פרשת שמיני | תורה כ“ד בליקוטי מוהר“ן חלק ראשון
בעזרת השם נעסוק בתורה כ“ד בליקו“מ. מובא בחיי מוהר“ן ובשש“ק שבליל שבת אחרי הסעודה רבינו התחיל להגיד את התורה הזאת ובשעה שהוא אמר את התורה
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,
שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַדְרִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתִסְמְכֵנוּ לְשָׁלוֹם,
וְתַגִּיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְחַיִּים וּלְשִׂמְחָה וּלְשָׁלוֹם.
(אם דעתו לחזור היום אומר) וְתַחְזִירֵנוּ לְשָׁלוֹם
וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב וְלִסְטִים וְחַיּוֹת רָעוֹת בַּדֶּרֶךְ,
וּמִכָּל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם,
וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ
וְתִתְּנֵנוּ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רֹאֵינוּ,
וְתִשְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ.
כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּן אַתָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:
יש מוסיפים לאחר התפילה:
כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ.
יְהוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
ְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים.
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם.
יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
מָעוֹת. וְאֶת הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם.
צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ. צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִישָׁא. דִּינָא דְּמַלְכוּתָא דִּינָא.
שׁוֹרֶשׁ הַדִּינִין בִּינָה. אֲנִי בִּינָה לִי גְבוּרָה. אֵין הַדִּין נִמְתָּק אֶלָּא בְּשׁוֹרְשׁוֹ.
שְׁלֹשָֹׁה יָדַיִּם בְּבִינָה:
יָד הַגְדֹולָה, יָד הַחֲזָקָה, יָד הָרָמָה.
ג’ פְּעָמִים יָד גִימַטְרִיָא שֵׁם שֶׁל מ”ב.
מ”ב שְׁבַּיְצִירָה שֵׁם שֶׁל אָנָא בְכֹחַ.
מ”ב שְּׁבַּבְרִיאָה שְׁנֵי פְּעָמִים אהי”ה.
מ”ב שְׁבָּאֲצִילוּת הוי”ה פַּשׁוּט בִּמְלֹאֹו וּמִיּלוי דְמִילוּי.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיֻּמְתְּקוּ הַדִּינִין וְהַגְּבוּרוֹת הַקָּשׁוֹת מֵעַל (פלוני/ת בן/ת פלונית)
עַל-יְדֵי פֶּלֶא עֶלְיוֹן שֶׁהוּא חֲסָדִים גְּדוֹלִים וְרַחֲמִים גְּמוּרִים וּפְשׁוּטִים
שֶׁאֵין בּוֹ תַּעֲרֹבֶת דִּין כְּלָל. אמן:
בעזרת השם נעסוק בתורה כ“ד בליקו“מ. מובא בחיי מוהר“ן ובשש“ק שבליל שבת אחרי הסעודה רבינו התחיל להגיד את התורה הזאת ובשעה שהוא אמר את התורה
בתורה ע“ד בליקו“מ חלק שני רבינו אומר: ’כי בתחלה היו כל ההתחלות מפסח, ועל כן כל המצוות הם זכר ליציאת מצרים. ועכשו…(ולא סיים)‘. מוסיף על
בעזרת השם נמשיך את העניין של מגילת אסתר והסיפור של מרדכי ואסתר. בשבוע שעבר דיברנו על הסיבה של הגלות שהנקודה שלה היתה הנקודה של עבודת
ידוע שתורה נ"ב שנקראת 'הנעור בלילה', היא היסוד של דרך ההתבודדות. רבינו אומר בליקוטי מוהר"ן תורה כ"ה חלק שני: 'ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן
רבינו אומר ’מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד‘, אם נסתכל בתרי“ג מצוות לא נראה שיש מצווה להיות בשמחה, אם אתה רוצה להגיד שזה עצה טובה אז
בעזרת השם נמשיך עם המעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו. הזכרנו שהבן מלך זה מרמז על הנשמה הא-לוקית והבן שפחה זה מרמז על הנפש הבהמית,
© 2020 All rights reserved
נבנה על ידי אדי דיגיטל טל- 0528557848