שאלה: מי שמתעצל לקום כדי ליטול ידיו למים אחרונים, אם מועיל שינגב ידיו במגבון לח?
תשובה: ישנם ארבעה טעמים לנטילת מים אחרונים:
א. בגמ' (ברכות נג.) אמרו הטעם לנטילת מים אחרונים משום שהידיים מלוכלכות מהאוכל, ואין לברך ברכת המזון כשהידיים מלוכלכות. וכ"כ במשנ"ב (אור"ח סי' קפא סק"א).
ב. בגמ' (חולין קה:) אמרו הטעם מפני מלח סדומית, והיינו סוג מלח מסויים שיכול לגרום לעיורון אם יגע בעיניו כשבידיו נמצא מלח זה. וראה בגמ' (ברכות מ.) שיש לאכול מלח לאחר כל אכילה. ולכן חייבו ליטול ידיו לאחר האכילה כדי להסיר מידיו מלח זה. וכתב הרמב"ם (פ"ו מהל' ברכות הט"ז, הובא במשנ"ב שם) שאע"פ שכיום לא מצוי אצלנו המלח סדומית, יש לחוש למלח אחר שטבעו כמו המלח סדומית.
ג. בזוה"ק (תרומה דקנ"ד ע"ב) אמרו שהסטרא אחרא עומדת על השולחן, ובשעת הסעודה יכולה היא לשלוט באדם. ולכן נוטלים מים אחרונים שבכך כאילו נותנים לסט"א את המים אחרונים, ועל ידי כן היא מסתלקת. וכ"כ רבינו האר"י (שער המצוות פ' עקב).
ד. בבית יוסף (אור"ח סי' קפא) הביא שרבינו ירוחם כתב הטעם לחיוב נטילת ידיים על פי מה שמסופר בגמ' (יומא פג:) שרבי מאיר ורבי יוסי ורבי יהודה הלכו ללון באכסניא השייכת לאדם ששמו 'כידור', ורבי מאיר סירב להפקיד בידיו את רכושו, אך רבי יוסי ורבי יהודה הפקידוהו בידו. וכשבאו לתבוע את כספם הוא כפר והכחיש שהפקידו בידו כסף. ואז הלכו לאשתו ואמרו בשמו שיתן להם את כספם, ונתנו לה סימן שאכל עדשים אותו היום, ומששמע בעל האכסניא שנתנה להם הרגה. וכל זה בגלל שלא רחץ פיו במים אחרונים. ועל זה אמרו בגמ' (שם) שמים אחרונים הרגו את הנפש, עיי"ש. {יש לציין, שלטעם זה יוצא שצריך לנקות גם את פיו, אולם בדברי הפוסקים לא נזכר ד"ז, וצ"ע}
ומעתה הבוא נבוא לדון האם מותר ליטול ידיו למים אחרונים באמצעות ניגוב במגבון לח. שלטעם הגמ' (בברכות ובחולין) ורבינו ירוחם כל העניין הוא שיהיו ידיו נקיות, ובודאי שהמגבון מנקה את ידיו היטב. (ולא גרע ממה שכתב בכף החיים שם אות ז שאם אין לו מים במרחק ד' מילין לפניו ומיל לאחריו שינקה את ידיו בעפר. ובודאי שמגבון מהני טפי מעפר). אלא שיש לדון לטעם הזוה"ק ורבינו האר"י האם בעינן שישפוך על ידיו מים ממש, כדי שיתן לסטרא אחרא חלקו. ובאמת שבכף החיים (אות ט) כתב שעל פי סודן של דברים שהמים אחרונים הם חלק לסט"א, צריך להיות ע"י שפיכה דוקא.
אולם נראה שגם מגבון מהני למים אחרונים, שהרי אין שיעור למים אחרונים ובמגבון בודאי שיש שיעור טופח על מנת להטפיח. ומה שכתב בכה"ח היינו למעוטי שלא יתן ידיו בתוך כלי מלא מים, אלא שהמים יבואו על ידיו, ולעולם גם במגבון המים המועטים שבו באו על ידיו, ולא בעינן 'שפיכה' דוקא, ודו"ק. ויש להוסיף מ"ש בבא"ח (ש"ר פ' שלח לך אות ח) שע"פ הקבלה אין להרבות במים אחרונים.
בסיכום: מותר לכתחילה לנגב ידיו במגבון לח, ועולה לו במקום נטילת מים אחרונים.
