגים עם גבינה,[3] מכל מקום בשולחן ערוך השמיט דין זה לגמרי.

וכלל גדול לימדנו הגאון חיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' כט, ד"ה ואני) שמצאנו כמה פעמים שמרן השולחן ערוך משמיט הלכה המובאת בבית יוסף, וכדי לומר שלא חזר בו וסובר שהלכה כמו שכתב בבית יוסף, צריך שיתקיים אחד מג' דברים, א- או משום שהדין שכתב הוא פשוט, ולכן השמיטו בשולחן ערוך. ב- או משום שדין זה נלמד מדין אחר שהובא כבר בשולחן ערוך במקום אחר, וניתן ללמוד גם דין זה ממנו. ג- או משום שדין זה אינו מצוי. אבל אם לא שייך אחד מאותם תנאים, אמרינן שחזר בו ממה שכתב בבית יוסף, ולכן לא העתיקו בשולחן ערוך משום שאינו סובר כן להלכה, ע"כ.

ומרן הגר"ע יוסף פסק להלכה בכמה דינים על פי כללו הנ"ל של החיד"א. ראה בחזון עובדיה (שבת ח"ה עמ' קי) בדין סגירת תיבה בשבת כשיש בתוכה זבובים, שבבית יוסף (אורח חיים סי' שטז) הביא דברי ספר התרומה שאסר לסוגרה, והעיר עליו בבית יוסף שיש טעם להתיר משום דהוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה באיסור דרבנן, וסיים על זה בבית יוסף שכיון שנפק מפומיה דבעל התרומה, ולא חזינן למאן דמפליג עליה, מי יקל ראשו שלא לחוש לדבריו. ואולם בשולחן ערוך השמיט דין זה. וכתב בחזון עובדיה שהטעם שהשמיט בשולחן ערוך משום שסובר שפסיק רישיה דלא ניחא ליה באיסור דרבנן מותר, והביא דברי החיד"א שלפי דבריו יש לומר שהשולחן ערוך חזר בו מדבריו בבית יוסף ודעתו להתיר, ע"כ.  

וכן בשו"ת יחוה דעת ח"ב סי' מ) בדין קיפול טלית בשבת, שבבית יוסף (אורח חיים סי' שב) הביא דברי הכל בו שהיום נהגו לקפל בגדים בשבת, משום שהקיפול שלנו אינו דומה לקיפול שלהם שהיו מקפידים מאוד לפשט קמטי הבגד ולהניחו תחת המכבש, ואנחנו לא עושים כן. ובשולחן ערוך (שם סעי' ג) פסק להלכה לאסור קיפול בגדים, והשמיט סברת הכלבו. וכתב ביחוה דעת שדעת השולחן ערוך להחמיר בדין זה, ולכן השמיט דברי הכלבו, וכדברי החיד"א, ע"כ.   

וע"ע בחזון עובדיה (ברכות עמ' קפ) בדין מי שיש לפניו ב' פירות שברכותיהן שוות, שאם קדם ובירך בורא פרי העץ על פרי אחד, והפרי השני חשוב או חביב יותר ממנו, ולא כיון בדעתו בפירוש לפטור בברכתו את השני, שצריך לברך בורא פרי העץ שנית גם על הפרי השני, שכ"כ בבית יוסף בשם הרשב"א. ובחזון עובדיה שם העיר ממה שבשולחן ערוך לא העתיק דין זה, ושעל כן נחלקו האחרונים לעניין הלכה, ושם הכריע כדברי הבית יוסף, עיי"ש. ואמנם גם על פי כללו של החיד"א יש לקיים דברי הרב חזון עובדיה, שכן ברשב"א מבואר שדין זה הוא מילתא דמסתברא, וכתב החיד"א שבדבר שהוא פשוט לא אמרינן שחזר בו, ודו"ק.[4]

נמצא שבנידון דידן יש כמה צירופים להקל, שמא הלכה כדעות המתירות לאכול דגים בחלב, ושמא גם האוסרים יתירו בזמננו שנשתנו הטבעים, וכמו שכתבו המגן אברהם (סי' קעג) והמשנה ברורה (שם). ושמא גם דעת השולחן ערוך להתיר מדינא, ולכן השמיט דין זה בשולחן ערוך, ודו"ק.

ועתה ראיתי שיש להוסיף עוד ראיה להיתר ממ"ש במסכת כלה רבתי (פ"א, דנ"ב ע"א) וז"ל "וחכמים אומרים אין הלכה כרבי יוחנן בן דהבאי, אלא כל הרוצה באשתו יעשה, למה הדבר דומה לבשר הבא מן הטבח רצה לאוכלו על גבי גחלים אוכלו, רצה לאוכלו במלח אוכלו. ועוד למה הדבר דומה לדג הבא מבית הצייד רצה לאוכלו במלח אוכלו, צלי אוכלו, על גבי גחלים אוכלו". ובגמ' שם אמרו "למה להו למימר לדג הבא מבית הצייד", ותירצו "ברישא אמרו ליה חכמים לרבי יוחנן בן דהבאי מבשר הבא מבית הטבח, ואמר להו רבי יוחנן מה לבשר שאם רצה לאוכלו בחלב אינו יכול, הדר אמרו ליה לדג הבא מבית הצייד", ע"כ. הרי להדיא שמותר לאכול דגים עם חלב, דאל"כ הדרא קושיא לדוכתא, שהרי גם דג עם חלב אסור לאוכלו מפני הסכנה. ואמנם בגמ' (נדרים כ:) הובאו רק דברי חכמים שאמרו כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה משל לבשר וכו', ולא הובא מה שהשיבו בחילוק שבין בשר לדגים, ושמא בכוונה השמיטו בגמ' דברי חכמים משום דלא ס"ל כן, וצ"ע.

ועוד אפשר לדחות ע"פ מ"ש בכה"ח (אור"ח סי' קעג אות ג, יו"ד סי' פז אות כד) שהדבר תלוי בשינוי המקומות, שיש מקומות שמזיק ויש מקומות שאינו מזיק, עיי"ש. ודו"ק.  

וראיתי עתה להגאון רבי עמרם אבורביע בספרו נתיבי עם (חלק יורה דעה, מנהגי ירושלים סי' לט. הובא בספר נימוקי לוי ח"ב עמ' יז) שכתב שפשט המנהג לאכול דגים בחלב, עיי"ש. 

בסיכום: נחלקו הפוסקים אם מותר לאכול מאכלי חלב עם דגים, ולדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל יש לאסור. אמנם נראה שהמיקל לאכול דגים עם חלב ביחד יש לו על מה שיסמוך. וגם המחמירים שלא לאכול דגים עם חלב או גבינה, מכל מקום בחמאה מודים שמותר לאוכלה עם דגים (יחוה דעת ח"ו שם עמ' רס).

מאת הרב יניב בוזגלו שליט"א


[1]. וכמ"ש בגמ' (פסחים מב.).

[2]. ועי' בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"א (סי' עו) במה שכתב על דברי הגמרא (בבא קמא צא:). וע"ע כיו"ב בילקוט יוסף (איסור והיתר ח"ג עמ' שט) שהביא ראיה לזה מהתוספות ישנים (שבת ג.), עיי"ש. ומה שהביא היעב"ץ ראיה לדבריו ממה שאמרו בגמרא (חולין נח:) "מותרת משום טרפות ואסורה משום סכנה", הרי שיש פעמים שמותר מטעם אחד ואסור מטעם אחר, והוא הדין בנידוננו. יש לדחות כלפי לייא, שדוקא התם שאמרו כן להדיא אמרינן כן, אבל במקום שלא אמרו כן, יש לומר שהוא בדוקא שמותר ואין לאוסרו בשום צד, ודו"ק. ושוב ראיתי להיביע אומר ח"ה (יורה דעה סי' יב אות ג) שהעיר על דברי היעב"ץ, שהיה לגמרא לפרש בהדיא שהדבר אסור משום סכנה, ומכל שכן שאמורא צריך לפרש דבריו יותר מהברייתא (ר"ל הברייתא בחולין שם שאמרו להדיא שאסור משום סכנה). ועוד הקשה מסתימות דברי הפוסקים (הרמב"ם, הסמ"ג, הרא"ש, רבינו ירוחם) שסתמו דבריהם להתיר להלכה באופנים שונים, ולא הזכיר כלל שיש סכנה בדבר. וע"ע בט"ז (יורה דעה סי' צה סק"ג) ובש"ך (יורה דעה סי' פז סק"ז).

ואף שבגמרא סתמו ואמרו שמותר, ולא פירשו שמכל מקום אסור משום סכנה. מכל מקום פוסק צריך לפרש דבריו.

וביביע אומר ח"ה (שם אות ג) כתב להעיר על דברי היעב"ץ, שאם כדבריו שעדיין יש איסור בדבר משום סכנה, היה לו לרבינא לפרש בגמרא שהדבר אסור, ומזה שלא אמר כן, משמע שגם סכנה אין בזה, ע"כ. וראה לעיל (הערה 5), וצ"ע שבילקוט יוסף שם לא זכר לדברי אביו. ועל כל פנים לדינא נראה שסברת הילקוט יוסף אמת שיש לומר כן, שכן מצינו בתוספות ישנים. ופלא על היביע אומר שהעיר על היעב"ץ ולא זכר מדברי התוספות ישנים.

[3]. ואדרבה, יותר יש לומר שבדוקא נתכוין הבית יוסף לומר דגים וחלב, שאין בדבריו שם עניין כלל לדגים בבשר, וכמו שהעיר החיד"א.

[4]. ואף שבחידושי הגהות שעל הבית יוסף הביא דברי הכנסת הגדולה שביאר דברי הבית יוסף שכוונתו לומר שכשם שאכילת דגים עם בשר מבוארת בסי' קעג כך יש לאסור אכילת דגים עם חלב. ולדבריו יש ללמוד דין זה מדין אחר שנכתב בשולחן ערוך, ולדברי החיד"א בכה"ג לא הוי חזרה. מכל מקום נראה לענ"ד דוחק לומר כן, כי עדיין יש לשאול מהיכי תיתי לחדש סכנה בדבר שאין לו מקור בדברי חז"ל, ואין לדמות דברים האסורים משום סכנה זה מזה, ודו"ק.

מאת הרב יניב בוזגלו שליט"א

מאת הרב יניב בוזגלו שליט"א

שתף עם חברים

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email
Telegram
תרגום לשפות »
כלי נגישות

השאירו פרטים לברכה אישית מהרב עופר ארז שליט"א

עופר ארז